מדעני "מכון וולקני" של משרד החקלאות זיהו לאחרונה תופעה מטרידה. בעשור האחרון חלה הפחתה של 25% בממוצע ביבול הזיתים המיועדים לייצור שמן בישראל. ענף גידול הזית מתאפיין בתופעת הסירוגיות, שלפיה בשנה אחת הוא נהנה משנת שפע, ובשנה שלאחריה הוא סובל משנת שפל ביבול. אלא שעל אף שהשנה הנוכחית נחשבת לשנת שפע, נמסקו במהלכה 180 ק"ג של שמן זית לדונם, לעומת 230 ק"ג לדונם לפני עשור. "יבול הזית לשמן אצלנו ירד בעשר השנים האחרונות ב-30%-40%", העיד אורן הכסטר, מנהל המטעים של קיבוץ מגל שבמרכז הארץ.
למעט המגדלים ברמת הגולן, שהעידו כי בעשור האחרון לא חל פיחות ביבול הזיתים לשמן, מרבית המגדלים בשאר אזורי הארץ העידו על הפחתה עקבית בהיקף היבול בעשר השנים האחרונות. את הסיבה לכך הם תולים באקלים. "זה פוגע בנו בהיקף של 10%-15% מסך הרווחים של הקיבוץ מחקלאות. אנחנו לא יודעים מה הסיבה לכך, אבל ברמה העובדתית גם כאן אנחנו עדים לשינויים אקלימיים. יש הבדלים קיצוניים יותר בין החורף לבין הקיץ, וגם בתוך החורף מופיעים לנו 'קיצים קטנים' שפוגעים בנו", הוסיף הכסטר, שאמר כי "רק לפני חודש הלכנו כאן עם חולצות קצרות".
כמו בני האדם, "גם העצים מתבלבלים מזה שבינואר הם מקבלים פתאום 25 מעלות ושבוע אחר כך הם מופתעים מצניחה לחמש מעלות בלבד". סיבה נוספת שעשויה לגרום לתופעה היא הופעתם של מחלות ומזיקים רבים בעשור האחרון, "אבל יכול להיות שגם זה תוצאה של מזג האוויר. אי אפשר לדעת".
חוקרי "מכון וולקני" מתקשים לפענח את התעלומה, ומעלים כמה הסברים אפשריים לתופעה. ד"ר גיורא בן-ארי, ממנהל המחקר החקלאי במכון, הסביר שאחד הגורמים האפשריים לכך היא ההתחממות הגלובלית המשפיעה על הזית ועל הפריחה של העץ. "הסתיו והחורף חמים יותר, וצבירת שעות הקור הנדרשות לפריחה תקינה נותרת בעייתית", הוא אמר. ד"ר בני אבידן, גם הוא ממנהל המחקר החקלאי של המכון, חזר בדבריו לנקודה שבה החל הגידול המסחרי המודרני של הזיתים לצורך הפקת שמן בישראל, על מנת לנסות ולהתחקות אחר מקורות התעלומה.
"עד לפני 30 שנה 90% מהענף התבסס על גידולי בעל (המתבססים על מי גשם ע"ח) בשיטות מסורתיות ורובו ככולו התרכז במגזר הערבי. בשנות השמונים הפך הענף לתעשייתי וכיום גידולי השלחין המודרניים מהווים 70% מנתח ייצור שמן הזית בישראל", אמר ד"ר אבידן. לפני כעשרים שנה, לדבריו, החל מעבר לשיטת גידול שהגבירה משמעותית את תפוקת הייצור, הקרויה "גידול שדרתי צפוף", שתופסת כיום 10%-15% מסך גידולי הזית לשמן בישראל. כדי ליישמה היה צורך להכפיל את הצפיפות בין העצים ושורותיהם במטעים, על מנת להתאים את העץ למכונה המבצעת את המסיק. וכך יצא שהביאו לארץ זנים אירופאיים שמותאמים למכונה המדוברת.
"נדרש מחקר מסיבי ומעמיק"
"ישנם זנים אירופאים שאופי הצימוח שלהם הוא מתון יותר ולכן הם מותאמים יותר למכונה הזאת. מתוך 130 זנים כאלה שבחנו בארץ, בחרנו שישה זנים לגידול מסחרי", הסביר ד"ר אבידן. "הזנים האירופאים דורשים, מטבע הדברים, טמפרטורות נמוכות יותר. ההתחממות הגלובלית משפיעה גם על הארץ, אז היא מקטינה את שעות הצינון בחורף ופוגעת בהתמיינות לפריחה, וייתכן שזה אחד מהגורמים שהביאו להורדת היבולים", הוא ציין.
ד"ר אבידן הוסיף כי ייתכן שגם שיטות הגיזום החדשות השפיעו על הירידה ביבול הזית לשמן. לדבריו, השיטות הללו מסירות חלק גדול מהענפים שנושאים את הפירות. יחד עם זאת, הוא מנה סיבות אפשריות נוספות לפיחות, בהן שיטות הדישון וההשקיה של העץ. "יכול להיות שגם שיטות הדישון החדשות והמעבר להשקיה במים מליחים או במי קולחין השפיעו על הפיחות ביבול", הוא אמר. "יכול להיות שלשימושים במי הקולחין או במים המליחים אין השפעה מידית, אבל אולי יש להם השפעה ארוכת טווח על איכות הקרקע. ייתכן שאם הקרקע נפגעה אז היא משפיעה על היבול. כל הגורמים האפשריים הללו ביחד דורשים עכשיו מחקר מסיבי ומעמיק כדי שנוכל להבין מהם הגורמים שמביאים להורדת היבולים".
לפניות לכתבת עדי חשמונאי: adihashmonai@walla.co.il