על גבעה בשדות קיבוץ כפר מסריק, במרחק של מאות מטרים בלבד ממפעלי "קריית הפלדה" בעכו, ניצבים שלושה קברים של בני משפחת רשף. האם, האב והבן, נאלצו להיכנע למחלת הסרטן בטרם עת, והדממה שזועקת מקבריהם, מספרת כל אחת בדרכה את סיפורו של המאבק הסביבתי בזיהום האוויר בנפת עכו ובמפרץ חיפה.
זלדה רשף, אשתו של איתמר ואמו של יזהר, מתה ממחלת הסרטן בשנת 2000, כשהיא בת 58 בלבד. חודשים ספורים לאחר שסרטן הלבלב והעצמות ניצח אותה, יזהר הקים את הקואליציה לבריאות הציבור, והפך לאחד מפעילי הסביבה הבולטים בישראל. בין היתר, הוא הוביל את המאבק נגד מפעל התעשיות האלקטרוכימיות שבסמוך לקריית הפלדה, מאבק שהיה לו סוף טוב, והביא לסגירת המפעל בשנת 2004. הקואליציה שהקים יזהר, פועלת עד היום להפחתת התחלואה מזיהום סביבתי בעיקר באזור מפרץ חיפה ועכו.
בשנת 2006 התגלתה מחלת הסרטן גם בגופו של יזהר שהיה אז בן 34. עם גילוי המחלה, החליט יזהר לעזוב את עבודתו ולהקדיש את הזמן שנותר לו למלחמה בזיהום האוויר באזור. שלוש שנים לאחר מכן, ביולי 2009, גם הוא נפל ונקבר בקרבת אמו. "אי אפשר להוכיח את זה חד משמעית, אבל אני חושבת שזיהום האוויר היה הגורם העיקרי למחלה של יזהר. המפעלים ניצחו אותו בסוף", אמרה מיה רשף, אלמנתו של יזהר.
חודשים ספורים לאחר ששכל את בנו, התייחס איתמר רשף לסיבות שבגינן לקה בנו במחלה הקטלנית. "בגילי אין כבר כעס, הכעס לא יוליד טוב. אני רק יכול לכעוס על בורא עולם שלקח את אשתי ובני, אני משוחח אתו על זה לפעמים ואני בטוח שחיי היו יכולים להיראות אחרת אבל כנראה שזה גורל", אמר.
כשדיבר על החיים שהיו יכולים להיראות אחרת, התכוון איתמר למהלך מהפכני שניסה להוביל בעצמו כשלושה עשורים קודם לכן. ב-1974, 15 שנים לפני שהוקם המשרד להגנת הסביבה וכשיזהר היה רק בן שנה, היה איתמר גזבר הקיבוץ והממונה על איכות הסביבה. "מצב זיהום האוויר היה רע מאוד. אז ידענו שהזיהום הוא קשה, אבל לא ידענו להצביע על ההשלכות הבריאותיות של הזיהום הזה", סיפר בזמנו. "זה היה בימים שעדיין לא היה משרד להגנת הסביבה, אז דיברנו עם מפעלי קריית הפלדה וביקשנו שיתקינו מסננים. הם אמנם עשו משהו, אבל זה היה מעט מדי. היה קשה מאוד להתמודד עם בעלי ההון".
איתמר הציע להעביר את הקיבוץ לאזור שהיה ריק ממתיישבים, על מנת להרחיק את חברי הקיבוץ מהזיהום המאיים. "במשך קרוב לשנה היינו במגעים להבשלת הרעיון עם פנחס ספיר, שהיה בזמנו יו"ר הסוכנות היהודית. הוא הציע לנו לעבור עשרה קילומטרים מערבה מהמקום המזוהם", סיפר אז. העליתי את ההצעה לאספת החברים, אבל שם היוזמה נפלה ברוב של 60%. המתנגדים היו הוותיקים שאמרו 'פה התיישבנו, פה ייסדנו וכאן, לטוב או לרע, אנחנו גם נמות'". ארבע שנים אחר כך, ביולי 2013 מת גם איתמר מסרטן בעצמות.
חודש אחרי שאיתמר נקבר לצד אשתו זלדה ובנו יזהר, אישרה הממשלה את התכנית הלאומית לצמצום זיהום האוויר. אבל התכנית, שאושרה באיחור של שנה ושמונה חודשים, לא הסבה נחת לארגונים הסביבתיים שנלחמו למען אישורה. בדוח רשמי שהתפרסם מטעם מדינות ה-OECD בשנת 2014, נקבע כי בישראל מתים 2,500 אנשים בשנה בטרם עת כתוצאה מחשיפה לזיהום אוויר.
"חשיפה ממושכת לזיהום אוויר מביאה לירידה בתוחלת החיים"
בנובמבר 2011, הוכרז בהודעה חגיגית מטעם השר להגנת הסביבה דאז גלעד ארדן, על לא פחות מ"היסטוריה", לאחר שהודיעו כי בקרוב תצא לדרך התכנית הלאומית לצמצום זיהום האוויר בישראל. התכנית הוכנה במשך שנתיים על ידי מומחים מהאקדמיה ומהמשרד להגנת הסביבה. "חשיפה ממושכת לרמות גבוהות של זיהום אוויר פוגעת בכלל האוכלוסייה ויש בה כדי להביא לירידה בתוחלת החיים הכללית של האוכלוסייה. פגיעה זו מוחמרת באוכלוסיות רגישות כגון חולים, קשישים וילדים", נכתב בהודעה מטעם לשכת ארדן. התכנית פירטה כיצד יופחתו עשרות אחוזים מזיהום האוויר בתוך תשע שנים, 2020-2012, הציבה לוח זמנים מסודר ומפורט ודרשה 690 מיליון שקלים לצורך יישומה.
כמו כן, בתכנית הושם דגש על כך שלצד ההשקעה של מאות מיליוני השקלים, היא תניב תועלת של כעשרה מיליארד שקלים למשק כתוצאה מהפחתת התחלואה ומכאן גם על הפחתת העומס על מערכת הבריאות והביטוח הלאומי. נתוני התמותה שפרסם בזמנו המשרד להגנת הסביבה היו נמוכים בהרבה מנתוני ה-OECD, שם הצהירו כי אישור התכנית יפחית את התמותה הנגרמת מזיהום אוויר בישראל מ-800 בני אדם בשנה, לכמה עשרות בלבד. במשרד להגנת הסביבה הסבירו כי בשנת 2014 שולשו הערכות התמותה בישראל, משום שבשנת 2012 הוסיף ארגון הבריאות העולמי את הדיזל לרשימת המזהמים המוכרים כמסרטנים בוודאות, ובכך נמנו בני אדם נוספים כמי שנחשפו לזיהום וייתכן שמתו בעקבותיו.
אחרי דחיות רבות, נאלצה הממשלה להיכנע לעתירה שהוגשה לבג"ץ על ידי הארגונים הסביבתיים אדם, טבע ודין והקואליציה לבריאות הציבור. אלא שלתדהמתם, גילו הארגונים שהתכנית המקורית הצטמצמה לחמש שנים ול-160 מיליון שקלים בלבד. "התכנית הזאת הוכנה בזמן, אבל פתאום ראינו שהיא כלל לא עלתה על שולחן הממשלה. בהמשך הסתבר שמי שמעכב אותה הוא משרד האוצר שהיה אז בראשותו של השר יובל שטייניץ", שחזר ד"ר אריה ונגר, ראש תחום איכות אוויר ואנרגיה בעמותת אדם, טבע ודין.
"הגשנו עתירה לבג"ץ נגד הממשלה ומשרדיה כי החוק היה ברור מאוד", הוסיף. "היה כתוב שתוך שנה מיום כניסת החוק לתוקף הממשלה צריכה לאשר את התכנית. בית המשפט נתן להם זמן לענות, אבל תוך כדי הדיונים הכנסת פתאום התפזרה ועוד לפני שאושר תקציב המדינה, נכנסנו לתקופת בחירות. המדינה אמרה שהיא לא יכולה להתייחס לתכנית כזאת שיש לה משמעות תקציבית לפני הבחירות וביקשה לדחות את העברת תשובתה לאחריהן. אחרי הבחירות, הקמת הקואליציה ודחייה נוספת שהמדינה ביקשה על מנת לאשר את תקציבה, משרד האוצר והשר שעמד בראשו יאיר לפיד כופפו את העניינים ובסוף באוגוסט 2013 אושר תקציב מקוצץ מאוד לתכנית".
בין היתר הציעה התכנית המקורית להגדיל את התקציב לגריטת מכוניות ישנות מ-28 מיליון שקלים לשנה ל-60 מיליון שקלים, ולהקצות תקציב נוסף של 30 מיליון שקלים בשנה, לשנים 2015-2012, להחלת הגריטה גם על כלי רכב מסחריים. התכנית החדשה קיצצה את תקציב הגריטה לחמישה מיליון שקלים בשנה וללא הקצאה לגריטת כלי רכב מסחריים. "מדובר בכלי רכב מאוד מזהמים. מי שמחזיק אותם הם בדרך כלל אוכלוסיות חלשות. אי אפשר לבוא אליהם עם מקל ולהכריח אותם להפסיק לזהם. הם צריכים לקבל גזר תקציב", סיפר בזעם גורם במשרד להגנת הסביבה.
סעיף נוסף שנעלם מהתכנית המקוצצת מתייחס לתקציב שהיה מיועד להחליף בהדרגה את האוטובוסים הישנים לנקיים, אשר מפחיתים את הזיהום בכ-95%. לדברי הגורם במשרד להגנת הסביבה, בישראל ישנם כ-13 אלף אוטובוסים, רק שישה מהם היברידיים ולא קיימים כלל אוטובוסים הפועלים על חשמל או גז טבעי. "כל האוטובוסים היום הם מונעי דיזל, שהוכח ב-2012 כמסרטן וודאי לאדם על ידי ארגון הבריאות העולמי", הוסיף.
תכנית לשדרוג מערך הניטור הארצי והוספת בדיקות לחומרים מסוכנים נוספים אשר לא נבדקו עד היום ומהווים סכנה לבריאות הציבור לא קיבלה ביטוי בתכנית שאושרה. בנוסף, התכנית לבניית בסיס מידע שישפוך אור על הקשר בין זיהום האוויר לבריאות הציבור בו היו אמורים להיות מושקעים 98 מיליון שקלים בין השנים 2015-2012 צומצמה ל-34 מיליון שקלים.
"אין תקציב, אין יעדים ואין הפחתה בזיהום האוויר"
גורמים במשרד להגנת הסביבה מציינים כי בין מעט הפרויקטים שהצליחו לבצע עם התקציב שהוקצה הוא פרויקט לצמצום השימוש ברכב הפרטי. לפני כמה חודשים חולקו שישה מיליון שקלים להקמת עמדות להשכרת אופניים ברמת גן ובגבעתיים, בדומה לתל אופן התל אביבי. בנוסף, תמך המשרד בפרויקטים לעידוד הפעלת שאטלים להסעות מאורגנות לעובדים בפתח תקווה, חולון וירושלים. "בדיעבד הסתבר לנו שגם הכסף שהמשרד להגנת הסביבה לכאורה קיבל, הוא לא ממש אמיתי. כדי לבדוק את זה שאלנו את אגף איכות האוויר של המשרד להגנת הסביבה מה היה התקציב שלו לפני שאושרה התכנית ומה היה התקציב שלו אחרי שהיא אושרה", סיפר ד"ר ונגר. לדבריו, התשובה הפורמלית שקיבל הראתה שהתקציב נשאר כמו שהיה, רק עם שינוי בהגדרתו. "אין כלים, אין תקציב, אין יעדים ואין הפחתה בזיהום האוויר. המשרד יכול לעשות את מה שהוא עשה בעבר שזה טיפה בים ומבחינה חוקית כולם בסדר", הוסיף ד"ר וגנר.
גורם בכיר במשרד להגנת הסביבה דחה את הטענות אבל לא על הסף. "גם אם נסתכל על הסעיף המתייחס להרחבת בסיס המידע, ב-2014 הצלחנו להשיג 18 מיליון שקלים על מנת לייצר בסיס מידע של ערכים שנתיים בתחנות הניטור ובדיגומים. התכנית נותנת לנו 34 מיליון שקלים שזה שבעה מיליון שקלים בשנה", הסביר הגורם הבכיר. "השתמשנו בכל התקציב הזה והוספנו עוד תשעה מיליון שקלים שהצלחנו לגרד מהאוצר. אבל השנה אני לא רואה איך אנחנו נצליח לגרד משהו במצב שבו תקציב המדינה כלל לא אושר".
בהתאם לקיצוץ בתקציב, גם התחזיות להפחתת זיהום האוויר הפכו לצנועות בהרבה. "היעדים של התכנית המקוצצת שאושרה בסוף מדברים על הפחתה של אחוז עד שני אחוזים", הוסיף ד"ר ונגר. "אם לוקחים בחשבון שהתחשיב לא מדויק בגלל שבכל תחשיב צריך לקחת בחשבון שיש אחוזי סטייה, אז לא ברור אם התכנית בכלל מועילה במשהו".
באותו זמן בו אושרה התכנית הלאומית המקוצצת עוד קיוו הארגונים הסביבתיים כי התכנית המקבילה להפחתת גזי חממה תאושר. אך ימים ספורים אחר כך גם התקווה הזאת התנפצה. "שתי התכניות הללו קשורות מאוד זו לזו כי המשמעות של הפחתת גזי חממה היא התייעלות אנרגטית גם בתעשייה וגם בתחבורה", הסביר ד"ר וגנר. לדבריו, התכנית להפחתת גזי חממה תוקצבה ב-2012 ב-2.2 מיליארד שקלים עד לשנת 2020. בתקציב שאושר ב-2013 הוחלט להקפיא את התכנית בגלל הקיצוץ הרוחבי בכל משרדי הממשלה. "הקפיאו את התכנית לשלוש שנים ועכשיו איש לא יודע מתי ואם היא תחזור בכלל. זאת שערורייה, כי גם כאן נבדק ונמצא כי הפעולות הללו ישתלמו למשק ויחזירו את עלותן", הוסיף. "מדובר בהחלטות בלי מעוף, בלי חזון, בלי חשיבה ובלי הרבה שכל".
מנכ"ל המשרד להגנת הסביבה, דוד לפלר: "בעולם המערבי כבר הבינו שזיהום אוויר הוא אויב שקט וקטלני שהורג מיליונים. צמצום הזיהום משמעותו פחות תמותה, פחות תחלואה וחיסכון רב בכסף. בישראל, על פי פרסום ה-OECDמתים מזיהום אוויר כ-2,500 איש בשנה, פי שבע יותר מאשר בתאונות דרכים. לצערנו בהחלטת הממשלה, מחודש אוגוסט 2013, הוחלט להקפיא את התכנית הלאומית ולהפחתת פלטות גזי חממה עד שנת 2016. אנו מקווים שתכנית זו תחודש בתקציב הקרוב".