נני בדמור גירסאי מחנכת ומורה לאנגלית בת 56 בבית הספר "הריאלי" שבחיפה, לא מוכנה לקבל טובות מאף אחד. מחלת הסרטן תקפה את גופה בפעם הרביעית והרופאים הודיעו לה כי מדובר בסוג נדיר של סרקומה שהתפשט לשתי ריאותיה והיא נזקקת לבדיקה גנטית פרטית בעלות של 7,500 דולר. הבדיקה אינה בהשתתפות קופות החולים וגם לא מכוסה בביטוח החיים הפרטי של גירסאי אבל היא מסרבת לקבל תרומות.
לפני כחודש, כשהבינה שהזמן אוזל ועליה לעבור את הבדיקה שתוביל למציאת הטיפול המתאים, היא החליטה להוציא לאור ספר המכיל שירים שהיא כתבה למגירה לפני כשבע שנים על התמודדותה ארוכת השנים עם מחלת הסרטן. הספר, שנקרא "מבדידות מיטתי", נמכר ב-70 שקלים והכנסותיו מיועדות למימון הבדיקה היקרה.
עוד בוואלה חדשות:
אובמה על ביקור נתניהו: "טעות לבוא שבועיים לפני בחירות"
"עלילת דם": רמי לוי נגד להב"ה, שטענו שהוא "מעסיק מחבלים"
"פרשת המתכות" מוכיחה: השקט זמני, חמאס נערך למלחמה הבאה
גירסאי פרסמה בדף הפייסבוק שלה את הרעיון וזכתה לתמיכה עצומה מתלמידיה הרבים שלמדו תחתיה בכל שלושת עשורי עבודתה בהוראה. התלמידים נרתמו גם לקניית הספר וגם לסייע בהפצתו ברשתות החברתיות. "נני היא מורה מופלאה ובן אדם קטן בגובה וענק בלב", כתב איתמר נצר, תלמיד לשעבר של גירסאי, בדף הפייסבוק שלו. "אני אומר את זה בתור מי שכל חייו הצליח לא לשנוא רק מורה אחת ולאהוב עוד מורה אחרת - נני. קנו את ספר השירים שלה ועזרו לה לממן בדיקה שתנסה לעזור לה להילחם בסרקומה", ביקש.
רונה גוטמן, גם היא תלמידת עבר של גירסאי, כתבה: "לפני הרבה שנים למדתי אנגלית אצל מורה נהדרת, שהיה לה באמת חשוב מכל אחד ואחת מאיתנו. נני היא לגמרי מהמורות שזוכרים בחיוך רחב. היום היא מתמודדת עם מחלת סרטן נדירה וכדי להתמודד איתה היא לא מוכנה לגייס תרומות אלא רוצה לגייס את סכום הכסף הדרוש ממכירת ספר שירים פרי עטה, מכוח היצירה שבה. מזמינה את כל חבריי להזמין את הספר אני כבר הזמנתי וממתינה לקבל אותו".
"הספר עצמו הוא תולדה של דיכאון לאחר סרטן", סיפרה גירסאי והוסיפה: "אין לי דברים אחרים למכור ואני לא מסוגלת לבקש או לקבל תרומות. תמיד הייתי עצמאית, עקשנית וגאה ואני לא אוהבת רחמים או טובות". בראיון לוואלה חדשות מעידה גירסאי שהיא מלמדת את התלמידים שלה את כל מה שהיא מאמינה בו. "הקטע של ללכת קדימה ולא להרגיש מסכנה זה מה שלימדתי את התלמידים שלי. הייתה להם מורה נכה וכבדת שמיעה בכיתה והצלחתי להגיע אליהם בהמון ביטחון עצמי, פתיחות גדולה לגבי מצבי הבריאותי ובעיקר בהומור".
גירסאי מגוללת את סיפורה האישי הכולל התמודדות קשה עם המחלה. היא נולדה חולה בסרטן נוירובלסטומה, גידול סרטני סולידי הנפוץ בעיקר בקרב ילדים מתחת לגיל שנתיים, עברה טיפולי הקרנות ונותחה כבר בגיל שמונה חודשים. הניתוח הותיר אותה משותקת מהמותניים ומטה והרופאים העריכו שהיא לא תחייה עוד הרבה שנים. אך למרבה ההפתעה, לאחר מספר חודשים הסרטן נעלם מגופה, מצבה הבריאותי התייצב והיא נותרה עם שיתוק חלקי בשתי רגליה שהתבטאו בצליעה.
"בכל גיל נאבקתי להיות שווה בין שווים", סיפרה. "גם ב'ריאלי' לא רצו אותי בהתחלה, למרות שאמי הייתה מורה ורכזת בית הספר, אבל בסוף נכנסתי, לא הייתה להם ברירה. במשך 30 שנה לימדתי בריאלי, עבדתי במשרה מלאה, ילדתי שלושה ילדים כנגד כל הסיכויים, לא ויתרתי לעצמי. אני בן אדם שורד, לא נפלתי לרחמים עצמיים גם כאשר התחלתי לאבד את השמיעה בגיל 30. הצלחתי להחזיק כיתה שלמה בזכות זה ששיתפתי אותם בכל מה שעובר עליי. הם היו נהדרים כלפי ושמרו כמעט תמיד על כיתה שקטה", תיארה גירסאי.
"המילים נשפכו ממני כמו בטרנס"
בשנת 2007 חזר הסרטן לחייה. גירסאי לקתה בסרטן מסוג סרקומה בריאות ונכנסה לסדרה של ניתוחים וטיפולים קשים שאילצו אותה לפרוש מעבודתה. "במשך שנתיים לקחתי כדורים שעשו לי רע, השמנתי 22 קילו ושקעתי בדיכאון עמוק וארוך מאד. ניתקתי קשר עם החברים, המשפחה והעולם ויצאתי רק לטיפולים", היא משחזרת "כנראה שזה התחבר לי לנכות ולהתמודדות שהייתה לי בילדות. העובדה שאני לא עובדת הייתה בשבילי אובדן חלק גדול מהזהות שלי".
גירסאי מספרת מתי הייתה החלה בכתיבת השירים: "התחלתי בשלב מסוים לכתוב. פשוט נשפכו ממני המילים כמו בטרנס. שמרתי את השירים בצד ולא הראיתי לאיש. כשסבבי הטיפולים חיסלו את הסרטן והרגשתי שאני חוזרת לעצמי, קיבלתי סרטן בלבלב. נאלצתי לעבור ניתוח מאד קשה, כרתו לי הרבה איברים פנימיים וההתאוששות הייתה קשה וארוכה. גם אז ניצחתי את הסרטן אבל מערכת העיכול שלי נפגעה ואיכות החיים שלי הידרדרה משמעותית". סדרת הניתוחים והטיפולים הכימותרפיים שעברה דרדרו את צליעתה והיא נאלצה להתחיל להיעזר במקל הליכה.
האופטימיות והחוסן האישי גרמו לה להאמין שהיא עברה את כל המלחמות אבל לפני כחצי שנה הגיעה המכה הנוספת, בפעם הרביעית. "זה התגלה במעקב שיגרתי במחלקה האונקולוגית", היא נזכרת. "הרופאים זיהו שהסרקומה חזרה לשתי הריאות והפעם בצורה אלימה יותר ולא מזוהה. הבדיקה היחידה שתעזור לי לקבל אבחנה מדויקת להמשך הטיפול רחוקה שנות אור מהישג ידי. נזכרתי בספר השירים שלי אז החלטתי להוציא אותו למכירה. חשבתי למכור את גופי אבל אף אחד לא רוצה גוף בתפקוד של אישה בת 80", היא אומרת בסרקזם.
בשבוע שעבר התראיינה גירסאי ברדיו מכללת אורנים ועם סיום השידור התקבל באולפן מייל מתלמיד שלה לשעבר, איתמר גרינברג, שמתגורר כיום במיאמי וביקש לרכוש 50 ספרים. "נני יקירתי", הוא כתב, "אני שומע את קולך ברדיו אורנים ומקשיב לסיפורים שאת חלקם הקטן הכרתי. אני חושב שיש לך זכויות לא מעטות על האנגלית השגורה בפי, ועל הזיכרונות הטובים מחטיבת הביניים. תודה ענקית על היחס האכפתי ועל ההשקעה הניכרת. בקלות אני יכול להעלות חיוך אמיתי על פנייך כתודה קטנה ממרחק שנים וממרומי גילי 40. אני מקווה שיש לך כוח לחתימות. אשמח לקבל פרטים לרכישת 50 ספרים", נכתב.
לדברי גירסאי, ההתגייסות העצומה הניבה פירות וכעת נותר לה לגייס רק שליש מסכום הבדיקה. היא אופטימית ובעיקר נרגשת מהמחווה של תלמידיה. "העובדה שהתלמידים שלי התגייסו לספר את הסיפור שלי וחלקם גם כתבו עליי ומה אני מהווה עבורם השאירה אותי נפעמת", היא מספרת בהתרגשות. "הייתי מורה קשוחה, דרשתי מהם המון. גם הייתי מורה שרודפת אחרי התלמידים, עבדתי, בין היתר, עם קבוצת תלמידים שלא ידעו אנגלית אף פעם ולא התחברו לשפה. הייתה עבודה צמודה מאוד אבל נהניתי. הייתי עושה שיחת ועידה עם האימהות שלהם, מעירה את התלמידים לבוא לכיתה, שולחת בפקס את השיעורים, המון עבודה. המטרה הראשונה שלי בכיתה הייתה לעורר מוטיבציה ולתת להם תחושה של הצלחה, האנגלית הייתה משנית". גירסאי מסכמת את דבריה בסיפור על פגישת מחזור שהתקיימה אצלה בבית באוקטובר האחרון עם תלמידים כיתות ז'-ח' בין השנים 1989 ו-1991: "אני כמעט התעלפתי שראיתי כל אחד מהם. כל כך הרבה אהבה. היה מרגש מאוד".
כל מי שמעוניין לרכוש את ספרה של גירסאי יכול לפנות לכתובת הדואר האלקטרוני הבאה: nanygirsai100@hotmail.com
לפניות לכתבת רויטל בלומנפלד: revital.blumenfeld@walla.com