אין כסף, יש דאגות

יום שני ברמאללה. תחילת חודש. שלווה מדומה עוטפת כאן את הכול. במחסום עומדים מילואימניקים, שאפילו לא טורחים לבדוק מי נכנס לעיר. כמה מאות מטרים מהם, בצפון רמאללה, חיילים פלסטינים פזורים לאורך הציר הראשי, וגם הם נראים מעט משועממים. ההבדל היחיד בין שתי הקבוצות, הוא שהחיילים הפלסטינים קיבלו רק חלק ממשכורתם.

כמו בחודש הקודם, הרשות הפלסטינית משלמת לחייליה ופקידיה רק 60% מהשכר החודשי, בעקבות ההחלטה הישראלית להקפיא את העברת כספי המסים ששייכים לרשות. זו תגובה להצטרפות הפלסטינים לאמנת רומא, שתאפשר להם, ב-1 באפריל, להתקבל לבית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג. התסיסה עדיין לא מורגשת בקרב התושבים. רק חוסר אונים. לא שומעים כאן יותר מדי קולות נגד הרשות על הרקע הזה. אפשר אפילו לומר שיש הבנה למצב שנוצר. אולם השאלה היא עד מתי יימשך השקט המדומה הזה.

כבר בתחילת החודש הבא המצב הכלכלי צפוי להיות גרוע עוד יותר. לרשות אין ערבות מהבנקים לשלם בתחילת מרץ את המשכורת החודשית, אפילו לא חלק ממנה. ובמצב הזה, מאות אלפי האנשים המתפרנסים ממשכורות הרשות - באופן ישיר ולא ישיר - ימצאו את עצמם ללא הכנסה, והמנוע המרכזי של כלכלת הגדה ייעצר. השוק הפרטי בגדה המערבית אינו מקור לצמיחה, ושיעור האבטלה הגבוה מעיד על התלות במגזר הציבורי.

אלא שבישראל המציאות הזו לא מעניינת כמעט אף אחד. כולם עסוקים בבחירות. ובבחירות הללו יש כנראה הנחייה חשאית - אולי מטעם היועצים האסטרטגיים - לא לדבר על הפלסטינים. אפשר להבין את זה כאשר מדובר בליכוד ובמפלגות הימין. הרי לדבר ערב הבחירות על תרחישי הידרדרות ביהודה ושומרון, זה כמו להבקיע שער עצמי. או במקרה של השבוע הנוכחי, כמו השחקן של הפועל קריית שמונה, שיר צדק, שהבקיע ביום ראשון שני שערים עצמיים לרשת קבוצתו מול בית"ר ירושלים. אבל לא ברור מדוע מפלגות המרכז ממלאות את פיהן מים, ובוודאי נכון הדבר עבור מפלגות השמאל. הסוגיה הפלסטינית הפכה להיות לנטל על הפוליטיקאים, ולשיעמומון עבור הבוחר הפוטנציאלי. וכל עוד הפלסטינים שקטים, היא כנראה תישאר כזו.

יחד עם זאת, צריך לתהות כיצד הדרג הביטחוני, שמכיר את הבעיה ואת הפוטנציאל הנפיץ של הגדה המערבית, מעדיף לשתוק, או להסתפק בהדלפות בשם "גורמי ביטחון". השבוע החליט הרמטכ"ל היוצא בני גנץ לשבור שתיקה: לפתע שמענו ממנו הצהרה שעלולה להשתמע סמי-פוליטית, על אף שספק אם הייתה כזו. גנץ, שקורא את החומר המודיעיני ומכיר את המציאות בשטח, אמר בכנס שנערך במרכז הבינתחומי כי אין ספק שהמשא ומתן עם הפלסטינים חשוב לישראל. "הנושא הזה הוא חשוב לנו, הוא חשוב לעצמנו, הוא חשוב לקשרים שלנו עם הקהילה הבינלאומית", אמר גנץ, וכאילו לא אמר דבר. גם ידיעה של עמיתי אמיר בוחבוט מהשבוע, על הכנות של פיקוד מרכז לקראת הסלמה אפשרית בגדה בחודש אפריל - סביב נושא המשכורות - לא מזיזות את קצה בלוריתו של ראש הממשלה.

ומנין בא החשש הנוכחי? החישוב די פשוט. על פי גורמים פלסטינים בכירים, המסר שהתקבל מישראל הוא שאין בכוונת נתניהו לחדש בקרוב את העברת כספי המיסים, ובוודאי שלא לפני הבחירות, מאחר שהצעד יציגו כחלש. לאחר מכן יחלפו כמה שבועות עד שתקום ממשלה חדשה, בראשות נתניהו או בראשות מישהו אחר. כך שעד תחילת מאי, לא צפוי שינוי בנושא העברת כספי המיסים. המשמעות היא שלפקידי הרשות והחיילים, אנשי מנגנונים ואחרים, לא תועבר משכורת מלאה במשך יותר מארבעה חודשים.

זה עלול להיות מניע קטלני להסלמה. לעת עתה, הרשות הפלסטינית הנמיכה את פרופיל ההתנגשות מול ישראל, לפחות עד להודעה חדשה. אם נתניהו ייבחר ולא יירשם שינוי במדיניות שלו ביחס לרשות, זה עלול להיראות אחרת, והסטטוס הזה לא יישמר. ושוב, במערכת הביטחון - כלומר בקרב מפקדי צה"ל וראשי השב"כ - מכירים היטב את האפשרות הזו, אך לא משמיעים אותה לציבור. כולם חוששים מכך שהדבר יתפרש כהתערבות פוליטית והתערבות בהחלטות של הדרג המדיני.

אפשר לומר בוודאות: ההחלטה של נתניהו ויעלון להקפיא את העברת כספי המיסים, אינה מועילה למדינת ישראל. היא פוגעת באינטרסים החיוניים לה ואין באמירה זו משום נקיטת עמדה פוליטית. מניעת תשלום המשכורות לפקידי הרשות אינה דבר שיסייע למדינת ישראל, אלא עלול לקרב את האפשרות של הסלמה בשטחים והתפרצות אלימה. האם במערכת הביטחון בישראל מבינים זאת? התשובה היא חד משמעית כן. האם נתניהו ויעלון מבינים זאת? גם כאן התשובה חיובית. אולם בעיניהם זו הדרך לעצור את הפנייה הפלסטינית לבית הדין הפלילי הבינלאומי. ייתכן שהצדק איתם, אך הדרך שבה בחרו מסוכנת אפילו יותר מפנייה פלסטינית לבית הדין. האם ההחלטה שלא לבטל את הקפאת המיסים מושפעת משיקולים פוליטיים? צריך להיות תמים כדי לחשוב שלא.

בסוף פברואר תתכנס ברמאללה המועצה המרכזית של אש"ף, כדי לדון בנושא אחד בלבד: הפסקת התיאום הביטחוני. אבו מאזן נתון בלחצים כבדים מאוד מצד גורמים בפתח, התובעים ממנו להכריע בעד ניתוק. ועדיין, למרות המתיחות המדינית בין הצדדים, התיאום הביטחוני הוא הטוב ביותר שהיה כאן, לדעת הפלסטינים ולדעת הישראלים. אחת הדוגמאות שיכולות להמחיש זאת התרחשה רק בשבוע שעבר. משטרת ישראל פרסמה תמונה של פלסטיני שנחשד בכוונה לבצע פיגוע בתוך ישראל. המידע הועבר לרשות, ותוך כמה שעות האיש נעצר. האם סוכל כאן פיגוע גדול? לא בהכרח. ייתכן שמישהו אמר דבר-מה בחקירה, שהספיק כדי להפליל את האיש.

אך הצורה שבה מתנהלים הדברים מדגימה עד כמה ישראל זקוקה לתיאום הביטחוני הזה, ממש כשם שהרשות זקוקה לו. "ומה אפשר לומר לאנשים הללו, במנגנונים?", שאל אותי בכיר פלסטיני. "למה הם לא מקבלים משכורות? הם מונעים פיגועים נגד ישראל, וישראל מונעת מהם להביא לחם הביתה. בקרוב לא יהיה לרשות כסף לקנות דלק למכוניות של המנגנונים. איך אתם רוצים שנפעל אז? ובוא נאמר שלאנשים לא יהיה כסף, אתם באמת חושבים שהם יהיו יותר מתונים? מה אתם בעצם מנסים לעשות, להרוס את השותף שלכם למלחמה בטרור? את אלה שעוצרים אנשי דאעש או חמאס וג'יהאד?".

ומה יקרה אם הרשות הפלסטינית תיפול, הוא ממשיך. "חשבתם על זה? הרי מה תקבלו אז? נתניהו ויעלון חושבים שהרשות הפלסטינית ומנגנוני הביטחון זה צבא לאחד (צבא דרום לבנון בפיקודו של אנטוואן לאחד - א.י). אז בואו נבהיר לכם. לא באנו לשרת כאן את האינטרסים של ישראל. אם ניפגע, תהיו בטוחים שזה ישליך עליכם. בסוף התיאום הביטחוני ייעצר והרשות תפסיק לפעול, ואתם תתמודדו עם 'פאודה' (כאוס - א.י) או עם משהו נוסח חמאס או ג'בהת א-נוסרה ודאעש. זה מה שאתם רוצים?".

ההנחה הרווחת בקרב הדרג המדיני בישראל, היא שליו"ר הרשות הפלסטינית ואנשיו אין את האומץ לעצור את התיאום הביטחוני. כלומר, לראייתם, אבו מאזן מפזר איומים בשפע לחלל האוויר, אך לא יעשה צעד שעלול לפגוע קודם כל בו וברשות. ושוב, ייתכן שהצדק עמם. אולם גורמי הביטחון בישראל חולקים עליהם. לראייתם, אבו מאזן הגיע לשלב שבו הוא חושש לעתידו ולגורל הרשות גם אם ימשיך בתיאום הביטחוני. כלומר, היעדרו של אופק מדיני, עליית ממשלת ימין, המשך הבנייה בהתנחלויות ופגיעה בפלסטינים מצד מתנחלים, וכמובן המצב הכלכלי שיילך וידרדר במהירות בחודשים הקרובים (לנוכח הקפאת המסים) - כל אלה יחד יובילו לתסיסה משמעותית נגד אבו מאזן והרשות וייאלצו אותו לעשות מעשה. לכן, אפשרות של עצירת התיאום הביטחוני והידרדרות קיימת בהחלט. מדוע אנחנו לא שומעים על כך כמעט? כי את מי זה מעניין, כל עוד אפשר לדבר על בקבוקי המחזור של שרה נתניהו.