סוכן CIA הורשע בריגול בשל הדלפת פרטי מבצע חשאי נגד איראן

חבר מושבעים בבית המשפט הפדרלי באלכסנדריה, וירג'יניה, הרשיע אמש (שני) סוכן CIA בריגול, וקבע כי שימש כמדליף של עיתונאי שפרסם פרטים נרחבים על אודות מבצע סודי, שנועד לשבש את תכנית הגרעין של איראן. לפי הספר שעסק בנושא ופורסם ב-2006, המבצע נחל כישלון חרוץ, וייתכן שדווקא סייע לטהראן בפיתוח הנשק שלה.

הסוכן ג'פרי סטרלינג, בן 47 ממיזורי, הורשע בתשעה סעיפים שונים של ריגול, וצפוי להישלח למאסר ממושך. לדברי התביעה, הוא הדליף חומרים מסווגים לעיתונאי ה"ניו יורק טיימס" ג'ייסון רייזן, מתוך רצון "לנקום במעבידיו". סטרלינג השחור תבע בעבר את הסוכנות בגין אפליה על רקע גזעי, אך תביעתו כלל לא נידונה, בטענה שהבאתה בפני שופט תחשוף חומרים מסווגים ותסכן את הביטחון הלאומי.

סטרלינג הכחיש בתוקף שהעביר מידע מסווג לעיתונאי, ואילו רייזן סירב לנקוב בשם המקור - או המקורות - עמו עמד בקשר. רק החודש, אחרי שנים של חקירות, נפתח המשפט והתביעה נסוגה מאיומה לאלץ את רייזן להעיד במשפט (ומכאן, כאשר יסרב לזהות את המקור, לכלוא אותו בגין ביזיון בית המשפט).

אחת מעדות המפתח במשפט מטעם התביעה הייתה קונדוליזה רייס, היועצת לביטחון לאומי בכהונתו הראשונה של ג'ורג' בוש הבן, ובהמשך שרת החוץ בממשלו. בעוד שרוב העדים במשפט דיברו מאחורי פרגוד וזהותם המלאה הוסתרה מהמושבעים, הגעתה של רייס - כיום מרצה באוניברסיטת סטנפורד - זכתה לתהודה תקשורתית רבה.

בעדותה, סיפרה רייס כי "נדהמה" לגלות ב-2003 שרייזן וה"ניו יורק טיימס" הניחו את ידיהם על פרטי המבצע החשאי, שיצא לדרך שש שנים קודם לכן. לפי התכנית שהגה ה-CIA, מהנדס רוסי שערק לארה"ב היה אמור להעביר לידי איש-קשר איראני שרטוטים של אחד הרכיבים החשובים ביותר בתכנית הגרעין - מנגנון הפיצוץ של ראש הקרב. השרטוטים, המבוססים על מודל רוסי מתקדם, אמנם נראו אותנטיים, אך בפועל הושתלו בהם כשלים נסתרים, שאמורים היו לעכב את תכנית הגרעין של טהראן בכמה שנים.

כאשר התגלה לבית הלבן כי ה"טיימס" עומד לפרסם כתבה בנושא, זומן רייזן לפגישה עם רייס בבית הלבן יחד עם ג'יל אברמסון, אז הממונה על מערכת העיתון בוושינגטון. בחדר המתין להם גם מנהל ה-CIA באותם ימים, ג'ורג' טנט.

עדותה של רייס במשפט פירטה את מהלך הפגישה החריגה, שהתכנסה אחרי שה"טיימס" סירב לבקשה הראשונה שהופנתה אליו לגנוז את הכתבה. לפי מסמכי התביעה, זמן לא רב לפני כן פנה רייזן לדובר ה-CIA דאז, וויליאם הארלו, בבקשה לתגובה על הכתבה. הארלו הכחיש, בתחילה, את קיומו של המבצע, ואמר: "גם אם היה קיים דבר כזה, לא הייתי מצפה שעיתון מכובד יכתוב על הנושא". למחרת, כשרייזן התעקש לקבל תגובה, הארלו נואש מהניסיון להכחיש את עצם קיומו של המבצע, ואמר בפשטות כי פרסומו "יסכן את הביטחון הלאומי" (בעדותו במשפט, ציין הארלו כי הוסיף ש"רק אל-ג'זירה יפרסמו סיפור כזה").

התביעה העדיפה שלא לזמן את רייס לעדות, ולהסתפק בהצגת דף המסרים שעמו הגיעה לשיחה עם אנשי ה"טיימס". ואולם, השופטת הוותיקה בבית המשפט הפדרלי בווירג'יניה, ליאוני ברינקמה, התעקשה על מסירת העדות. רייס אישרה בפני חבר המושבעים כי נצמדה לדף המסרים כאל תסריט שאחריו עקבה באופן "כמעט מילולי". בין היתר, טענה בשיחה עם הכתב והעורכת כי קיום הפגישה, "בפעם הראשונה בתולדות הממשל הנוכחי, מעיד על החומרה שבה אנו מתייחסים לעניין". זאת ועוד, מדף המסרים עולה כי רייס אמרה לנוכחים שהמידע שברשות העיתון אינו נכון, אך לאחר מכן איימה כי אם הידיעה תפורסם, "חיים יהיו בסכנה".

רייס אף ביקשה מהכתב ומהעורכת ש"לא לדבר על התחקיר עם עמיתים", ולמחוק את כל החומרים שנאספו ממחשביהם. "ומה ייצא לכם אם תסכימו לא לפרסם? תחושת נחת מהידיעה שלא תרמתם להפיכתו של העולם למקום מסוכן יותר", סיכמה רייס. העיתון גנז לבסוף את הידיעה, אך תכניה התפרסמו שלוש שנים מאוחר יותר בספרו של רייזן, "מצב מלחמה". רייזן סיפר כי ימים ספורים בלבד לפני שהספר ראה אור ב-2006, פנה הממשל למנכ"ל CBS לזלי מונבס (בעלי הוצאת הספרים) כדי שיגנוז את הפרסום.

הספר פורסם לבסוף. זמן קצר לאחר צאתו לאור, פתח ה-FBI בחקירה פלילית כדי לאתר את מקור הדליפה. לאורך השנים, הממשל דבק בטענתו כי הסוכן סטרלינג הוא המדליף. בעדותה, דחתה רייס כמה פרשנויות של מומחי גרעין, ובכלל זה את טענתו של רייזן עצמו, ולפיהן המבצע נחל כישלון, וכי האיראנים מיהרו לגלות את הכשלים שהושתלו בשרטוטים הפגומים. "לי עצמי", אמרה רייס, "סיפרו בדיוק ההפך. נאמר לי שהמבצע בהחלט עובד. לא הייתה לי כל סיבה להאמין שהאיראנים ידעו".

דבריה של רייס אמנם סייעו להדגיש את חומרת ההדלפה, אך לא סייעו להכריע האם הסוכן היה אחראי לה. עורכי הדין של סטרלינג אמרו כי המידע שפרסם רייזן בספרו יכול היה להגיע מכמה מקורות, בהם המהנדס הרוסי, מנהליו של סטרלינג בסוכנות הביון או מקורות שונים בוועדות המודיעין של הסנאט ובית הנבחרים.

בכיר לשעבר ב-CIA שהעיד במשפט סיפר כי יותר מ-90 בני אדם היו מודעים לקיומו של המבצע החשאי. לדבריו, חלקים בספרו של רייזן - בין היתר הפרטים הטכניים המפורטים ביותר לגבי השרטוטים שנמסרו לאיראנים - תוארו בז'רגון שיותר מכל, היה שגור בפיו של הסוכן הרוסי.

לפני כעשרה ימים העיד במשפט המהנדס הרוסי. הוא הכחיש כי שימש כמקור לעיתונאי האמריקני, וסיפר כיצד ה-CIA שילם לו 66 אלף דולרים החל משנת 2000. בחודש פברואר של אותה שנה, העיד, הוא יצא לווינה כדי להיפגש עם נציגי איראן בסבא"א (הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית), במטרה למסור לידיהם את החצי הראשון של השרטוטים. משימתו של המהנדס, שכונה "מרלין", הייתה פשוטה: עליו היה להעביר את המעטפה לאיש הקשר האיראני, ולא לקבל עליה תשלום.

לאחר מכן, התבקש להמתין לפנייה חוזרת מהאיראנים, ולדרוש תשלום כדי למסור את החלק השני של השרטוטים. אך מעדותו של "מרלין" מצטיירת תמונה של אדם שלא היסס להמרות את פי מפעיליו כאשר חש שההוראות שניתנו לו אינן טובות מספיק: בניגוד לפקודה שקיבל ממפעיליו - להשאיר כתובת קשר בארה"ב - הוא השאיר במעטפה כתובת מייל. את המעטפה הוא לא מסר אישית לאיש הקשר האיראני, משום שהסתובב זמן רב בווינה ולא הצליח לאתר את כתובת המשלחת האיראנית. לבסוף מצא את הדלת המבוקשת, אך איש לא ענה כשצילצל בפעמון, לכן השאיר את התכניות בתיבת הדואר.

מספרו של רייזן עולה כי "מרלין", שערק לארה"ב מאחד ממתקני הגרעין המשוכללים והחשובים ביותר ברוסיה, כלל לא היה אמור לדעת שהשרטוטים פגומים. אלא שבשל הכשרתו וכושר האבחנה החד שלו, הוא הבחין מיד בכשלים שהושתלו בהם, והתריע על כך בפני מפעיליו האמריקנים, בהם הסוכן סטרלינג. אנשי ה-CIA מיהרו להשתיק אותו. למעטפה שהותיר לאיראנים הוא צירף מכתב שבו פירט, באופן כללי, את מהות הפגמים. "מרלין" סבר שאם האיראנים יחשדו כי הוא ניסה להערים עליהם, הם לא ייצרו איתו קשר שוב. כך או כך, הוא לא שמע מהם שוב.