כולנו שווים בפני הסלקטור (לא כולל גמדים עיראקים)

באיחור של כמה שבועות ינחת מחר (שישי) בתל אביב מצעד האהבה השלישי, האירוע עם הכי הרבה משמעויות דואליות בסביבה: אירוע שמייצג מצד אחד את הריקבון המסחרי המתקדם של תעשיית הדאנס, שמיוצג היטב במצעד על ידי החסויות המפלצתיות (ע"ע "מק-לאב פרייד"), אבל מצד שני גם את הניצוץ המהפכני הראשוני שבבסיס המהפכה הדאנסאית, זה של "תעצרו את העיר - אני רוצה לרקוד!".

אם לא די בקונפליקטים התרבותיים שהמצעד מעלה בתפאורה האירופית, אצלנו נוספים גם הרהורים כמו האם כשמסביבנו מהומות והתקוממויות של עם תחת דיכוי, המסר הא-פוליטי של "אהבה, שוויון ונעלי פלטפורמה" מתגלה במלוא שטחיותו? והאם הכוונה באותו "שוויון" היא ל"כולנו שווים בפני הסלקטור" (לא כולל בעלי חזות לא קלאבו-אשכנזית)? או שאולי המצעד יכול, דווקא בישראל, לתפקד כעוגן של שפיות ודרישה לחיים נורמליים? אולי כדאי להתייעץ על כל זה עם די.ג'יי מיקס מאסטר א-ריק ש-רון (שאגב, כדאי לתפוס במשאית של הליכוד במצעד. מובטח סט פצצות).

ולמצעד עצמו: משאיות של המועדונים והלייבלים הגדולים ייצאו מכיכר אתרים משעה 11:00 ויסעו לאורך שפת הים עד 17:00, אז תתקיים מסיבה בגן צ'רלס קלור (עם אלה גוטמן, אסי קוז'אק, צ'ופי ואחרים). אחרי סיום הפרייד יתקיימו גם כמה מסיבות אפטר ברחבי העיר. חובבי פגישות המחזור המרגשות, זה יומכם הגדול. אין ספק שתפגשו ביום הזה את כל מי שלמדתם איתו בתיכון. והרבה הרבה אהבה.