שוב מציפים הח"כים מהימין הקיצוני את ועדת הבחירות המרכזית בבקשות לפסול את ח"כ חנין זועבי מלהתמודד בבחירות. את האווירה שעתידה לשרור בעת הדיון הצפוי כבר חוויתי וכמוה גם את השיח הגזעני, המתלהם והשוביניסטי שמתלווה אליה.
זאת כבר שגרה; הימין מגייס את הרוב האוטומטי שלו בוועדת הבחירות כדי לפסול את זועבי ו"על הדרך" מלהיט את הציבור נגדה. בינתיים היא עצמה סופגת הסתה ורדיפה פוליטית בכנסת ומחוצה לה, כשלבסוף בית המשפט העליון בולם את המהלך ומסביר לוועדה, שהפסילה בלתי חוקית ואנטי-דמוקרטית. גם הפעם יהיה כך.
הבקשות שהוגשו לוועדת הבחירות נגד זועבי הן ביטוי מובהק לעריצות הרוב, שעומדת בניגוד מוחלט לערכים הדמוקרטיים הבסיסיים ביותר. ואולם, נבחרי הימין ממשיכים להגיש אותן שכן מבחינתם, פסילת המיעוט היא חלק מאג'נדה. אגב, זאת גם דרך מצוינת לזכות בכותרות ובקולות.
במקום לדקדק במצפונם ולגלות מי כאן באמת חזק על חלשים, הח"כים מחפשים בכל פעם שעיר לעזאזל ומוצאים אותו. לדידם, זועבי אשמה בכל הבעיות, המשברים והמלחמות. היא - ולא הכיבוש. היא - ולא האפליה המחריפה והפשיזם נגד המיעוט הערבי בישראל. היא - ולא מדיניות הפקעת האדמות הערביות, הקיפוח והחקיקה הגזענית.
זועבי נבחרה כאישה הערבייה הראשונה בכנסת מטעם מפלגה ערבית, ייצוג שהושג במאבק פמיניסטי עיקש וממוקד. היא מייצגת את ציבור בוחריה, את מחאתם ואת קולם. היא לוחמנית, דעתנית, רהוטה ומובילה, וכן, היא גם מביאה לכהניסטים את הסעיף. מה הם לא מטיחים בה? שתקפה חיילים, שעשתה בהם לינץ', שהכריזה מלחמה על ישראל הכול רק היא, אישה אחת שמסכנת את קיומם.
הם כמובן טועים, שכן זועבי ממלאת תפקיד אחר לחלוטין (ועושה זאת היטב): ביטוי הקו הרשמי של מפלגתה ושל הרשימה המשותפת בכלל, שמתנגד נחרצות למדיניות הדיכוי של ישראל. בפועלה היא מייצגת משנה לפיה אין עשייה פוליטית בנפרד מעשייה חברתית, תרבותית ואזרחית, והאמת היא, שרוב פעילותה הפרלמנטרית בכלל מתמקדת בשוויון מגדרי. בראש מעייניה עומד קידום מעמדן של הנשים הערביות והיהודיות במרחב הפרטי, החברתי והציבורי, כשבאותה נשימה היא נאבקת למען זכויות לאומיות ותרבותיות.
והנה, מעניין אם החברים בימין יודעים משהו על מאבקה של זועבי בתוך החברה הערבית עצמה. מאבק נגד תפיסות פטריארכליות ונגד מוסכמות ומנהגים שרומסים את זכויות האישה, ומלחמה אמיתית בגילויים הרסניים כמו פוליגמיה, רצח נשים ונישואי קטינים. ואמנם, היא עושה זאת - ללא שיקולי בחירות ולהבדיל מפוליטיקאים אחרים שנמנעים מדיון בסוגיות האלה, אולי בשל חשש לפגיעה אלקטוראלית. כל זה, כמובן, עובד במקביל ל"מדינת כל אזרחיה", הפרויקט המרכזי שעליו מושתתת פעילותה הפוליטית והציבורית. ובל נטעה: אין להפריד בין שני הקווים, שכן ככל שהדבר נוגע לאזרחים הערבים מול אלה היהודים, אי השוויון ונגזרותיו הם הבעיה הגדולה ביותר.
מבקשי פסילתה של זועבי מתעלמים מכל עשייתה והולכים על הפתרון הקל: קפיצה אוטומטית על התבטאויותיה הפוליטיות. עם זאת, היועץ המשפטי לממשלה סגר את התיק נגדה והדף את הניסיונות המקארתיסטים להעמידה לדין הן בפרשת המרמרה והן לאחר ההתבטאות האחרונה "הם לא טרוריסטים", שאיך לא - סולפה לחלוטין.
ואולם, נראה שהחלטת היועץ המשפטי לממשלה אינה מספקת את הימין הקיצוני בדיוק כפי שלא סיפקה את ועדת האתיקה של הכנסת וכפי שלבטח לא תספק את הרוח המתלהמת בוועדת הבחירות המרכזית. מבחינתם, הבעיה האמיתית היא לא זועבי או "הרשימה המשותפת", אלא כל מי שמתנגד לעריצות הרוב ושנאבק למען דמוקרטיה, צדק חברתי ושוויון. אבל זה חייב להתהפך מתישהו.
לפרסום מאמרים בוואלה! דעות לחצו כאן
המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד