ביקורת על נתניהו בארה"ב: "מקדם מהלך הרסני למען הרפובליקנים"

(בסרטון: נתניהו, ביום שישי)

בישראל עסקו ביממה האחרונה בטענות הדדיות על מימון זר במערכת הבחירות, אבל בתקשורת האמריקנית נמשך העיסוק בנאום המתוכנן של ראש הממשלה בנימין נתניהו בפני הקונגרס, שאמור להתקיים בעוד חודש בדיוק. אחרי גל הביקורת הראשוני והחריג נגד נתניהו, היו בוושינגטון מי שקיוו שראש הממשלה יחזור בו מההחלטה לבוא לוושינגטון. האופציה הזו, כך נראה, ירדה מעל סדר היום, וכעת הביקורת נגד המהלך רק מתרחבת.

כך למשל, העיתון השני בתפוצתו בארצות הברית, USA TODAY, הקדיש אתמול מאמר מערכת לנושא, תחת הכותרת "התחבולה של ביינר ונתניהו נקלעת למצוקה". המאמר ביקר במילים חריפות את התנהלותם של ראש הממשלה ושל מנהיג הרפובליקנים בקונגרס, ג'ון ביינר, וקבע כי "המהלך הזה נראה פחות כמו פעולה גאונית, ויותר כמו טעות הרסנית".

השורה המדאיגה ביותר במאמר קבעה כי "נתניהו מסתכן בהחלפת מערכת היחסים בין ישראל לארצות הברית במערכת יחסים בין מפלגת הליכוד למפלגה הרפובליקנית". לרוב, ביקורת מסוג זה נגד נתניהו מתפרסמת בעיקר ב"ניו יורק טיימס" ובכלי תקשורת אחרים המזוהים עם השמאל בארצות הברית, אך כאשר היא מופיעה בעיתון פופולרי ופופוליסטי, שאינו ידוע בקו אידאולוגי לגבי ישראל, יש מקום לדאגה בירושלים. זאת בייחוד כאשר הביקורת הזו מגיעה אחרי שאמירות קשות נגד נתניהו כבר הופיעו בכלי תקשורת ימניים מובהקים, כגון "פוקס ניוז" וה"וול סטריט ג'ורנל".

במקביל, שר החוץ בממשל בוש האב, ג'יימס בייקר, התראיין בנושא לרשת CBS, ולמרות השתייכותו למפלגה הרפובליקנית והביקורת הקבועה שלו על ממשל אובמה בענייני חוץ, הוא גיבה את הטענות הנשמעות נגד נתניהו. "אני לא זוכר שאי פעם נעשה דבר כזה", אמר בייקר, שרק לפני כמה חודשים סיפר כי הורה בכהונתו לאסור על נתניהו, אז סגן שר החוץ של ישראל, להיכנס לבניין מחלקת המדינה. הסיבה? התערבות של הדיפלומט הישראלי הצעיר בפוליטיקה פנים-אמריקנית.

לנתניהו נותר להתנחם בכך שרודי ג'וליאני, לשעבר ראש העיר ניו יורק מטעם הרפובליקנים, דווקא מעניק לו גיבוי, ואומר כי זו "חובתו" להופיע בפני הקונגרס. ואולם, גם בתוך המפלגה הרפובליקנית כבר נשמעת ביקורת מרומזת על המהלך. הסנאטור הבכיר ג'ון מקיין, למשל, תקף אתמול את אובמה על גישתו לישראל, ואמר כי "היחסים בין ישראל לארצות הברית הם כיום הגרועים ביותר אי פעם", אך הדגיש כי "לא הכול אשמת נשיא ארצות הברית". מקיין הודה שעדיף היה אילו תיאמו הרפובליקנים את ההזמנה החגיגית לנאום בקונגרס עם הבית הלבן.

ככל שמועד הנאום של נתניהו יתקרב, הביקורת נגד המהלך צפויה רק להתגבר. מי שצפוי לספוג חלק ניכר מהאש הוא השגריר רון דרמר, המכונה בוושינגטון "שגריר ישראל למפלגה הרפובליקנית". אתמול בערב מצא דרמר לנכון להתבדח על המשבר ביחסים עם ארצות הברית, כאשר כתב בחשבון הטוויטר שלו כי הוא "מפר את הפרוטוקול ולוקח צד", אך מיד הבהיר שכל כוונתו הייתה להביע תמיכה בקבוצת הניו-אינגלנד פטריוטס, אחת משתי הקבוצות שהתמודדו בסופרבול. בניגוד לפעם הקודמת שבה דרמר "לקח צד" בפוליטיקה האמריקנית, ופעל לסייע למועמד הרפובליקני מיט רומני להיבחר לנשיאות, הפעם הוא לפחות בחר בקבוצה המנצחת.

המצב שיצרו דרמר, נתניהו וחבריהם הרפובליקנים בקונגרס, מעמיד כעת את כל הגורמים המעורבים בפני דילמות לא פשוטות. מבחינת נתניהו, השאלה החשובה ביותר היא מה לעשות עם דרמר. מהפרסומים בעיתונות האמריקנית השבוע ברור שהשגריר השנוי במחלוקת "שרוף" לחלוטין עבור הממשל האמריקני, ואין שום דרך לשנות זאת.

בבית הלבן העדיפו לצמצם מאוד את העבודה עם דרמר עוד קודם לכן, אבל דרמר נהנה עד כה מקו פתוח למזכיר המדינה קרי, שאף נפגש עמו יממה בלבד לפני פרסום ההודעה על הנאום בקונגרס. העלבון של קרי על כך שהקדיש שעתיים לדרמר - שלא טרח אפילו לעדכן אותו בהתרחשות - הוא בלתי ניתן לאיחוי. לדרמר אין עוד חברים בשלטון האמריקני. הדבר משול לשגריר בישראל שיהיה מקושר אך ורק ליצחק הרצוג, אבל שרוף לחלוטין בליכוד ובלשכת נתניהו. במילים אחרות – שגריר חסר תועלת.

הממשלה הבאה, לא משנה מי ירכיב אותה ובאילו נסיבות, תצטרך למנות שגריר חדש בבירה האמריקנית. אם ראש הממשלה יהיה הרצוג, אזי דרמר יצטרך לפרוש וסביר להניח שימצא עבודה במכון מחקר פרו-רפבוליקני כלשהו. אם נתניהו יישאר בתפקיד, הוא יצטרך למצוא דרך נוחה ונעימה יותר להחליף את דרמר, שמונה לתפקידו רק בקיץ 2013.

פתרון מעניין ששווה לנתניהו לשקול הוא להסיט את דרמר מוושינגטון למשרת השגריר באו"ם, במקום השגריר רון פרושאור, שעתיד לסיים את תפקידו בקיץ. אמנם דרמר הצליח להיכשל לחלוטין בעבודה מול ממשל אובמה, אבל גם מבקריו מודים שהוא אדם מוכשר ובעל חשיבה מקורית. באו"ם הוא עשוי להביא תועלת, בתנאי שיימנע מבחישה בפוליטיקה מפלגתית של מדינות זרות ויתמקד בייצוג מדינת ישראל.

במקביל, במפלגה הדמוקרטית מתחילים להבין שלא יוכלו להתחמק מדילמה מציקה משל עצמם - כיצד עליהם לנהוג בנתניהו במהלך ביקורו הקרוב בוושינגטון? הנשיא אובמה כבר הודיע חד-משמעית שלא ייפגש עם נתניהו, אבל מה צריכים לעשות הסנאטורים וצירי בית הנבחרים ממפלגת השלטון, שזועמים על התנהלותו החד-מפלגתית של ראש הממשלה? האם עליהם להצטרף להחלטה של הממשל, שנועדה כביכול למנוע התערבות בבחירות? או שמא עדיף להם לבלוע את הכעס, לספק לנתניהו את מצג השווא שהיה רוצה להציג, של תמיכה דו-מפלגתית בעמדותיו, ובתמורה להרוויח תמונה עם ראש ממשלת ישראל שיוכלו להשתמש בה בפעם הבאה שירצו לגייס תרומות לקמפיין?

יש בוושינגטון ובניו יורק מי שכבר מצטערים על החלטת אובמה לא להיפגש עם נתניהו, וטוענים שאפשר היה לנהוג אחרת. במקביל לראש הממשלה, גם יו"ר האופוזיציה הרצוג צפוי להגיע לפורום סבן בתחילת מרץ. אובמה יכול היה להזמין את שניהם לפגישה משותפת בבית הלבן, זה לצד זה, שבמהלכה היה מצדיע לישראל על הבחירות הדמוקרטיות שנערכות בה, ומצהיר על מחויבותה העמוקה של ארצות הברית ליחסים עם ישראל, לא משנה תחת איזו הנהגה.

אובמה היה מרוויח מעצם האירוע, וכמוהו הרצוג, שהיה ניצב על במה אחת עם נתניהו, כמועמד שווה, שבועיים בלבד לפני הבחירות. מבחינת נתניהו, היתרון המרכזי במעמד כזה היה נטרול המתיחות והביקורת כלפיו מצד המפלגה הדמוקרטית, וסלילת הדרך לכותרת ראשית ב"ישראל היום" שתבשר על כניעת אובמה לתכתיב של ראש הממשלה. כרגע, כך נראה, כבר מאוחר מדי לתסריט מסוג זה, שהיה מאפשר לכולם להציל את כבודם. המתיחות קשה מדי והזעם גדול מדי.

הדילמות של הפוליטיקאים, על כל פנים, הן עוד קטנות לעומת זו של הממסד היהודי בארצות הברית, שרוב רובו נמנע עד כה, באופן חריג ביותר, מהבעת תמיכה בראש ממשלת ישראל אל מול הביקורת הציבורית. המהלך של נתניהו ודרמר בושל ללא מעורבות של אייפא"ק, הלובי הפרו-ישראלי החזק בוושינגטון, שמקור גאוותו ועוצמתו היא יחסיו המעולים עם שתי המפלגות. בסוכנות הידיעות היהודית JTA דווח על זעם בקרב מנהיגי הלובי על הפיכת הסוגיה הישראלית מסוגיה דו-מפלגתית לסוגיה פוליטית שנויה במחלוקת.

בכירי אייפא"ק לא הצטרפו לליגה נגד השמצה, ארגון בעל אג'נדה פרו-ישראלית מובהקת, שמנהיגו פרסם גינוי חריג למהלך של נתניהו, אבל פעילי ציבור יהודים בוושינגטון מודים כי התנהלותו של נתניהו מציבה רבים מתומכיה הגדולים ביותר של ישראל בפני מבוכה של ממש. כל זאת, כאמור, חודש לפני שהביקור עצמו יצא לפועל. אי אפשר לדעת כיצד הפרשה הזו תסתיים, אבל דבר אחד אפשר בכל זאת לומר: המבוכה רק תלך ותתעצם עד 3 במרץ, ויש סיבה לחשוש שהיא תישאר גם לאחר מכן.