פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      להתכונן להסכם רע עם איראן

      אחרי שמסירים את ההגזמות, חצאי האמיתות וההתחייבויות שהם חלק ממערכת הבחירות, אפשר לשאול האם נאומו של נתניהו בקונגרס בכוחו לשנות את הסדר הגרעין מול משטר האייתולות

      הגזמות, חצאי אמיתות והתחייבויות הניתנות (שרבות מהן הינן ללא כיסוי), הן חלק בלתי נפרד ממערכות בחירות, כולל זו בה אנו נמצאים. דוגמא טובה לתקפות ההנחות לעיל הוא המקרה הנוגע לסוגיית הגרעין האיראני. את התפאורה (להגזמות ,חצאי האמיתות וההתחייבויות חסרות הכיסוי), סיפק ראש הממשלה כשהחליט שיש צורך, כדברי אחד הפרשנים, ל"בעוט ולצעוק" על גבעת הקפיטול, ביתם של בית הנבחרים והסנאט האמריקאי בוושינגטון, כנגד ההסכם המתגבש בין חמשת המעצמות וגרמניה לאיראן.

      לכל הטורים של שמעון שטיין בוואלה דעות

      מבלי להיכנס לשאלה המעסיקה את התקשורת וכל מי שיש והיה לו יד ורגל ביחסי ארה"ב-ישראל לדורותיהם, האם הדרך שבה החליט ראש הממשלה להקים קול צעקה, בעצה אחת עם יריביו הרפובליקנים של הנשיא אובמה וללא תיאום עם הבית הלבן, תסב נזק זמני או מתמשך ליחסים, האם מישהו אכן מאמין לרגע כי נאום בנסיבות שנוצרו, חשוב ככל שיהיה, יהיה בו כדי לשנות מהותית את עמדת הממשל והנשיא כלפי איראן? שלא לדבר על עמדתם של יתר שותפותיה של ארה"ב למשא ומתן.

      דומה שאין עוררין על כך שעל ראש הממשלה מוטלת החובה לעשות כל מאמץ להסיר את איום הגרעין האיראני הנתפס על ידו ועל ידי רבים אחרים כאיום קיומי. לטעמי שלא בצדק. אך האם הדרך שבה בחר היא אכן הדרך הראויה ואין בלתה? האם אין מידה רבה של הגזמה בקביעת ראש הממשלה שהנאום בקונגרס הינו הדרך היחידה שנותרה לו לנסות ולבלום הסכם רע? על כך אפשר גם להשיב לראש הממשלה, שאבוי לנו שהגענו למצב שבו הנאום האחד הוא זה שבו הוא תולה את מבטחו שימנע את ההגעה להסכם רע.

      וגם את זאת יש לומר: כל הסכם שיחתם יהיה הסכם רע מבחינת נתניהו, שקבע כי כל הסכם שלא יפרק את איראן מיכולותיה הגרעיניות יהיה הסכם רע. מכל הדיווחים המתפרסמים, נראה שהיעד שהגדיר ראש הממשלה אינו עומד כלל לדיון. במקום זאת, מתקיים דיון שנועד במקרה הטוב להרחיק את איראן כדי שנה מאפשרות לפריצה להשגת יכולת גרעינית צבאית (אם תתקבל באיראן החלטה כזו).

      נשיא איראן חסן רוחאני בביקור בתחנת הכוח הגרעינית בבושהר, ינואר 2015 (AP)
      אין לישראל השפעה ישירה על המגעים. רוחאני ברקע המתקן בבושהר (צילום: אי-פי)

      מבחינה זו, לא צריך להמתין עד לחתימה על ההסכם כדי לקבוע שראש הממשלה נכשל. הגזמה לא פחותה מזו של ראש הממשלה ניתן לראות בתגובתו ההיסטרית קצת של הנשיא אובמה להחלטת נתניהו לנאום בפני הקונגרס. מעבר לכך שהנאום המיועד נרקם מאחורי גבו של הנשיא (מעשה שלא יעשה בין מדינות בעלות ברית), האם הנשיא חושב שנאום ראש הממשלה יקים עליו את הקונגרס שייטול ממנו את הסמכות והנחישות להטיל וטו על כל הצעת חקיקה לפני ה-24 במרץ, המועד בו אמורים הצדדים למשא ומתן להסכים על המסגרת המדינית של ההסכם המקיף? יש ספק.

      וגם זאת צריך לומר: המשבר "הפרוטוקולרי" חשף כדברי הנשיא אובמה את "המחלוקת האמתית" בין ישראל לארה"ב בכל הנוגע לשיחות עם איראן ולהטלת סנקציות חדשות. גם אלמלא הנאום המתכונן של נתניהו, ספק רב בעיני אם ניתן ליישב את המחלקות בין שתי המדינות בנושא הגרעין האיראני. נפולת ראשונה של משבר האמון בין המדינות ניתן לראות בידיעות בדבר כוונת הממשל לצמצם את העברת המידע לישראל מחשש זו תעשה בו שימוש כדי לחבל במשא ומתן עם איראן. בשורה התחתונה, בדרך הפעולה עליה החליט, לא זו בלבד שראש הממשלה הסב נזק ליחסים, אלא שהוא חיבל גם במטרתו המוצהרת לשנות את עמדת הממשל וזאת, בשל שילוב של טיפשות ויוהרה.

      מידה לא קטנה של הגזמה וחצאי אמיתות ניתן גם למצוא בתגובת פוליטיקאים שעטו על המציאה (המשבר שנוצר בעקבות ההחלטה לנאום בפני הקונגרס) כמוצאי שלל רב כדי לנגח את ראש הממשלה. בנאומים במסגרת הכנס השנתי של המכון למחקרי ביטחון לאומי ניתן היה לשמוע אמירות על כך שראש הממשלה הבטיח לעצור את הגרעין האיראני וכי "במשמרת שלו הפכה איראן למדינה גרעינית" (כאילו שבמשמרת של ראש ממשלה אחר, היתה התמונה נראית אחרת), וכי הנאום של ראש הממשלה רק יקרב את איראן לגרעין. זאת ועוד, אחד הנואמים אף התחייב כי יוכל למנוע מאיראן נשק גרעיני וכי יעשה מאמץ שאיראן תכיר בישראל. הבטחות ללא כיסוי. אמירות אלו שהינן חסרות אחריות עוד מחזקות את חוסר האמינות ממנו סובלים נבחרי הציבור.

      לישראל חלק לא מבוטל בהצלחת המאמץ להעלות את סוגיית הגרעין האיראני על סדר היום הבינלאומי. לדיבורים על כוונת ישראל לתקוף את מתקני הגרעין האיראני היה תפקיד חשוב בהחלטת המעצמות להכביד את עול הסנקציות על איראן בשנת 2012. לשיתוף הפעולה המדיני-מודיעיני בין ישראל למדינות הנושאות ונותנות עם איראן היתה ויש עדיין תרומה לתהליך קבלת ההחלטות במגעים. יחד עם זאת, אל לה לישראל, שאינה שחקן מרכזי במשא ומתן המתנהל, להגזים לגבי יכולתה להשפיע על תוצאותיו. לכל היותר, יכולה להיות לה השפעה בשולי המשא ומתן. כל מה שנותר לישראל בשלב זה הוא להיערך לאפשרות שיושג הסכם רע.

      הכותב עמד בראש החטיבה לבקרת נשק ומניעת תפוצה נשק לא קונבנציונאלי במשרד החוץ והוא חוקר בכיר במכון מחקרי בטחון לאומי שליד אוניברסיטת תל אביב

      לפרסום מאמרים בוואלה דעות לחצו כאן

      המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד