כך השמידה ארה"ב את הנשק הכימי של עיראק

סוכנות המודיעין המרכזית של ארצות הברית ה-CIA, יחד עם הכוחות האמריקניים שהוצבו בעיראק במהלך הפלישה למדינה בעשור הקודם, רכשה נשק כימי מסוכן עיראקי, כחלק מהמאמצים החשאיים למנוע מהנשק להגיע לידיהם של ארגוני טרור – כך נחשף בתחקיר של העיתון האמריקני "ניו יורק טיימס". על פי הדיווח, שאושר על ידי בכירים בהווה ובעבר בממשל, מבצע "תאוות בצע" (Operation Avarice) החל בשנת 2005, והצבא האמריקני הגדיר אותו כהצלחה במאמצים נגד הפצת נשק כימי.

ארצות הברית רכשה והשמידה לפחות 400 טילי בוראק, שנשאו ראשי קרב כימיים והכילו גז סארין – אותו חומר שבו נעשה שימוש ככל הנראה על ידי כוחותיו של נשיא סוריה בשאר אסד נגד אזרחים במדינה בכמה מקרים. טילי בוראק יוצרו על ידי משטרו של סדאם חוסיין בשנות ה-80', אולם לא נחשפו בביקורות של סוכנות האו"ם במדינה לאחר מלחמת המפרץ, בשנת 1991.

התכנית המשותפת נוהלה מבסיס ה-CIA בבגדאד, בשיתוף פעולה עם גדוד 203 של המודיעין הצבאי ומומחים לנשק כימי. גורמים המעורים בפרטי התכנית מסרו כי טילים רבים שנרכשו היו במצב ירוד, וחלקם היו ריקים או נשאו חומרי נפץ קונבנציונליים, אולם חלקם נשאו את גז העצבים סארין. החומר הכימי נמצא במצב טוב בהרבה ממה שציפו ארגוני המודיעין האמריקניים, בהתחשב בזמן שעבר מאז ייצורו.

התחמושת שהשיגו האמריקנים היא ככל הנראה מה שנשאר מתכנית מיוחדת של הממשל העיראקי, שהסתיימה שנים לפני הפלישה האמריקנית בשנת 2003. מלבד מכירתם בשוק השחור, טילים נוספים נמצאו טמונים במקומות מסתור, או שנעשה בהם שימוש במטעני נפץ מאולתרים. על פי "ניו יורק טיימס", הנשק כולו נרכש מאותו סוכן עיראקי, שהיה "להוט" להיפטר מהסחורה שברשותו. פרטים בנוגע לזהותו של אותו סוכן, או סכום הכסף ששולם לו לא נחשפו.

ה-CIA סירב להגיב לחשיפה, אולם דובר הפנטגון ג'ון קירבי מסר: "מבלי להתייחס לתכנית ספציפית, יהיה זה נכון לומר כי יחד עם השותפות לקואליציה בעיראק, הצבא האמריקני פעל נמרצות לאיתור ולהשמדת נשק שהיה עלול להיעשות בו שימוש נגד כוחותינו ונגד העם העיראקי". מפקד המודיעין הצבאי האמריקני בעיראק דאז, ריצ'רד זיינר, הבהיר כי הוא אינו מכיר תכנית מודיעינית אחרת שהייתה כה יעילה בהפחתת כמות הנשק הכימי שנותר בעיראק לאחר הפלישה.

לדבריו של זיינר, מאות טילים שהיו עלולים להגיע לידיהם של ארגוני הטרור או של ארגונים חמושים אחרים הוצאו בחשאיות מהשוק. "זו הייתה יוזמה יעילה של שותפי המודיעין הלאומי שלנו, שמנע את השימוש בתחמושת הזאת", אמר. מקור הנשק שסיפק אותו סוכן לא נודעה לאמריקנים, אולם להערכתם היה זה סמוך לעיר הגבול עמארה.

זיינר הבהיר כי ה-CIA ואנשי הצבא לא הצליחו לשכנע את אותו סוכן למסור מידע בנוגע למקורותיו, או בנוגע לתפקידים שאולי מילא בעבר במשטרו של סדאם. "הם ניסו לראות מאיפה זה הגיע, ואם קיים 'עורק ראשי'", אמר. לבסוף, סיפר איש צבא המעורה בפרשה, הסוכן "נהיה קצת שחצן", והתכנית הופסקה, ככל הנראה לפני שהושלמה.

לאחר סיומה, בשנת 2006, נודע כי אנשי צבא נחשפו לחומרים כימיים ואף נאלצו לקבל טיפול רפואי בעקבות זאת. לטענות רבים מהם, הם לא קיבלו אזהרה בנוגע לכך שקיים עוד נשק כימי במדינה. בהצהרות מסווגות שהעבירו העיראקים לאו"ם בשנות ה-90', נמסרו נתונים שונים בנוגע לייצור הטילים, אולם נטען כי כל התחמושת הכימית שנותרה הושמדה עוד לפני הגעת הפקחים הבינלאומיים.

צ'ארלס דילפר, פקח מטעם האו"ם, הבהיר כי "היה פער גדול במידע". לדבריו, לא נמצאו כל ראיות שתמכו בטענותיהם של העיראקים, ולכן אי הוודאות בנושא נותרה בעינה. מציאת 17 טילי בוארק בשנת 2004 הייתה נקודת מפנה בתעלומה, והובילה לפתיחה במבצע החשאי.

המשלוח הראשון שהעביר הסוכן העיראקי כלל טיל בוראק בודד. כוחות הצבא העבירו את הטיל בחשאי למעבדות בארצות הברית, על מנת לבחון אותו. מאז ובמשך יותר משנה, הסוכן היה מודיע ללשכת ה-CIA בבגדאד בכל פעם שהיו לו טילים נוספים למכירה, והסוכנות פעלה בשיתוף עם מומחים לנשק כימי ועם אנשי המודיעין הצבאי לבחינת הטילים. במהלך הבדיקות, התגלה כאמור כי מצבו של גז הסארין בטילים היה טוב בהרבה ממה שציפו בסוכנויות המודיעין.