פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      סלמה הרוקחת לא לבד

      עוד ועוד נשים ערביות שוברות את המסגרת המסורתית ויוצאות מהבית לעבודה בחוץ. המצב בו 50% מהאוכלוסייה הערבית בישראל איננה יצרנית חלף מן העולם, אולם יש עוד עבודה לעשות

      ביום ראשון הקרוב יצוין ברחבי העולם יום האישה הבינלאומי. זה מועד מצוין לעצור, להתבונן ולבחון את מקומה ומעמדה של האישה הערבייה בישראל בהיבט התעסוקתי. האישה הערבייה היתה כבולה במשך דורות בתוך חברה סגורה, בה היו לה בעיקר תפקידים מסורתיים, מוגבלים ומקובעים. הגבר הדומיננטי פרנס בחוץ, והאישה עבדה בבית, גידלה את הילדים ודאגה לכל צרכי המשפחה. זה הגביל את ההתפתחות שלה ברמה האישית, ועצר את הקדמה החברתית והכלכלית ברמה המגזרית. מצב זה קיבע עובדה אבסורדית, לפיה 50% מהאוכלוסייה מושבתת מתעסוקה, סיטואציה לא בריאה לכל חברה.

      אך בפתחה של שנת 2015 אנחנו עומדים בפני תמונת מצב שונה. האישה הערבייה לקחה את המושכות לידיים, ובשילוב עם הכוחות במשק, והמציאות - שהיא תמיד חזקה מהכול, שינתה אט אט את פני הדברים. שני מהלכים הובילו לכך: ראשית, ההשכלה תפסה את מקומה כאלמנט חשוב ומשמעותי להתקדמות בחיים, וצעירות המגזר לומדות כיום במוסדות להשכלה גבוהה, אם בארץ ואם בחו"ל, ופונות גם ללימודים במקצועות חופשיים כמו רפואה, רוקחות, משפטים, הנדסה וכמובן גם הוראה.

      למעשה, היום אחוז הצעירות הערביות באקדמיה אף גבוה יותר מאחוז הצעירים הערבים. לא בכדי הדמות הדומיננטית ביותר בתוכנית "ארץ נהדרת" היא סלמה הרוקחת. אישה ערבייה, מסורתית, משכילה, המתמודדת אמנם עם סיטואציות לא נעימות בהכרח במסגרת עבודתה, אך גאה בתפקידה ובמעמדה. עורכי "ארץ נהדרת" - המשקפת את מציאות החיים במדינת ישראל באופן אמנם מוגזם וסרקסטי, אך גם מהווה מראה מובהקת לתהליכים ואירועים המתרחשים כאן - בחרו בדמות זו מתוך מה שנתפס בעיניהם כדמות מייצגת.

      חנין זועבי בדיון בבית המשפט העליון על החלטת ועדת הבחירות המרכזית לכנסת לפסול את מועמדותה, פברואר 2015 (נועם מושקוביץ)
      רבות יוצאות מהבית לעבודה. ח"כ חנין זועבי (צילום: נועם מושקוביץ)

      שנית, תעסוקת הנשים צברה לאורך השנים תאוצה. תהליך זה לא היה פשוט. האישה פרצה גבולות והחלה לקחת אחריות על חייה. לעתים מתוך אג'נדה, ולעתים המציאות הכלכלית פשוט לא הותירה לה ברירה. היא חשה צורך לצאת לעבודה ולהיות שותפה כלכלית ולתרום למשק הבית. והיא עובדת קשה. בחקלאות, במשק בית, בניקיונות, עבודה פיזית וקשה. אך עם זאת, משמח לראות גם נשים שפועלות לעצמאות כלכלית ומנהלות עסקים קטנים (בתחומי התקשורת, מזון, ילדים ועוד). זוהי בהחלט מגמה חיובית ומעודדת. אבל הדרך עדיין ארוכה, כיום הנתונים מצביעים על כ-27% נשים מועסקות בלבד והשאיפה היא להגיע ל-55% תעסוקה.

      לכן נפנה מכאן לממשלה, למעסיקים ולראשי הרשויות ונבקש – דרגו את העסקת הנשים במקום גבוה בסדר העדיפויות שלכם. הנשים לא רוצות ביטוח לאומי, לא רוצות דמי אבטלה, הן רוצות עבודה. וזו לא בעיה רק של הנשים הערביות, אגב. גם הנשים היהודיות הגרות בפריפריה המרוחקת מהמרכז סובלות מאבטלה וממחסור בתעסוקה, אך אצל הנשים הערביות הבעיה משולשת: בנוסף למחסור אמיתי במקומות עבודה בפריפריה, הן סובלות לעתים גם מאפליה, ובנוסף, היעדרה של תחבורה ציבורית תקינה בישובים הערביים מונעת מהן לנסוע מאיזור הגליל או הדרום לאיזור המרכז ולעבוד. הנשים הצעירות הרווקות עוד מסוגלות לכך, אך הנשים הנשואות והאימהות כבר לא. הן צריכות לעבוד קרוב לבית, להמשיך מיד בתום עבודתן ל"משמרת השנייה" בטיפול בילדים. אמנם אחד השינויים המבורכים המתרחשים במגזר הוא שהגברים הצעירים בני הדור הנוכחי שותפים בעבודות הבית, ולוקחים חלק פעיל בטיפול בילדים גם כשהם חוזרים בערב מהעבודה, אך עדיין עיקר הנטל נופל על כתפי האישה.

      תעסוקה מהווה מנוע צמיחה אישי, חברתי, לאומי. בואו נעשה מאמץ משותף. בואו נמשיך לפרוץ גבולות. צרו העדפה ואפליה מתקנת לנשים. זה הוגן וזה ראוי. שימו את העסקת הנשים כיעד חשוב להתפתחותן האישית ולהתקדמות המגזר כלכלית וחברתית. יום אישה שמח.

      לפרסום מאמרים בוואלה דעות לחצו כאן

      המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד