כך ישראל תוקעת את העיר שתמנע את האינתיפאדה הבאה

במבט ראשון המראה מזכיר שכונה חדשה בעיר מודיעין: בניינים ממוצעי קומה, עם דירות מסודרות שרק מחכות למשפחות שיאכלסו אותן. בחלונות כבר החלו להתקין תריסים וזגוגיות, ורק לפני כמה ימים נערכה פה בדיקה של תאורת הלילה. שלא כמו מודיעין, העיר הפלסטינית המתוכננת הראשונה רוואבי, שמצפון לרמאללה, אמורה להתייצב בקדמת הטכנולוגיה. לדוגמה, כל תושב יקבל הודעה הישר לטלפון הסלולרי שלו כשיגיע הזמן לשלם את חשבון הארנונה, המים או החשמל. שיא המודרנה.

תכניות לחוד ומציאות לחוד. בניית 700 יחידות הדיור הראשונות ברוואבי הושלמה כבר לפני שנה, אבל אף אחד מבעלי הדירות לא עבר להתגורר בבית שקנה. מדוע? משום שהעיר עדיין לא מחוברת למים. מדוע? כי ממשלת ישראל מעכבת את החיבור. מדוע? קשה להסביר.

ההיגיון אומר שאכלוסה המהיר של רוואבי ישרת את כולם - פלסטינים וישראלים, אפילו אנשי ימין ומתנחלים. ההסבר פשוט: רוואבי נבנית בסטנדרט בנייה גבוה בהשוואה לכל עיר אחרת בגדה, וגם בהשוואה לערים בישראל. רמת החיים בה צפויה להיות גבוהה בהרבה מהממוצע בשטחים. לפחות בתיאוריה, פלסטינים שיעברו להתגורר בעיר לא ירצו להיות חלק משום עימות אלים עם ישראל, ודאי לא להשתתף באינתיפאדה. העיר תספק וכבר מספקת אלפי מקומות עבודה, והרווחה הכלכלית מרחיקה אף היא את העובדים ממעגל האלימות.

ככל שהעיר תשגשג ויותר תושבים יעברו להתגורר בה, כך תלך ותתרחק סכנת העימות הנרחב בגדה. לפלסטינים שכבר רכשו דירות בעיר, ברור שהמעבר לרוואבי יעשה רק טוב. הכיבוש, ולא הייאוש, יהפוך יותר נוח.

זה נשמע הגיוני, כמעט טריוויאלי. אבל לא כשמדובר במקבלי ההחלטות בישראל. הם, כך נראה, ניסו לתפוס טרמפ על העיר החדשה כדי לכופף את ידה של הרשות הפלסטינית בנוגע ליחסה להתנחלויות, ואולי הניסוח המדויק יותר הוא לשבור את ידה של הרשות.

במשך שנים ארוכות עיכב שר הביטחון משה (בוגי) יעלון את האישור לחבר את רוואבי למים, משום שרצה שוועדת המים המשותפת הישראלית-פלסטינית תיתן גושפנקה לחיבור של רוואבי לתשתית המים - אך גם לחיבורן של כמה התנחלויות. כלומר, יעלון ביקש להסדיר את משק המים הישראלי-פלסטיני באופן שלא יעורר בעיה מדינית לישראל בעתיד. הדבר לא היה מקובל על הפלסטינים. בעיניהם, עצם כינוס הוועדה בעידן נתניהו נתפס כניסיון של ישראל לסחוט מהרשות לגיטימציה להקצאת המים להתנחלויות.

לזכותו של שר הביטחון ייאמר שבסופו של דבר הוא השתכנע בנחיצות של אכלוס העיר. לפני כשלושה שבועות אישר יעלון לחבר את רוואבי לצינורות של חברת מקורות. מתאם פעולות הממשלה בשטחים, האלוף יואב (פולי) מרדכי, שמבחינת הממשלה נחשב ריבון בגדה, ביקש לקדם את הפרויקט מהר ככל האפשר. מרדכי היה מלכתחילה אחד מראשי התומכים בחיבור מהיר של העיר למים, בעיקר לנוכח האינטרס הביטחוני של מדינת ישראל. מלבד רוואבי אישר אלוף מרדכי לחבר כמה פרויקטים ישראליים ופלסטיניים למים, בהם: אתר הטבילה בירדן, ההרודיון וכמה מאחזים באזור יהודה. לאחר שכבר יצא האישור ממשרד הביטחון, החליט להתערב בעניין פוליטיקאי אחר, שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים סילבן שלום. כעת האישור מתעכב אצלו. מדוע? התשובות בהמשך.

יש כל כך הרבה דברים יפים בעיר הזו, שקשה לבחור במה להתחיל. אולי באמפיתיאטרון המפואר שנועד להופעות ולקונצרטים, ובו כ-15 אלף מושבים. הכול נבנה ברמת תכנון ודיוק יוצאת דופן; מגרשי החניה הענקיים, השבילים שמאפשרים הגעה קצרה ומהירה מהחניה לאמפי, מערכות התאורה והסאונד, חדרי ההלבשה, חניית ה-VIP שעוברת מתחת לאמפי, החנויות ביציע העליון ותאי השירותים הרבים. ואולי הדבר הראשון שבולט לעין הוא הנוף שנשקף מכל פינה בעיר. הנה מגדלי עזריאלי ורצועת החוף בישראל. הנה מודיעין ורמאללה. ואולי זה המרכז המסחרי שנבנה ממש בימים אלה ויכלול בתי קולנוע, בריכת שחייה מקורה, קניון המזכיר את ממילא בירושלים, בתי קפה ומסעדות וחנויות אופנה ובהן המותגים היקרים ביותר שאפשר להעלות על הדעת.

"יש לנו כמה יעדים", אומר סגן מנכ"ל רוואבי, אמיר דג'אני, סגנו של היזם ואיש העסקים בשאר אל-מסרי. "אנחנו רוצים לבנות יעד ביקור ותיירות חדש. במקום ללכת לעיר העתיקה בירושלים או בשכם, או לנסוע ליפו, אנשים יאמרו 'בואו נלך לרוואבי'. יהיה כאן מרכז בילוי, אוכל, תרבות, בית מלון עם כ-250 חדרים, אמפיתיאטרון, אצטדיון כדורגל ואתלטיקה, יש כבר שלושה בתי ספר שבנינו, מרפאה גדולה.

"יעד אחר שלנו הוא למנף את הכלכלה הפלסטינית. יצרנו כאן 8,000 מקומות עבודה, ממנקים ועד קבלנים לשלב הבנייה. יש לנו פה מפעל של בלוקים, מלט, ברזל. אנחנו ניצור מקומות עבודה קבועים ל-3,000-5,000 אנשים: מורים, רופאים, יזמים, אנשי עסקים, נקים כאן חממה טכנולוגית. יהיה לנו מאין לגייס את כל העובדים הללו - אוניברסיטת ביר זית נמצאת במרחק חמש דקות מכאן ואוניברסיטת א-נג'אח בשכם - במרחק 25 דקות נסיעה. רוואבי תהפוך מגנט לחלוצים".

לדברי דג'אני, תושב ירושלים שאוהב לקנות את הלחם שלו במאפיית ברמן בגבעת שאול, קהל היעד של העיר הוא זוגות צעירים, מעמד בינוני משכיל. "אנחנו תורמים כאן לבניית המדינה הפלסטינית. אנחנו רוצים לבנות ערים חדשות וההצלחה של רוואבי תשפיע כמובן על ההצלחה של הכלכלה הפלסטינית". כשהוא נשאל באילו עוד ערים מדובר, דג'אני מחייך. "בוא נתמקד בינתיים בהצלחה של רוואבי", הוא מתחמק באלגנטיות. "אנחנו מדברים כאן על פרויקט שיעצב היסטוריה. שליש מצוות המהנדסים והארכיטקטים שלנו הוא נשים. זה חסר תקדים בחברה הפלסטינית והערבית. זה ניסיון אדיר מבחינתן - לתכנן ולבנות עיר - בדיוק כמו לכל אחד מאתנו הגברים.

"התחלנו כאן מכלום. היינו צריכים לחשוב על הכול: תשתיות, תקשורת, רפואה, כיבוי אש, חינוך. זו הולכת להיות עיר ירוקה. אנחנו ממחזרים כאן הכול. לא יהיו צלחות לוויין על הגגות ולא מכלי מים כמו שאתה רואה בכל שכונה פלסטינית. מערכת ממחושבת תדאג למחזור מים ולהשקיית הגינות מעודפי מי השתייה. רכשנו יכולת מחזור ברמה הטכנולוגית הגבוהה ביותר. תהיה כאן תחבורה ציבורית חשמלית בחינם לתושבי העיר ורק המבקרים יתבקשו לשלם. אנחנו מתכננים גם פארק תעשייתי, שעדיין לא קיבלנו בשבילו אישור מהצד הישראלי, אבל סללנו אליו את הדרכים".

מחירי הדיור ברוואבי אינם בשמים, אפילו לא בהשוואה לרמאללה או לבית לחם. "הדירות הפשוטות יעלו כאן כ-80 אלף דולר וזה יגיע גם ל-200 אלף דולר, תלוי בגודל כמובן. בשלב הראשון בונים בניינים בגובה בינוני. בשלב הבא יהיו גם בתים דו-קומתיים עם גינה. בסך כל אנחנו מתכננים 6,000 יחידות דיור שבהן יגורו כ-25 אלף בני אדם".

מה לגבי וילות?

"וילות? בוא נתחיל עם מים לשתייה, אחר כך נדבר על וילות".

המיזם הענק יצא לדרך ב-2008. תחילה נסללו כמה שבילי עפר, ואט-אט קמה לנגד עיניי השכנים מהכפר עטרה ומההתנחלות עטרת עיר קטנה ומטופחת. אף-על-פי-כן, כבר ארבע שנים שהיזם אל-מסרי וסגנו דג'אני מנסים לקבל את אישור השלטונות, הישראליים והפלסטיניים, לחבר את העיר למים.

"נושא המים רודף אותנו כמו ענן שחור", אומר דג'אני. אנחנו נוסעים בתוואי צינור המים שהוא ואנשיו כבר הניחו בשטח הרשות הפלסטינית (שטח A) ובשטח בשליטה אזרחית פלסטינית (שטח B), עד למקום שבו הצינור נקטע – בדיוק היכן שהקרקע הופכת לפי המפות לשטח C, שטח בשליטה ישראלית. כאן ישראל כבר לא אישרה להם להמשיך. "אני צריך צינור של 3 קילומטרים וחצי כדי להתחבר לנקודה של 'מקורות' באום צאפא. כבר הנחתי צינור של 2.4 קילומטרים בשטחי A ו-B. חסרים לי 1.1 קילומטרים שאמורים לעבור בשטח C". דג'אני מציג בפנינו את מאגר המים שהוקם כחצי קילומטר מהעיר ואמור לדאוג לאספקה מתמדת של מים בברזים. "פנינו בזמנו לרשות המים הפלסטינית כדי לקבל אישור מהצד הישראלי, באופן שיוודא קבלת מים ממקור יציב וקבוע, אבל עד היום לא קיבלנו. למה? אני לא פוליטיקאי, אני עוסק בכלכלה", הוא מתחמק שוב.

אז מה הסיפור? ועדת המים המשותפת (Joint Water Committee - JWC) אמורה להתכנס לפי הסכמי הביניים מ-1995, כדי לאשר אספקת מים לפרויקטים מסוגה של רוואבי, ובכלל זה להתנחלויות. מאז 2010 מסרבים הפלסטינים לכנס את הוועדה כי הם לא מוכנים לאשר העברת מים להתנחלויות. בינתיים, כמובן, לא חל כל שיבוש באספקת המים להתנחלויות. חברת מקורות מעבירה מים לכל בית יהודי חוקי בגדה. עם זאת, הדרג המדיני חושש מההשלכות העתידיות של אי-כינוס הוועדה המשותפת ומטענות אפשריות שישראל "גונבת" מים מהשטח הכבוש.

שר הביטחון ראה כנראה בהשלמת השלב הראשון ברוואבי הזדמנות ללחוץ על הרשות הפלסטינית. הוא עיכב את מתן האישור כדי לאלץ את הרשות לכנס את הוועדה המשותפת ולאשר העברת מים הן להתנחלויות והן לרוואבי. הבעיה היא שהרשות סירבה לשחק את המשחק הזה. מתברר שגם לפוליטיקאים הפלסטינים רוואבי משמשת מגרש משחקים, ובמילים אחרות, לרשות לא כל כך היה אכפת שהפרויקט האדיר הזה מתעכב, בין היתר מפני שמדובר במיזם פרטי של איש עסקים עשיר שאינו חלק מהמערכת הפוליטית הפלסטינית המסואבת. משום כך, הרשות עמדה על שלה וסירבה לכנס את הוועדה. בסופו של דבר גם יעלון השתכנע שהפוטנציאל החיובי הטמון בעיר מצדיק חיבור חד-צדדי. גם הנשיא ראובן ריבלין אמר השבוע שחיבור העיר רוואבי למים הוא אינטרס ישראלי. מאז, שר התשתיות שלום, הוא שעוצר הכול. לטעמו, החיבור חייב לקבל את אישור הוועדה המשותפת. מדוע? להלן תגובת השר שלום:

"השר שלום ורשות המים סבורים שמתן אישור חד-צדדי ללא כינוס הוועדה, שמציעים ודוחפים מספר גורמים בישראל, ישמוט את הבסיס להסדרת המשך פעילות ועדת המים המשותפת. יתר על כן, בהקשר המדיני הרחב, ההצעה עלולה להביא לפירוקו המוחלט של הסכם המים הישראלי-פלסטיני ולפגיעה במשק המים הישראלי, כמו גם לפגיעה בשיתוף הפעולה עם הדרגים המקצועיים, שיתוף פעולה שכיום מסייע לשמור על מקורות המים שלנו ומונע פגיעה באקוויפרים. אנו נשמח אם הפלסטינים יחזרו בהם ויגיעו לוועדה שתדון בפרויקטים משני הצדדים".