עבר עשור מאז שלבשנו את החולצות הכתומות. ברבות השנים הן דהו והפכו צהובות. לבנו הפתוח, הפך קפוץ כאגרוף. אני זוכר כיצד הגרבוזים, העמוס עוזים והנתן זכים התייחסו אלינו כאל קומץ, אספסוף זעיר ולא רלוונטי. "הקומץ" הוציא מאות אלפים למחאה נגד הסכמי אוסלו, והם נחתמו כאילו לא היו הפגנות מעולם. "הקומץ" היה כמתריע בשער אל מול ההליכה הפזיזה לעבר תכנית ההתנתקות, אבל החבל ניתק לבלי שוב. שוב ושוב התעלמו היאיר גרבוזים למיניהם מ"הקומץ".
אמרו לנו, ורצו שנאמין, שהאיש המתועב שרצח את ראש הממשלה צריך לעורר בנו בושה. אשמתו-אשמתנו, מעשיו-מעשינו, על כולנו לרדת למחתרת, להדביק לשוננו לחכנו, לנשוך שפתינו בזמן ששמנו מוכפש באותיות של קידוש לבנה בכל עיתון, בכל תשדיר ובכל אתר. אמרו לנו שאנחנו המכשול בפני השלום, שאנחנו לא מוסריים, שאנחנו בועלי אדמות. תלו בנו אשמה מוסרית אך ורק מכיוון שאנחנו לא בשר מבשרה של האליטה, רק מפני שאנחנו לא חושבים כמו יאיר גרבוז או עמוס עוז, רק מכיוון שאנחנו מקדשים את ספרות הקודש לצד עיון בספרות החול, אנחנו ולא הם, האחריות לנו - ולא להם. אמרו לנו, שוב ושוב, שאנחנו "קומץ".
ועוד החציפו וראו בנו עובדי אלילים, מנשקי מזוזות המשתטחים על קברי קדושים. בעיניהם, כל תופעה מקובלת וכל גישה מתקבלת, מלבד זו שטוענת שיש אלוהים. הם לא יבינו למה אנו מנשקים את המזוזה, כי הם לא יודעים מה כתוב בתוכה ומה משמעות התוכן הזה. כשנשלח את ילדי ישראל למערת המכפלה ולהר הבית, הם יגידו שאנחנו משדלים את ילדיהם להשתטח על קברים, בשכחם את דברי ברל כצנלסון, מאבות תנועת העבודה, ולפיהם מערת המכפלה וחברון הם ראשית הציונות שלו. הם השכיחו את הערכים ההיסטוריים, המורשת התרבותית והיסודות הלאומיים עליהם בנויה החברה הישראלית. הם שכחו למה הגענו דווקא לכאן, לארץ ישראל.
ועל כל אלו הגדילו והוסיפו שאנחנו גנבים, לוקחי שוחד. סיפרו שהבעיות הכלכליות של המדינה מתחילות ונגמרות אצלנו, בין יצהר ואיתמר. גידפו אותנו, בהאשמות שווא שאנחנו מושחתים ונהנתנים. כחזירים התפלשו הורינו בבוץ, בתקווה להצליח וליישב את הארץ במקומות שלא דרכה בהם רגל אדם כבר מאות ואלפי שנים. אלו שביקשו להשתיק את קולנו, שחנקו את חופש הביטוי שלנו כשסגרו באלימות את שידורי ערוץ 7, אלו שניסו לפגוע ב"ישראל היום' גם במחיר פגיעה בדמוקרטיה, הם-הם, טענו כי אנחנו מחריבי הדמוקרטיה. כן, אלו שמסרבים לקבל את תוצאות הבחירות ופונים אל האפיקים הפקידותיים, כי הם יודעים מיהו הרוב בעם. הם העזו לקרוא לנו "הקומץ": הגמל לא רואה את דבשתו, והשמאל הישן לא רואה את עובדת היותו הקומץ האמיתי.
אנשים כנתן זך, יגאל תומרקין, דוד טרטקובר, עמוס עוז ויאיר גרבוז, הם ה"קומץ" שמולנו. קומץ קטן של ליברלים בעיני עצמם, אינטלקטואלים בעיני עצמם, נציגי הרוב בעיני עצמם. הם יראו בנו קומץ, על מנת לשכנע את הציבור שאנחנו מיעוט שיש למגר. כשיבינו שלא נותרה ברירה, הם יזהירו מפנינו. חלקם כבר קרא לשימוש באלימות כנגדנו. הם יקראו לזה הדתה בצבא, הם יתארו את ההשחתה שבכיבוש, הם יקראו לזה השתלטות עוינת, הם יקראו לנו גנבים. כי "גנבנו" להם את המדינה, שהם נועדו לשלוט בה לנצח.
המחבר הוא בעל הבלוג "קצת על הרבה"
לכל הטורים של עקיבא לם בוואלה! דעות
לפרסום מאמרים בוואלה דעות לחצו כאן