גיבור מעמד ההזויים

האמת, יאיר גרבוז, היא שאין בי כעס כלפיך, אלא יותר רחמים וכאב - על כך שאחד מבני עמי, המוגדר בפי רבים "גיבור תרבות", הוא למעשה הסמל לכל מה שמנותק במדינה

  • יאיר גרבוז
עודד הרוש

השבוע גיליתי שלא רק שאני קומץ: אני "קומץ הזוי". השבוע גיליתי שלא רק שאני מושפע מרבנים מנותקים, אני הוא זה שרצח את ראש הממשלה. השבוע גיליתי שלא רק שאני שייך לשוליים המטורפים של החברה בישראל, אני גם נמנה עם מקדמי ה"מוות לערבים". עוד גיליתי השבוע, שאני נהנתן וחזיר, שנוהג לקחת שוחד. ואם לא די בכך, אני גם נמנה עם מחרבי הדמוקרטיה. תגליות לא פשוטות לשבוע אחד, אבל מה לעשות, כזה אני. או כך, לפחות, עולה מנאומו של יאיר גרבוז, מהדוברים המרכזיים בעצרת השמאל שהתקיימה בסוף השבוע האחרון בכיכר רבין.

האבסורד הוא שאם מלים אלה היו נאמרות על ידי פובליציסט מאירופה, מיד היינו זועקים "אנטישמיות", ודורשים מהעולם שיוציא הודעת גינוי רשמית. אך דווקא כאן, בישראל, כנראה שמותר להגיד הכל בשם "חופש הביטוי". בתנאי, כמובן, שאתה בצד "הנכון" של המפה הפוליטית.

האבסורד הוא גם שההשתלחות הזו כוונה נגד ציבור שלם, תוך הסתה ברורה, ודווקא במקום שבו ההסתה הובילה לרצח ראש ממשלה בישראל. האבסורד הוא שלאחר כל משפט כזה של גרבוז, לא הייתה שתיקה רועמת, ההפך הוא הנכון; היו שם מחיאות כפיים סוערות מצד 30 אלף מפגיני השמאל (או 40 אלף, או 60, או 80. תלוי איזה עיתון פתחתם בבוקר שלמחרת).

האבסורד הוא גם שמילים קשות אלה נאמרו דווקא בהפגנת שמאל: האם אנשי השמאל אינם אלה שאמורים להוות סמל לנאורות ולסובלנות? אה, סליחה, אלה ערכים הנכונים כלפי עם אחר, אך לא כלפי אחיהם. אך האבסורד הגדול ביותר הוא שיאיר גרבוז הוזמן לנאום בעצרת על תקן איש הרוח ו"גיבור התרבות הישראלית", זוכה פרס א.מ.ת לשנת 2004 - פרס המוענק בחסות ראש הממשלה, למי שהטביעו את חותמם בתחום האמנות, המדע והתרבות.

עוד בוואלה! NEWS

תקופת הקורונה מסוכנת עבור החולים במחלה זו. איך שומרים עליהם?

פרופ' ארנון נגלר בשיתוף האגודה לזכויות החולה
לכתבה המלאה
יאיר גרבוז נואם בעצרת השמאל בכיכר רבין, ביום שבת (צילום: ראובן קסטרו)

צר לי עליך, יאיר גרבוז, אך כל קשר בינך לבין הא.מ.ת הוא מקרי בהחלט, כי גיבורי ישראל -עליהם "הקומץ", ואני בתוכו, גדלנו - הם בדיוק האנשים שאותם גינית בפה מלא. הרב מרדכי אליהו והרב קוק הם אמנם רבנים מהציונות הדתית, רחמנא ליצלן (אותו זרם שרצח פה ראש ממשלה, כדברך). אך הם גם ההפך הגמור מרבנים מנותקים; הם נושאי הדגל של החיבור לכלל עם ישראל, תוך קריאה ברורה לציבור נאמניהם להיות חלק מהעם, ולא לפרוש ממנו.

גם החייל נתן אלבז נמנה עם "העדה הלא נכונה", זאת שמשתטחת על קברי צדיקים, אך את אהבת ישראל הוא הפגין בגופו ממש, כאשר הקריב ב-1954 את חייו וקפץ על רימון, מבלי לבדוק כמה "אשכנזים" יש בקהל.

והמטורפים שעליהם דברת, האם אין מדובר באותם חבר'ה שבחרו לתת לצבא ולמדינה קצת מעבר למה שמחייב החוק, תוך דחיפה מבית לצאת לקורסי פיקוד וקצונה? ויעידו על כך הנתונים: כ-40% ממסיימי קורס הקצינים הם חובשי כיפה, פי שניים מיחסם באוכלוסייה.

האמת, יאיר גרבוז, היא שאין בי כעס כלפיך, אלא יותר רחמים וכאב על כך שאחד מבני עמי, ועוד אחד כזה המוגדר בפי רבים "גיבור תרבות", הוא למעשה המנותק, הקומץ וההזוי בסיפור הזה. בשונה ממך, הדברים שכתבתי לעיל הם אינם תחושות בטן או הגיגי ספרות: הם העובדות בשטח, והם הא.מ.ת! וברשותך, עליי לקיים כעת "פולחן דתי" – להתפלל, בשפת "הקומץ ההזוי".


הכותב הוא מנהל סינמטק דימונה, ובעל טור קבוע בעיתון "סופ"ש דימונה והסביבה".

לפרסום מאמרים בוואלה דעות לחצו כאן

המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully