מהצריף לקיסריה: הצניעות שנעלמה בקרב ראשי הממשלה

שנים רבות עברו מאז עבר דוד בן גוריון למדבר והתגורר בצריף שהטיח התקלף מקירותיו בשדה בוקר, ועד היום. שינויים רבים התחוללו מאז אותה תקופה, שבה המנהיגים הישראלים ביקשו לשמש דוגמה אישית לפשטות ולצניעות, ועד להמראתם מהקיבוץ במעלית של מגדלי אקירוב. על רקע הדוח הצפוי של מבקר המדינה על הוצאות מעון ראש הממשלה בנימין נתניהו, כיצד הפכו המנהיגים שלנו מדמויות ששידרו חסכנות הגובלת בסגפנות, לאותם אנשים אשר רוכשים ארוחות בודדות בעשרות אלפי שקלים ומתעקשים על מיטה בטיסה של שעות ספורות?

"המנהיגים פעם לא היו חומרניים", סיפר אבי שילון, שכתב את הספר "אפילוג" על בן גוריון ואת "בגין" על מנחם בגין, בשיחה עם וואלה חדשות. "התקופה השתנתה לא רק ביחס למנהיגים, אלא גם ביחס לאנשים הפשוטים. לפני 60 שנה אנשים נשלחו למעברות ולא ראית אז תנועת מחאה כמו זו שראינו ב-2011. חלק מהאתוס הציוני היה של צניעות, והאתוס הזה השפיע מאוד. היום, האתוס הוא 'להסתדר ולהצליח בחיים'. יש מנהיגים שמצליחים ליצור שינוי אידאולוגי, אבל לרוב ראש ממשלה לא מנותק מתבנית חברתית".

לדברי שילון, בגין רכש את הדירה הראשונה שלו רק כשהיה מבוגר מאוד. "בגין התגורר רוב ימיו בדירת שני חדרים, בדמי מפתח", סיפר. "רק כשהיה בן יותר מ-70 משפחתו קנתה לו מחסכונותיו את הדירה ברחוב צמח בירושלים, לראשונה בחייו הייתה לו דירה שלו". לגבי בן גוריון, שילון טוען כי היה קיצוני באורח חייו. "כשעבר לראשונה לשדה בוקר בשנת 1953 והוא כבר בן 67, הוא לא רק רצה לקרוא: 'בואו לנגב', הוא בעיקר אמר שבתור מנהיג שדיבר על הגשמת החזון הציוני עליו לעבוד בעצמו, במו ידיו. יש סיפורים כיצד שומרי ראשו ניסו לגרום לכך שיקבל את העבודות הפשוטות בדיר הכבשים והוא התעקש לעשות את העבודה הקשה. ההבדל בין אז להיום הוא הבדל עצום – היום המנהיגים רוצים מלון יותר טוב, מקום טוב יותר בטיסה, מכונית טובה יותר".

עמיקם אסם זוכר היטב את צניעותם של שני חברי הקיבוץ שלו, פולה ודוד בן גוריון. בשנות ה-50, הוא היה מפקד מחלקת נח"ל בשדה בוקר, ולימים כתב את ספר היובל של הקיבוץ, "לחלום בעיניים פקוחות". "הוטלה עלי האחריות לשלומו ולביטחונו של ה'זקן'", סיפר. לדבריו, היה עליו לדאוג לצרכיה של פולה אם הייתה זקוקה למשהו. "יום אחד פנתה אלי פולה וביקשה 'חדר לישון בו הלילה', השתעשע אסם בנוסטלגיה. "'מה קרה, פולה?', שאלתי. תשובתה הייתה קצרה ופשוטה: 'מזכיר האו"ם דאג האמרשלד בא לבקר את בן-גוריון, והוא יישאר בשדה-בוקר בלילה וילון בצריף. לכן, יש צורך למצוא לי מקום לישון בו…'". לדבריו, לא היה די מקום בצריף לשלושתם ולכן היא פינתה את מיטתה עבורו. לשם כך, פינה לה אסם מקום במחנה הנח"ל והיא ישנה בחדר קטן.

גם ראש הממשלה יצחק רבין ניחן בצניעות בעת כהונותיו, כך לדברי מיכה גולדמן, לשעבר חבר כנסת וסגן שר, שהיה מקורב לרבין. גולדמן סיפר כי מעון ראש הממשלה היה צנוע, ומיום רביעי עד למוצאי שבת היו חוזרים בני הזוג רבין לדירתם בתל אביב. "זו הייתה דירת פנטהאוז סטנדרטית וצנועה, ולרבין היה בה חדר קטן שבו ערך את פגישותיו", נזכר. "גם בקדנציה השנייה חילק את השהות שלו בין ירושלים לתל אביב ואת הדירה הפרטית שיפץ על חשבונו. אבל החדר הקטן, נשאר אותו חדר פשוט, שבו נפגש עם אורחים וצפה במשחקי כדורגל בטלוויזיה. "אוהבים לדבר על כך שאהב שתייה חריפה, אבל הייתה בכך הגזמה – לא היו כל סממנים לראוותנות ותענוגות בחיי הבית", הוסיף.

על אף הביקורת הקשה שמוטחת בראש הממשלה נתניהו, גולדמן, שביקר גם במעונו, טוען כי לא הבחין בנהנתנות או בראוותנות יוצאות דופן. עם זאת, הוא מבהיר כי "כל התרבות שלנו השתנתה. אנחנו מנסים לחקות היום את התרבות המערבית בכל הרבדים. אנחנו צורכים ומבלים יותר". אך הוא סייג: "אמנם השתנינו, אבל בשעה שיש במדינה 700 אלף עניים, מצופה מהמנהיגים שלנו לנהוג ברגישות".

ההיסטוריון פרופסור יחיעם ויץ מאוניברסיטת חיפה, סיפר כי גם ראש הממשלה משה שרת היה נודע בצניעותו הרבה. לדבריו, כשנאלץ שרת להתפטר מתפקידו כשר החוץ בשנת 1956, הוא שחרר מידית את הנהג שלו והלך לביתו ברגל. "שרת עזב את ישיבת הממשלה וראה את הנהג שלו ממתין לו בחוץ. הוא פנה אליו, ואמר לו: 'יוסף, אני לא שר החוץ יותר. שוב למשרד', ושב לביתו ברגל", סיפר. ויץ מוסיף ששרת לא החזיק בדירה משלו, ולאחר שהתפטר מתפקידו, לא היה לו היכן לגור עד שהצליח לסדר לעצמו דירה בדמי מפתח ברחוב בלפור שבירושלים.

לדברי ויץ, גם ללוי אשכול לא היה בית משלו, ולאחר שהלך לעולמו – לא הותיר אחריו כל רכוש. "החתן של אשכול, אליעזר רפאלי, סיפר לי שהרכוש שקיבל מאשכול היו חפתים", נזכר ויץ. "היום אנחנו רחוקים מאותם ימים לא 60 שנה, אלא שנות אור. הסיפור אז היה שונה לחלוטין".

גולדה מאיר, הייתה גרה בבית כה רעוע שבחורף היו בו דליפות בלתי פוסקות. ויץ סיפר כי "היא סירבה שיבזבזו כספי ציבור עבור התיקון. עבור האנשים האלה, כספי ציבור היו דבר קדוש. המטבח של גולדה לא היה סתם מושג, את העוגות עבור האורחים גולדה אפתה בעצמה".

גם ראשי הממשלה מנחם בגין ויצחק שמיר, היו לדברי ויץ "צנועים ביותר". בנסיעה הראשונה של בגין כראש ממשלה לארצות הברית, ויץ סיפר כי גילה שאין לו מספיק חולצות. "אשתו, עליזה, הלכה לקנות כמה חולצות, והיא נתבקשה להביא קבלה כדי לקבל את הכסף עבור החולצות", סיפר ויץ. "היא ענתה שלא תיקח קבלה, כי החולצות ישמשו את בגין גם כשיסיים את תפקידו". לדבריו, "היא הייתה אישה כה צנועה, שהייתה נוסעת באוטובוסים. לא הייתה לה מכונית, ובוודאי שלא נהג".

לטענתו של ויץ, המפנה הגדול בתפיסה של צניעות בפוליטיקה אירע לאחר רצח יצחק רבין. "רבין לא היה אדם אביון, אבל שמר על צניעות. לא אחת טס לחו"ל בטיסות מסחריות וגם הקפיד לקצר מאוד את שהותו בחו"ל כדי לחסוך בהוצאות בתי מלון", אמר. "פעם, לא היה הסיפור הזה של למצוץ כסף מהמדינה. לא ניסו לעשות הכול כדי לגלגל את ההוצאות הפרטיות על קופת המדינה.

"ייתכן שהיום הפוליטיקאים רואים במה שהם עושים קריירה, ולא תפקיד", ניסה שילוני להסביר את הפער בהתנהגות המנהיגים. "נתניהו וברק נבחרו, הפסידו, פרשו וחזרו ובאמצע הלכו 'לעשות לביתם'. גם אולמרט 'עשה לביתו'. אצל בגין וגם אצל פרס ורבין, לא היה דבר כזה. הם הפסידו ושבו והפסידו ונשארו חברי כנסת באופוזיציה. הפוליטיקה הייתה תפקיד, לא קריירה. כשזה הופך להיות קריירה, אז הם רוצים תנאים טובים יותר, ומשווים לתנאים שהיו יכולים להשיג בעסקים. אלו שיקולים שפעם לחלוטין לא היו קיימים". הוא הוסיף כי "הצריף, שעבורנו הפך למושג ולסמל, היה פעם מימוש אמיתי לדרך שבה המנהיגים חיו את חייהם. העיסוק בגשמיות ובחומרניות, ממש לא היה משהו שעניין אותם".