פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      עוד חוזר הניגון: האם איראן וארה"ב יגיעו הפעם להסכם גרעין?

      השיחות בין המעצמות מתקרבות שוב לנקודת הכרעה, ובישראל חוששים שהפעם, התוצאה תהיה גורלית. 3 מומחים אמריקנים מסכמים בשיחה עם וואלה! את הנקודות המחלוקת האחרונות. "אם נתניהו יחבל בשיחות, התוצאה תהיה התקרבות של איראן, רוסיה וסין"

      נשיא איראן חסן רוחאני בביקור בתחנת הכוח הגרעינית בבושהר, ינואר 2015 (AP)
      נשיא איראן חסן רוחאני, בחודש שעבר בכור הגרעיני בבושהר (צילום: אי-פי)

      פעם נוספת, מתקרבות שיחות הגרעין בין איראן למעצמות לרגעי ההכרעה, אבל בניגוד לפעמים הקודמות, ההתפתחויות הפעם כמעט ואינן מסוקרות בתקשורת הישראלית. הבחירות, המשבר התורן עם ארה"ב ועומס הפרשות הפליליות יכולים להסביר רק חלק מהתופעה. הסיבה האמיתית להתעלמות היא שאחרי יותר מעשור שראשי ממשלות ישראל מעלים את הנושא האיראני על ראש סדר היום, הציבור כבר עייף מכך. בשנה האחרונה, השיחות עם איראן התקרבו פעמיים ל"נקודת האל-חזור" והתקשורת העלתה את מפלס הדרמה, אך בשתי הפעמים האחרונות, הצדדים הסכימו על הארכה בלבד, ללא פריצת דרך דרמטית.

      גורם ישראלי בכיר אמר בסוף השבוע לוואלה! חדשות כי בישראל חוששים שהפעם, התוצאה הסופית תהיה שונה. מעצמות המערב, הסביר, חרדות מכך שכישלון נוסף להגיע להסכם לפני הדד-ליין לגיבוש ההסכם, שנקבע ל-1 במרץ (ולחתימתו עד סוף יוני), יוביל לקריסת המשא ומתן, ויכריח אותן להוציא מהבוידעם את האופציה הצבאית. בתקופה שבה המערב כבר עסוק במלחמה נגד דאעש בעיראק ובסוריה, ומנסה במקביל לעצור את ההתקדמות הרוסית באוקראינה, הדבר האחרון שהוא זקוק לו הוא עימות חזיתי מול האיראנים. "הפתרון הקל במצב הזה הוא לתת להם עוד ויתורים כדי למנוע את קריסת השיחות. האיראנים מרגישים שהם על הסוס, ושהעולם המערבי זקוק להם", אומרים בירושלים.

      בוושינגטון ובטהראן ויתרו על השאיפה להגיע להסכם כולל בנושא הגרעין, ומנסים להסתפק ב"הסכם מסגרת" שיסיג לאחור את תכנית הגרעין האיראנית בכמה חודשים, בתמורה להסרה הדרגתית של הסנקציות הכלכליות. איראן לא תתפרק מיכולותיה הגרעיניות בתסריט שכזה, אבל "טווח הפריצה" שדרוש לה לייצור פצצה, יעמוד על שנה או קצת יותר. בישראל לא יודעים לומר אם הצדדים באמת יצליחו למצוא נוסחה להסכם מסוג זה, אבל מעריכים שאם תהיה פריצת דרך, היא תתאפשר בגלל ויתורים נוספים מצד המערב, לא מצד איראן.

      "בשלב הזה אף אחד לא באמת יודע"

      בוושינגטון, לעומת זאת, הדעות חלוקות. במפלגה הרפובליקנית, וגם בקרב החלקים הניציים יותר של המפלגה הדמוקרטית, יש מי ששותפים לאזהרה הישראלית מפני ויתורים מוגזמים לאיראן. מצד שני, הבית הלבן מתעקש שהמשא ומתן מנוהל בזהירות, וכי האלטרנטיבה להסכם שהממשל מקדם היא סכנת הידרדרות למלחמה עם איראן, צעד שרוב מוחץ של הציבור האמריקני מתנגד לו. למרות המחלוקת הזו, שני מומחים לסוגיה ששוחחו עם וואלה! חדשות, האחד שתומך במדיניות הממשל והשני שמבקר אותה בחריפות, הציגו באופן דומה את המצב הנוכחי של השיחות: חוסר ודאות, לחץ לסגור עסקה וחשש מקריסת המגעים.

      אילן גולדנברג כיהן במשך חמש שנים בתפקידים ביטחוניים ומדיניים בוושינגטון, מתוכן שלוש שנים כאחראי בפנטגון על המדיניות בנושא איראן. בהמשך, מיולי 2013 ועד הקיץ אחרון, היה חלק מצוות המשא ומתן הישראלי-פלסטיני שהוביל שר החוץ, ג'ון קרי. כיום הוא חבר במכון מחקר בנושאי ביטחון לאומי בוושינגטון; אבל כאשר הוא בא לנתח את המצב בשיחות עם איראן, הוא מציג מיד דוגמאות מהמשא ומתן הישראלי-פלסטיני, שניהל הבוס הקודם שלו.

      "לפני שנה בערך, היינו במצב דומה במסלול הישראלי-פלסטיני: הייתה הבנה שלא יהיה הסכם קבע ושצריך ללכת על הסכם מסגרת. הפעם הדד-ליין הוא סוף מרץ, בשיחות עם הפלסטינים זה היה סוף אפריל, אבל מה שמעניין בתקופה הזו שהדד-ליין מתקרב, זה שכמעט לאף אחד אין מושג מה באמת קורה", אומר גולדנברג. "כל מי שמדבר לא ממש יודע, וכל מי שיודע לא ממש מדבר".

      למרות הדברים הזהירים הללו, גולדנברג אומר כי "על סמך מה שבכל זאת מתפרסם, אפשר לומר שיש שתי נקודות מחלוקת עיקריות. הראשונה היא לגבי יכולת העשרת האורניום של האיראנים. השאלה הגדולה היא לא רק כמה צנטריפוגות יישארו לאיראנים, אלא איך מטפלים בכל הסוגיות הטכניות כדי להבטיח 'טווח פריצה' שארצות הברית ושאר המעצמות ירגישו איתו בנוח. הטווח שמדברים עליו כרגע הוא שנה, ואני מאמין שיש מספיק דרכים יצירתיות להשיג אותו. יש צוותים שלמים של מומחים, מדענים ואנשים טכניים, שיכולים לגבש נוסחה מוסכמת בנושא הזה".

      שרי החוץ ג'ון קרי, יוסף בן עלאווי, מוחמד ג'וואד זריף וקתרין אשטון – שיחות הגרעין במוסקט. עומאן, 9 בנובמבר 2014 (רויטרס)
      שר החוץ קרי ועמיתו האיראני זריף בעומאן בחודש נובמבר (צילום: רויטרס)

      לדברי גולדנברג, "הסוגיה הבעייתית יותר היא הסרת הסנקציות מעל איראן. בהנחה שפותרים את סוגיית ההעשרה, וזה לא דבר שאפשר להבטיח שיקרה, נשאלת השאלה מה התמורה שאיראן מקבלת. האיראנים היו רוצים הסרה מהירה של כמה שיותר מהלחץ הכלכלי, והכי טוב מבחינתם – אם אפשר יהיה להשעות את כל החבילה של הסנקציות בבת אחת. המערב, לעומת זאת, רוצה הסרה הדרגתית וזהירה. התחושה שלי היא שבנושא הזה יהיה קשה יותר לגשר על הפערים".

      מן הצד השני של הוויכוח הפוליטי בוושינגטון ניצב מארק דובוביץ', מומחה לענייני איראן מ"המכון להגנת הדמוקרטיה". דובוביץ' שימש יועץ לממשל האמריקני בנושא הסנקציות על איראן, והוא סבור שממשל אובמה הולך לקראת "מכירת חיסול" בנושא. בדומה לגולדנברג, גם הוא מסמן את ההעשרה ואת הסרת הסנקציות כשתי נקודות המחלוקת העיקריות, אבל הוא חושב שהממשל "ימצא את הדרך להתאים את עצמו לקווים האדומים של המנהיג העליון של איראן, עלי חמינאי, בנושאים הללו".

      לדברי דובוביץ', "מאז תחילת המשא-ומתן יש נסיגה מתמדת בעמדה האמריקנית. הדרישה לפירוק הצנטריפוגות התחלפה בכל מיני 'רעיונות יצירתיים' כמו ניתוק שלהן מהשקעים. אני מאמין שבשבועות הקרובים, נגיע למצב שכל הצנטריפוגות נשארות במקומן, ואילו האיראנים יתחייבו רק לצמצם את יכולת ההעשרה שלהם. זה כמו אדם שמקבל מכונית ספורט מתקדם אבל מתחייב לא להעביר להילוך חמישי, לפחות בינתיים". כמו גולדנברג, גם דובוביץ' סבור כי מה שהממשל ידרוש בתמורה יהיה "טווח פריצה של שנה". הבעיה תהיה, לדבריו, כאשר מיד לאחר הסרת הסנקציות שיקבלו בתמורה, האיראנים יתחילו לכרסם בטווח הפריצה הזה.

      "מרגע שיוסרו חלק מהסנקציות על איראן, יהיה קשה מאוד להחזיר אותן למקומן. אנשים בממשל שאומרים אחרת חושבים בצורה משפטית, תוך התעלמות מהשיקולים הכלכליים. למה שמדינות כמו יפן, קוריאה הדרומית, הודו, סין ואחרות, יחליטו פתאום להחזיר למקומן את הסנקציות החונקות על איראן, אחרי שהכלכלות שלהן ייהנו מחידוש יחסי המסחר איתה? וכל זה בגלל שהאיראנים הזיזו איזה בורג או התקינו איזו תוכנת מחשב? יהיה קשה מאוד לשכנע את העולם שכל הפרה של ההסכם מצד האיראנים מצדיקה תגובה, והם יוכלו לקצר לאט ובלי דאגות את טווח הפריצה".

      המנהיג העליון של איראן עלי חמינאי בנאום מול קציני חיל האוויר – טהראן, 8 בפברואר 2015 (אתר רשמי , לשכת המנהיג העליון)
      "הממשל יתאים את עצמו למנהיג העליון". חמינאי, אתמול בטהראן (צילום: אתר רשמי)

      גולדנברג, מצד שני, מדגיש כי כישלון השיחות בעת הזו עשוי לחרוץ את גורלו של נשיא איראן, חסן רוחאני, שהחליף בתפקיד לפני שנה וחצי את מחמוד אחמדיניג'אד, והבטיח להוביל את איראן לדרך חדשה. "איראן לא השתנתה בלילה אחד, והיא לא הפכה בעקבות בחירת רוחאני לחברה או בת ברית שלנו. אבל בהסתכלות לטווח הארוך, יש חשיבות לחיזוק הגורמים המתונים יותר במדינה, שאיתם אפשר יהיה לבנות לאורך זמן שיתופי פעולה. כישלון של המגעים כרגע עשוי להפוך את האופציה הזו לבלתי-אפשרית".

      שאלנו את גולדנברג האם ההשוואה שלו למשא ומתן הישראלי-פלסטיני, תקפה גם לגבי היעדר "תכנית ב'" למקרה של כישלון. כאשר קרי לא הצליח להביא את נתניהו ואבו מאזן לחתום על הסכם המסגרת, האמריקנים פשוט משכו את ידיהם לחלוטין מהתהליך, וחודשיים לאחר מכן כבר פרצה המלחמה בדרום. גולדנברג אמר כי בנקודה הזו, התהליכים דווקא שונים זה מזה:

      "במקרה הישראלי-פלסטיני, אי אפשר היה להרכיב תכנית ב', כי שני הצדדים לא באמת רצו במשא ומתן. כאן המצב שונה: יש רצון בשני הצדדים לשמור על התהליך. ייתכן שבהיעדר הסכם מסגרת, התכנית החלופית תהיה להתחיל להוציא לפועל דברים מסוימים שיש הסכמה לגביהם, כמו למשל ויתור איראני בנושא מתקן המים הכבדים באראק, תמורת הסרת סנקציות ממוקדת מאוד. לפרוט את התהליך לצעדים קטנים יותר". על דבר אחד גולדנברג ודובוביץ' מסכימים: אם השיחות ייכשלו, אין זה אומר שארה"ב בוודאות תמצא את עצמה על המסלול המהיר למלחמה עם איראן.

      "לא בטוח שזה מוביל למלחמה, אם כי זו אפשרות קיימת", מסביר גולדנברג. "זה יוביל, קודם כל, לסטטוס-קוו שהתקיים לפני חידוש השיחות. איראן תמשיך להתקדם לפצצה, ואנחנו נפעל לפגוע בה. אבל אני לא חושב שהם ירוצו לפצצה. יש סיבה שלוקח להם שנים להתקרב ושהם אף פעם לא חוצים את הסף. הם לא רוצים להגיע למצב שיכפה עימות כוחני וישיר".

      דובוביץ' אומר כי "אני ממש לא קונה את הטיעון של הממשל ש'זה או מלחמה או הפיתרון שלנו'. יכול מאוד להיות שלמנהיג העליון של איראן יותר משתלם להמשיך את התהליך, גם בלי פריצת דרך או הסכם, כי במקביל איראן צוברת עוד ועוד לגיטימציה בינלאומית, היא ממשיכה לקדם את האספקטים של תכנית הגרעין שלא כלולים בהסכם המסגרת מהשנה שעברה, כמו למשל נושא הטילים, והדברים לא מגיעים לנקודת שבירה".

      רוה"מ בנימין נתניהו בישיבת הממשלה, פברואר 2015 (מערכת וואלה! NEWS , אלכס קולומויסקי)
      רה"מ נתניהו, אתמול (צילום: אלכס קולומויסקי)

      "באיראן התמוגגו מהמשבר של נתניהו"

      באיראן, בינתיים, הכותרות עוסקות כמעט אך ורק בשיחות הגרעין, שנחשבות למבחן הגדול ביותר של שלטון רוחאני. ד"ר אריאן טבטבאי, מומחית לתכנית הגרעין האיראנית מאוניברסיטת ג'ורג'טאון בארה"ב, אומרת לוואלה! חדשות כי "הקו הכללי של הדיווחים הוא לא חיובי. הדיון בארצות הברית על סנקציות חדשות בתום השיחות, לא ממש תרם לאמון בין הצדדים. יש אווירה שלילית".

      בניגוד לגולדנברג, ד"ר טבטבאי אומרת כי לדעתה, הצדדים לא צריכים להסתפק בפתרונות ביניים אלא לחתור לפיתרון מיידי. "אחרת, השיחות יקרסו בגל ההתנגדות של גורמים ניציים בצד האיראני ובצד האמריקני, ששניהם רוצים מאוד להכשיל את השיחות", היא אומרת. "כרגע, לצוות המשא ומתן יש גיבוי מצד המנהיג העליון, אבל הלחצים הפוליטיים גוברים וזה בא לידי ביטוי גם בכלי תקשורת שקשורים למשמרות המהפכה. הזמן הוא עכשיו".

      לצד השיחות עם המערב, התקשורת האיראנית עוסקת בהרחבה בימים האחרונים גם במשבר בין ראש הממשלה נתניהו לארצות הברית סביב אותו עניין. "הרבה כלי תקשורת הדגישו את העובדה שנתניהו עושה את זה על דעת עצמו בלבד, ויש נגדו ביקורת בארצות הברית ולחצים לבטל", מספרת טבטבאי. אם נתניהו יצליח לחבל בשיחות, היא אומרת, "התוצאה תהיה התקרבות מיידית של איראן לרוסיה וסין, חידוש כל הפעילות הגרעינית וסגירה של חלון ההזדמנויות להסכם לפחות לכמה שנים".

      דובוביץ', בניגוד לשני המרואיינים האחרים, לא מאמין להבדלה בין המתונים והניצים באיראן. את התנהלותו של שר החוץ האיראני, מוחמד ג'וואד זריף, הפנים האולטימטיביות של איראן ה"מתונה", הוא משווה לדוגמא אחרת מתהליך השלום הישראלי-פלסטיני: הערוץ החשאי בין נתניהו לנציג בלתי-מוסמך של אבו מאזן, שנחשף בנובמבר 2014 בוואלה! חדשות.

      לדבריו, "יש כאן דמיון גדול בכך שזריף מגיע לשיחות עם מנדט ברור להוציא ויתורים, אבל אין לו מנדט אמיתי לוותר על שום דבר בעצמו. הוא יוצר אצל הנושאים ונותנים בצד השני תחושה נעימה, נוחה, ידידותית, מתונה - הם כמעט רוצים לוותר לו. אבל במבחן התוצאה, התפקיד שלו בשיחות האלה הוא לא לשאת ולתת, אלא רק לקבל. לזכותו ייאמר שהוא עושה את זה בהצלחה רבה".

      את הוויכוח בין המרואיינים הללו אפשר למתוח על פני פסקאות נוספות רבות, אבל על דבר אחד כולם מסכימים: למרות חוסר העניין התקשורתי, דווקא הסיבוב הנוכחי של השיחות עשוי להתגלות כגורלי יותר מקודמיו. הדד-ליין של ה-1 במרץ נמצא במרחק 19 ימים, ובקרוב יצטרכו להתקבל החלטות קשות בוושינגטון, בטהראן וגם בירושלים.