תהליכים הרי אסון עלולים להתרגש על ישראל, ואזרחיה עסוקים בבקבוקים וסרטונים סרקסטיים פרי יצירתו של ראש המשלה בנימין נתניהו. זו ממש טרגדיה. הגם שרבים לא יאהבו את מה שנאמר להלן, בכל זאת נעשה זאת ללא מורא, מתוך מה שמצטייר כאסון העלול לפקוד את ישראל: נתניהו משחק באש, תרתי-משמע.
ארה"ב כמרקחה. כלי התקשורת בארה"ב מתחרים ביניהם מי יביא את הידיעה הסנסציונית יותר פרי הדלפה או תדרוך של בכירים בבית הלבן או הקונגרס. בניגוד גמור למה שמדווח בישראל, רוב הפוליטיקאים האמריקנים מיישרים קו במאבקם נגד מה שהם רואים פגיעה בסמלי המדינה שלהם, כולל במוסד הנשיאות, אם וכאשר נתניהו ינאם בפני הקונגרס.
הוויכוח הזה מפלג גם את יהדות ארה"ב ש-70% ממנה הם תומכי המפלגה הדמוקרטית. בקרב אלה קיים חשש ממשי שמא הסוגיה הישראלית תהפוך לאבן מתגלגלת על ראשם של היהודים בארה"ב כולה. אמירות בוטות ביותר נשמעו כנגד המהלך של נתניהו וחבריו הרפובליקנים, אך כל אלה עלולות להיות כאין וכאפס לעומת מה שיקרה בעתיד. האם סוגיה זו נהירה לנתניהו? ודאי שכן. האם הוא מחשיב אותה? לא.
אין ולו אדם אחד בארה"ב שיאמין שנאום נתניהו ישנה את מדיניות הבית הלבן כלפי תכנית הגרעין של איראן. ההפך הוא הנכון: הנאום עלול להמיט אסון על ישראל אם וכאשר הנשיא אובמה וחבריו הקרובים יחליטו שנתניהו חצה קו אדום. התיאום הביטחוני והמודיעיני עם ארה"ב הוא נכס שלא יסולא בפז עבור ישראל. ככל שהסלידה מתניהו תלך ותגבר, היא עלולה לזלוג אל הדרגים האדמיניסטרטיביים המטפלים והמטפחים את היחסים המצוינים בין ישראל לארה"ב בתחומי הביטחון, המודיעין והסיוע הביטחוני, ואז עלולה להשתנות המדיניות. אמריקאים אינם אוהבים כשפוגעים בסמלי שלטונם. גאוותם עלולה לגבור על מחויבותם כלפי ישראל.
מהות התעקשותו של נתניהו לנאום בפני הקונגרס היא טענתו שיש לפעול נגד איראן, צבאית או באמצעות סנקציות כואבות יותר, ודאי לא להגיע עמה להסדר. ההסכם לא נחתם, וישנם ספקות רבים אם בכלל ניתן יהיה לחתום על סוג כלשהו של הסכם. הצהרות גורמים איראניים לפיהם אי-הגעה להסכם עלולה להוביל להסתלקותו של נשיא איראן, רוחאני, שנשלח על ידי העם האיראני כדי להגיע להסדר והסרת טבעת החנק הכלכלי, יתכן והן תרגיל נוסף כדי ללחוץ על המערב.
התקופה שנותרה עד סיום המגעים הדיפלומטיים קריטיים ממש. גם אם לנתניהו אין כל שמץ של כוונה לפגוע באובמה, הלה כן ייפגע. האם זה יועיל למאבק נגד איראן? התשובה איננה חד משמעית. גם נשיאים וראשי מדינות אחרים עשויים בשר ודם, ומונעים גם על ידי צפונות לבם. מי יתקע לידינו שדווקא נאום נתניהו לא ידרבן את הממשל להגיע להסדר מהר ככל האפשר, גם אם בידי איראן יכולת סף גרעינית? העולם המערבי סבור שיוכל להכיל איראן המסוגלת להעשיר אורניום ברמה של 20% (כפי שמסתמן יוסדר בהסכם). האם ישראל תוכל להכיל מצב זה? לא, כי זו סכנה ממשית עבורה, לאו דווקא משום שמחר תוכל איראן לשגר פצצות אטום לעבר ישראל.
לאיראן יכולת לעבור מהעשרת אורניום ברמה של 20% לרמה של 90% הנדרשת לייצור פצצת אטום. עובדה זו לבדה, והאיום הנשקף ממנה, עלולה להוביל את איראן למצב בו היא מעצימה את פעילותה הטרוריסטית בסביבתנו - בסוריה, בלבנון ובעזה. על כן, על כף המאזניים עומדים אינטרסים קיומיים של ישראל. זו לא העת להתלהמות אלא לדיון פורה, מעמיק ואפילו נתון למחלוקת בין ישראל לבין ארה"ב.
אלא שמי שבמשך שש שנים ראה בנשיא ארה"ב אויב מר שיש להילחם נגדו ואף להשפילו, אינו מסוגל לתקן את הנזק. אזרחי ישראל חייבים לשאול את עצמם שאלה אחת בסיסית: נתניהו מתפאר בהיותו שומר הביטחון האולטימטיבי, איך ייתכן שמזה שש שנים בהן הוא מכהן כראש ממשלה במקביל לכהונתו של אובמה, בסוגיה הרגישה ביותר עבור ישראל, ידו קצה מלהושיע? האם כיום איראן רחוקה או קרובה יותר להשגת מטרתה בהשוואה לשש שנים אחורנית, מאז פעילותו של נתניהו? אזרחי ישראל יצטרכו להשיב על כך בעוד כמה שבועות.
פרופ' רוזנברג הוא מומחה לביטחון לאומי
לפרסום מאמרים בוואלה! דעות לחצו כאן
המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד