חצי שנה אחרי "צוק איתן": אלף ילדים נמצאים בטיפול נפשי

ד"ר בני פישר ממשרד החינוך דיווח כי תלמידים רבים נוספים זקוקים לעזרה, אך הם לא סיפרו על מצוקותיהם. גם המורים זוכים לטיפול פסיכולוגי. "החוויה של המלחמה מקצינה את הכל"

ילדים שוכבים על הרצפה במהלך אזעקה במבצע "צוק איתן" (צילום: מערכת וואלה! NEWS)

מבצע "צוק איתן" נגמר לפני כחצי שנה, אבל בקרב תושבי עוטף עזה והסביבה הוא רחוק מלהסתיים. ד"ר בני פישר, ראש המנהל לחינוך התיישבותי פנימייתי ועליית הנוער במשרד החינוך, חשף אתמול (שלישי) בעת כנס באר שבע לשלום הילד שנערך באוניברסיטת בן גוריון כי אלף תלמידים נמצאים בטיפול נפשי בעקבות הלחימה ברצועת עזה.

"מדובר באלף תלמידים הנוספים על התלמידים שמטופלים כבר בשפ"י (שירות פסיכולוגי יעוצי)", אמר ד"ר פישר בשיחה עם וואלה חדשות. "אלו מספרים שלא הכרנו קודם". לדבריו, "יש עוד הרבה תלמידים שזקוקים לסיוע, אבל לא מקבלים מענה כי הם לא מדווחים. אנחנו אפילו לא יכולים להכריע בשאלה אם מדובר בפוסט טראומה או שהם עדיין בטראומה. צוותים של פסיכולוגים ועובדים סוציאליים עדיין מתגברים את בתי הספר במימון משרד החינוך. המצב לא טוב", הוסיף.

בשבועיים הראשונים ללימודים, עם סיום המבצע הצבאי, התקיימו בבתי ספר באזורים במרחק של עד 40 ק"מ מרצועת עזה שיחות רבות עם התלמידים. כמו כן, הועברו מערכי שיעור טיפוליים כמו גם קבוצות תמיכה להורים. עם החזרה לשגרה, הנושא נשכח מעט מהתודעה הציבורית אך מצבם הנפשי, כפי שפישר ואנשי חינוך נוספים מספרים, ממשיך להיות רעוע. לדבריו, רק בבית ספר אחד באזור 200 תלמידים עדיין מקבלים סיוע נפשי. "אנחנו מגדירים את המצב כשגרת חירום ומאמינים שהיא תלווה אותנו בשנים הקרובות", הסביר ד"ר פישר. "הם חיים בתוך מציאות 'חירומית'. איום המנהרות תפס את האנשים במקום מאד קשה. משפחות קרסו כלכלית ולא חזרו לתפקוד רגיל. יש רגרסיה ועליה בהתפרצויות אלימות".

טיפול ללא כאב

הטכנלוגיה בנעליים שתציל אתכם מכאבי הגב והברכיים

לכתבה המלאה
גן ילדים באשדוד שנפגע מרקטה במהלך מבצע "צוק איתן" (צילום: חטיבת דובר המשטרה)

יעל הדר, מנהלת אגף חינוך במועצה אזורית אשכול, הוסיפה כי הזמן הדרוש לריפוי טראומות הוא בין שנה לשנתיים בעתות שלום. "אלו תנאים שלא קיימים באזור עוטף עזה, כך שישנם מקרים רבים של ילדים ואף נערים ונערות שחזרו לישון עם הוריהם, מתקלחים עם דלת פתוחה על אף הרצון לאינטימיות וכדומה", הסבירה הדר.

בקרב הילדים הרבים שמקבלים עזרה מקצועית ניכר ניסיונם להסתיר את מצוקתם, אך מיה מקיץ', תלמידת כיתה י"א בתיכון "נופי הבשור" במועצה האזורית אשכול, מספרת על התחושות הקשות. "אחרי המלחמה התחילו אצלי הפחדים, וסיוטים על מחבלים וחדירות לכאן. אני לא היחידה. זה היה משבר רציני לכולם", סיפרה. " גם חבר של המשפחה מקיבוץ קרוב נהרג וזה שבר אותנו. אני התמוטטתי כששמעתי שהוא נהרג וההורים הבינו שאני צריכה עזרה, אז הלכתי לטיפול למשך שבועיים שעזר לי מאד. היום אני בסדר, למעט 'הבומים' ששומעים לפעמים. זה מחזיר אותי ל'צוק איתן', אבל אני יודעת שהכול בסדר". לדבריה, תלמידים רבים בסביבתה פוגשים בפסיכולוג על בסיס שבועי. "הם סובלים מפחדים וחרדות. אבות של ילדים בבית הספר שלנו נהרגו. יש תחושה כללית של אבל ופחד ושזה עלול לקרות לכל אחד", הוסיפה מקיץ'. "אנחנו אופטימיים, למרות שזה די ברור לכולנו שיהיה עוד סבב, רק שבסבב הבא אנחנו כנראה נהיה כבר חיילים".

מנכ"לית הקואליציה הישראלית לטראומה, טליה לבנון, הביעה חשש לגבי עתיד הילדים הגדלים תחת טראומה. "לאיזה מבוגרים הם יהפכו?", תהתה לבנון. "ילדים שייצרו תקשורת לא בטוחה עם המבוגרים, שיסבלו מעיכובים התפתחותיים, מנסיגה בהתפתחות, מקשיים בהתמודדות ומפגיעה בסמכות ההורית הם רק חלק מהתגובות שיכולות להיווצר כתוצאה ממצב לחץ מתמשך שכזה", הסבירה.

"אני עדיין בודקת איפה יש את המיגונית הבאה"

מצבם של התלמידים משקף גם את מצבם של צוותי ההוראה. מנהלת תיכון "נופי הבשור" בנגב המערבי, זמירה בן יוסף, הוסיפה כי לא רק הילדים מטופלים, אלא גם הצוותים החינוכיים. לדבריה, ישנה תחלואה רבה יותר של מורים ותלמידים ביחס לשנים קודמות. בשיחה עם ג', מורה לאמנות בבית ספר באזור, עולות החרדות והקשיים שעמם הם צריכים להתמודד מבית, וגם בעבודתם בכיתות מול 30 תלמידים. "אני מאד קרובה לגבול. אתמול אכלתי ארוחת ערב עם בעלי ונורא נלחצתי מהמסוקים. שומעים גם את ההפצצות מפעולות דאעש באזור. כולם אצלנו מדברים על זה", היא אמרה. "אני לא מפחדת היום, אבל כל דבר מעורר את זה. אם אני שומעת משהו נופל או מסוקים, זה מחזיר אותי אחורה. אני עדיין בודקת איפה יש את המיגונית הבאה. אין מה לעשות, אלו דברים שנשארים בגוף. לזכות בית הספר או משרד החינוך אומר כי יש לי פסיכולוגית עכשיו בבית הספר. אני הולכת ומשתפרת, אבל כל אדם סוחב משהו עמו והחוויה של המלחמה מקצינה את הכל. זאת הייתה חוויה קשה".

ג' סיפרה כי תלמידיה אינם משוחחים עמה על רגשותיהם, אבל היא מרגישה במצוקתם דרך עבודות האמנות שלהם. "כמעט כל העבודות רוויות בכאב ובפחד ויש הרבה שאלות קיומיות", הסבירה ג'. "ילדה מכינה שדה של פרחים עטוף בזכוכית, ילדה אחרת מציירת חפצים שמטילים צל אימה וילד אחר צייר צעקה שלא באה לביטוי. זה נכון שלא בהכרח חייב להיות קשור במלחמה, אבל זה התחיל משם. אני מלווה את הילדים האלו שנה שלישית ברציפות, ורואים את השינוי בברור. באופן כללי, אני רואה ילדים עייפים בצורה בלתי רגילה, יותר מתמיד והרבה חולים. אני לא פסיכולוגית, אבל היועצות בתחילת השנה התריעו שעוד מעט הגוף יקרוס בשל כל העומס והלחץ מהקיץ".

revital.blumenfeld@walla.com לפניות לכתבת רויטל בלומנפלד

(עדכון ראשון 20:30)

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully