ב-2012 פרסם יאיר לפיד טור שכותרתו "איפה הכסף?", שמהדהד במוחי עד היום. "זוהי רק שורת הפתיחה", כתב לפיד, והוסיף: "כל הדיון המורכב על עתידה של מדינת ישראל נמצא בין שתי המילים האלה". שלוש שנים אחרי, לא הביאו לפיד או מנהיגים אחרים - מהימין או מהשמאל - תשובה לשאלה. אולי משום שזו אינה השאלה שצריכה להישאל.
אחד הנושאים המובילים את הבחירות הקרובות הוא השאלה "איפה הצדק?", המתייחסת להתמודדות עם בעיות היומיום. יום הצדק הבינלאומי שיצוין מחר הוא הזדמנות לעמוד על הפערים שבין פריפריה ומרכז, להסתכל לתושבי באר שבע, ערד, נתיבות או אופקים בעיניים ולומר להם: אתם צודקים - אין צדק, לא כלכלי, לא חברתי ולא סביבתי. חוסר הצדק הזה התחיל עוד בימי בן גוריון כשהכריז על הנגב כשממה שיש להפריח, ובשם אותה "הפרחה" מחכות עשרות תכניות בניה הרסניות לפיתוח הנגב שטרם מומשו.
באוקטובר 2011 פרסמה ממשלת ישראל בראשות בנימין נתניהו החלטה בדבר הקמת חבל התיישבות חדש באזור "מבואות ערד" במרחב שבין ערד למיתר. תכנית "מבואות ערד" כוללת הקמת עשרה יישובים חדשים בהם יבנו כ-3,000 יחידות דיור. יש שהכתירו את התוכנית הזו כיוזמה של חלוצי המאה ה-21, בעוד שאם רק היו חברי הכנסת מטריחים את עצמם להגיע לרחובות ערד, אופקים או נתיבות הם היו מגלים דעות נחרצות לא פחות, שלפיהן במקום לבנות ערים חדשות ולהקצות 4.5 מיליארד שקלים לתאגיד הענק הזה, אפשר להשקיע בבניית שכונות חדשות בשטחים עירוניים שרק מחכים שיזמי הענק ישימו עליהם את ידם. בנוסף, במקום להביא תושבים חדשים ממרכז הארץ, שהרי רק אלה יוכלו להרשות לעצמם לרכוש בתים במקומות המיועדים, יש לחזק את תושבי הפריפריה, להעניק להם דיור בהישג יד, לשפר תשתיות קיימות, להשקיע בחינוך ועל הדרך לייצר מקומות עבודה חדשים.
בשנת 2013 יזם משרד השיכון תכנית נוספת לחבל התיישבות חדש לאורך "כביש 25" שיכלול חמישה יישובים חדשים לאורך כביש באר שבע-דימונה, שיחד יכילו עוד כ-5,300 יחידות דיור במרקם כפרי (בצפיפות מגורים של יחידת דיור אחת לשלושה דונמים). לא הכרתי עד היום אף סטודנט שהגיע ללמוד באוניברסיטת בן-גוריון ולא מצא מקום לגור בו - יש די והותר דירות פנויות. הכרתי לצערי לא מעט מתושבי שדרות שעוד לפני שהם מחכים שיטפלו להם במקלטים הם ישמחו לגלות כשהם יוצאים מהבית אין להם ביוב שזורם ברחובות.
בתזכיר תכנית "מבואות ערד" מוצהר כי הקמת הישובים החדשים לא תיפגע ביישובים קיימים ואף תועיל לחיזוקם. לעומת זאת, מחקרים שנערכו ביחס למקרים דומים של הקמת חבלי התיישבות פרברית לצד ערים ותיקות, כגון המצפים בגליל ופיתוח להבים, מיתר ועומר בנגב, הוכיחו חד משמעית כי הקמה של ישובים פרבריים חדשים גורמת לעזיבה של אוכלוסייה אמידה ומשכילה מהערים השכנות, אוכלוסייה משכילה מספיק כדי להבין ש"משנה מקום-משנה מזל" ושכדי ליהנות מחינוך טוב ותשתיות ראויות ולא רעועות כדאי פשוט לעזוב.
אבל החלוצים האמתיים של המאה ה-21 הם לא מי שמתיימרים להפריח את השממה ומציעים ממגדל השן תכניות שנויות במחלוקת. החלוצים האמתיים הם מי שיושבים בנגב ובערבה עוד מתקופתו של בן גוריון ומסרבים לראות במקום בו הם חיים שממה. הם רואים אנשים חמים, מחייכים האחד אל השני גם אם הם כלל לא מכירים ומברכים לשלום. אנשים שמסתפקים במה שיש להם אבל משקיעים גם את מה שאין להם כדי שלדור שלי, דור העתיד של המדינה הזו, לא יגידו שצריך להפריח את השממה, וכדי שהם לא יצטרכו לחכות ל"חלוצים" שיבואו להרוס כדי לתקן.
לפרסום מאמרים בוואלה דעות לחצו כאן
המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד