עיר עם חיוך: יהודי אודסה שומרים על גאוות יחידה

בצל השיחות על הפסקת אש, הקהילה היהודית של עיר הנמל החשובה ביותר באוקראינה נתונה בימים אלה בתוך עננה של חוסר ודאות ופחד ונחלקת בין מי שעוזב הכל ועולה לישראל ומי שנשאר ושומר על אופטימיות זהירה

כתבתו של אמיר תיבון, עריכה: מאיה בן ניסן

בדרך לאודסה, העיר השנייה בגודלה באוקראינה, צצה בעיה בלתי צפויה: ערפל כבד מונע מהמטוס לנחות. הטייס מסתובב במשך 50 דקות מעל שדה התעופה, מחכה לאישור נחיתה. בשלב מסוים הוא מודיע: "נשאר לנו דלק לעוד 40 דקות", מה שגורם ללחץ בקרב הנוסעים, עד שהוא מוסיף הבהרה – "אחרי 40 דקות, יישאר לנו מספיק דלק כדי לחזור לקייב, אבל לא נוכל להמשיך לחכות לאישור נחיתה". במבט מחלון המטוס לא רואים דבר: העננים מכסים הכול.

בסופו של דבר, המטוס נחת במבצע נועז של הטייס שזכה למחיאות כפיים נלהבות מהנוסעים. אבל הערפל לא מתפוגג. אודסה, עיר הנמל החשובה ביותר באוקראינה, נתונה בימים אלה בתוך עננה של חוסר ודאות. המיקום האסטרטגי של אודסה לחופי הים השחור, והקרבה שלה לחצי האי קרים, הופכים אותה בעיני פרשנים רבים ליעד הבא של המורדים הפרו-רוסים, שפועלים לנתק חלקים משמעותיים מאוקראינה ולצרף אותם לרוסיה של פוטין.

אודסה היא התחנה השלישית והאחרונה במסע ליהדות אוקראינה. אחרי שביקרנו במחנה הפליטים היהודי במזרח המדינה ופגשנו בקייב את היהודים שתומכים במהפכה האוקראינית, הגענו לבסוף לעיר הזו, המזוהה יותר מכל עם הקהילה היהודית במדינה. עד מלחמת העולם השנייה חיו באודסה כ-200 אלף יהודים, שהיוו שליש מאוכלוסיית העיר. זו עיר שהצמיחה סופרים יהודים גדולים כמו שלום עליכם ואיסאק באבל, לצד פעילים ציוניים חשובים, כמו זאב ז'בוטינסקי ואחד העם. כיום חיים בה כ-40 אלף יהודים, אבל בצל התחושה שהמלחמה מתקרבת לכאן בצעדי ענק, רבים מהם שוקלים כעת לעזוב לטובת ישראל.

זאת לא החלטה שקל לקבל. לתושבי אודסה בכלל וליהודים בפרט יש תחושת גאווה חזקה במיוחד. "זו עיר עם אופי אחר משאר הערים באוקראינה", מסבירה אירה גוכמן, עובדת הסוכנות היהודית בעיר. "אנשים פה מחייכים יותר ברחוב, נחמדים אחד לשני. זו עיר עם חיוך וחוש הומור. בשאר הערים באוקראינה, כולם מאוד רציניים". ארסניה פוקרובסקיה, מגישת טלוויזיה מצליחה המתגוררת בעיר, אומרת ש"אודסה היא חלק מאוקראינה, אבל חלק יוצא דופן ושונה מאוד משאר המדינה. מבחינה גיאוגרפית, אנחנו קרובים לרומניה, בולגריה וטורקיה, לא רק לרוסיה. זו עיר נמל עם אופי בינלאומי, וזו גם הסיבה שהיהודים כל כך הצליחו כאן". פוקרובסקיה מוסיפה: "אנחנו אוהבים לומר שכל אדם שני באודסה הוא יהודי, למרות שמספרית זה לא המצב, כי ההשפעה של התרבות היהודית מאוד מורגשת כאן".

טוב לדעת (מקודם)

הלחצן שיכול להציל את חייכם באירוע לבבי או מוחי

בשיתוף שחל
לכתבה המלאה
"אודסה היא עיר עם אופי אחר משאר הערים באוקראינה" אירה גוכמן

אז למה בכל זאת גל העלייה לישראל הולך ומתעצם, ובמקביל גם גל ההגירה היהודית למדינות מערב אירופה? כדי להבין את הפחד של האנשים כאן, נסענו לכיכר במרכז העיר שבה התרחש לפני חצי שנה אחד האסונות הקשים ביותר של המלחמה באוקראינה. קטטה בין פעילים פרו-רוסים לבין תומכי המשטר האוקראיני הובילה להצתה מכוונת של בניין במרכז העיר שבו התבצרו הפרו-רוסים. עשרות בני אדם נספו בשריפה שמילאה את העיר בעשן. התמונות זעזעו את העולם כולו, והצליחו להוציא את תושבי אודסה משלוותם. זה קרה ב-2 במאי, וכאשר התושבים המקומיים מתייחסים לאירוע הם נוקטים רק בתאריך, בלי צורך להוסיף דבר מעבר לכך. "זה כמו ה-11 בספטמבר שלנו", מסבירה העיתונאית פוקרובסאקיה.

המבנה הגדול שבו אירעה השריפה, מבנה ששימש בעבר מטה המפלגה הקומוניסטית בעיר, עדיין עומד נטוש. בסמוך אליו הוקמה פינת זיכרון צנועה עם תמונות ההרוגים. אדם שהיה עד לאירועים מאשים בשיחה עמנו את המורדים הפרו-רוסים בהצתת הבניין, כביכול כדי להתסיס את האווירה ולפגוע במעמד הבינלאומי של אוקראינה. שני אזרחים שמזדהים דווקא עם הצד הרוסי התערבו והחלו לצעוק קריאות ביניים. כאשר כיוונו את המצלמה לעברם, החלו לאיים. הורדנו את המצלמה והם הסבירו בנימוס שאם נצלם אותם מבקרים את הממשלה החדשה, המשטרה תגיע אליהם. "אי-אפשר להעביר ביקורת באוקראינה החדשה", אמר אחד מהם. "הפחד שולט".

עד הראייה אנדריי מיהר לחלוק על דבריהם. "אין פחד באודסה, וכל אחד יכול להגיד מה שהוא רוצה. זו סתם פרובוקציה מה שאתם עושים". החשש הגדול שלו הוא מכך שפוטין יורה לפרו-רוסים להפוך את אודסה לחזית הבאה, אחרי שהלחימה כבר הרסה את הערים לוהנסק, דונייצק ומריופול במזרח המדינה. "כל אחד באודסה חושש מזה. אבל זה לא יהיה להם קל. הצבא שלנו נמצא כאן, וגם האזרחים באודסה לא יתנו לרוסים לעשות את זה", אמר. המילים היו משכנעות, אבל הקול שלו קצת רעד. אולי זה רק בגלל הקור.

את ההכרזות על הפסקת האש הקרבה התושבים מקבלים בחשדנות. היו כבר ניסיונות כאלה בעבר, אבל המלחמה התחדשה בכל פעם. במבנה הסוכנות היהודית בעיר נערכה סדנה לקראת עלייה ארצה בהשתתפות עשרות יהודים, שלמדו איך נראית תעודת זהות ישראלית, מה ההבדל בין פספורט אוקראיני ל"דרכון" שיקבלו בארץ, איך עובדים הבנקים בישראל ומה זה "קופת חולים". מריה, צעירה יהודייה, סיפרה: "אני לא מרגישה פה בטוחה. אני מודאגת לגבי העתיד ואני חושבת על עלייה, אבל מצד שני, אני אוהבת את העיר שלי מאוד. הייתי רוצה לקחת את אודסה איתי לכל מקום בעולם, לא להשאיר אותה כאן במדינה הזו".

לא רק פחד משפיע על השיקולים של האנשים כאן, אלא גם תחושה שהמדינה מתפרקת מול עיניהם. "יש לי חברה שעלתה לישראל והיא מאוד מאושרת שם", סיפרה אירה, צעירה שעובדת בסוכנות ובינתיים מעדיפה להישאר באודסה. "היא אמרה לי שכאן באוקראינה אי-אפשר להבין מה קורה. אתה לא יודע מי האויב ומי החבר. בישראל זה יותר פשוט: יש יהודים, יש ערבים, ויש צבא שמגן עלינו". בעודנו מתלבטים אם לציין שהמצב בישראל מורכב לא פחות, היא עברה לתאר את המצב באודסה: "כל כמה זמן מדברים בחדשות על טרוריסטים שניסו לעשות פיצוץ או משהו דומה. זה מפחיד".

דימה, צעיר יהודי בשנות העשרים לחייו, מכיר אנשים רבים שעלו לישראל או שוקלים ברצינות לעשות זאת. "זה התחיל אחרי השריפה ב-2 במאי. זו הייתה הפעם הראשונה שאנשים פה באודסה הבינו שהאירועים עתידים להגיע לכאן ולהשפיע על החיים של כולנו. הרבה מאוד החליטו מיד אחר כך שהם צריכים לעזוב. מאז המצב יותר רגוע, אבל יש פה אנשים שהם בעד הצד הרוסי ומנגד כאלה שהם בעד הצד האוקראיני. זה יוצר מתיחות ויש פוטנציאל לבעיות נוספות בעתיד. אנחנו מפחדים מאוד".

ביקור במוזיאון היהודי שמנציח היסטוריה תרבותית ענפה

הפחד קיים, אבל לא מרגישים אותו בשעות הערב במרכז העיר. בתי הקפה והמסעדות מלאים, בניין התיאטרון המפואר מואר בתאורה רכה והתנועה ברחובות ערה. בתי המלון, לעומת זאת, כבר סובלים מההשפעות השליליות של הסיקור הבלתי-פוסק של המלחמה. בשעות הערב פגשנו פוליטיקאי מקומי, חבר במועצת העיר ותומך נלהב במאבק של ממשלת אוקראינה נגד הבדלנים הרוסים. "הם כל הזמן מנסים להתסיס את האווירה כאן, אבל זה לא יצליח להם. הציבור מבין מה המשמעות של לחיות תחת השפעתה של רוסיה. אנחנו אוהבים את החופש שלנו ומוכנים להיאבק עליו".

מגישת הטלוויזיה ארסניה פוקרובסקאיה העבירה מסר דומה. "אנשים פה שואלים את עצמם בכנות אם זה המקום שהם רוצים לגדל בו את הילדים שלהם. יש לי ילדה בת שבע, ולא מזמן היא באה ושאלה אותי 'אמא, מה נעשה אם המלחמה תגיע לאודסה? לאן נלך?'. פעם אחרת היא חזרה מבית הספר ואמרה לי שפוטין הוא כמו היטלר. כשאני הייתי בגילה, לא הכרתי שמות של מנהיגים בעולם. זה לא היה בתודעה שלי. אני לא רוצה לגדל את הילדה שלי במציאות של מלחמה בלתי פוסקת".

התחושה הזו משותפת להרבה תושבים באוקראינה כולה ובאודסה בפרט, אבל היתרון המשמעותי של היהודים על פני שכניהם הוא האפשרות להגר יחסית בקלות לישראל. יותר מ-6000 יהודים עלו לישראל בשנה האחרונה, ולמרות שבימים האחרונים ישנן שיחות על הפסקת אש, ההערכה היא שזרם העולים רק יתגבר בחודשים הקרובים. הגורמים לכך, מלבד המתיחות, הם המשבר הכלכלי באוקראינה וחוסר הוודאות לגבי העתיד. עיר כמו אודסה, עם היסטוריה יהודית מפוארת, עשויה להישאר בעתיד עם נוכחות יהודית סמלית בלבד. לתושבים היהודים והלא-יהודים בעיר קשה לדמיין כזה תסריט, אבל אם המלחמה לא תיפסק ותתקרב לאזור, לא יהיה מדובר בתרחיש דמיוני.

הביקור באודסה הסתיים בארוחה מאוחרת במסעדת "חברון", מסעדה יהודית כשרה ואופנתית במרכז העיר. ציפיתי לראות שם בעיקר לקוחות יהודים דתיים, אבל הופתעתי לגלות שלא מעט אוקראינים שאינם יהודים מגיעים למקום כדי לאכול את מה שהם מכנים "אוכל של פעם". אנסטסיה, בעלת המסעדה, סיפרה בהתלהבות על קהל הסועדים המגוון. "אנשים קראו בספרים של שלום עליכם ואיסאק באבל על מאכלים יהודיים כמו צ'ולנט, גפילטע פיש וקלופס. הם באים לחפש את המאכלים האלה בתפריט ולטעום אותם במציאות. פתחנו את המסעדה בשביל הקהל היהודי, והופתענו לגלות שיש הרבה לקוחות לא יהודים שמחפשים את האוכל הזה".

סדנת הכנה לתושבי אודסה שעתידים לעלות לישראל

בשנים עברו, מספרת אנסטסיה, היו מגיעים לכאן גם הרבה תיירים מרוסיה שחיפשו את "המנות שאכלו בספרים", כהגדרתה. מאז שהחלה המלחמה יש פחות לקוחות מהסוג הזה, אבל העסקים, נכון לעכשיו, עדיין טובים. על הקיר מאחורי הבר מוטבעות באותיות קיריליות המנות שאותן מגישים כאן מדי יום זה יותר מעשור. האם המסעדה תמשיך לשגשג גם בעוד כמה שנים? אנסטסיה מרש לעצמה לקוות בזהירות שכן. "יש לנו הרבה לקוחות לא יהודיים, אבל אנחנו חיים קודם כל על הקהילה היהודית שאוכלת כאן. כל עוד יש קהילה מספיק גדולה, יהיה ביקוש. אני לא יודעת להגיד מה יקרה, אבל אני משתדל להיות אופטימית".

המילים הללו מסכמות היטב את התחושה של רוב היהודים שפגשנו לאורך המסע – אלה שעולים לישראל בשבועות הקרובים, אלה שתומכים בהתלהבות במהפכה האוקראינית, אלה שמתלבטים מה לעשות ובעיקר אנשים כמו אנסטסיה, שמנסים להמשיך לחיות בתוך הכאוס שהשתלט על חייהם. אי אפשר לדעת מה יקרה, אך משתדלים להישאר אופטימיים.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully