יצחק רבין: זוכרים בשם החוק

מאת תולי שרגאי

"עכשיו הזמן לעשות את המחקר על דמותו של רבין", אומרת הסוציולוגית ורד ויניצקי-סרוסי מהאוניברסיטה העברית, החוקרת את הנצחת רבין. "מה נשאר לאנשים ממנו: האיש שהביא את השלום? מנהיג שסיכן אותנו? הג'ינג'י הנרגן? אחרון יפי הבלורית והתואר?". המסקנה של ויניצקי-סרוסי היא שהדבר המשמעותי ביותר בנוגע להנצחת רבין הוא חוק יום הזיכרון. 87 אחוזים מילדי ישראל לומדים בבתי הספר הממלכתיים או הממלכתיים דתיים – וכולם מחויבים להשתתף בטקסים. "למייסד האומה, דוד בן גוריון, אין יום כזה. יכול להיות שבעוד 20 שנה ילדים יידעו יותר על רבין מאשר על בן גוריון", היא אומרת.

יום הזיכרון לרבין, שהוא יום הזיכרון היחיד בארץ המוקדש לאדם ולא לציבור כלשהו, "נפל טוב" מבחינת מערכת החינוך. אין חגים קרובים ואין ימי זיכרון אחרים. "מזל גם שזה לא החופש הגדול, כמו ט' באב למשל. קצת לפני שמלמדים על פרי הדר – לומדים על רבין", אומרת ויניצקי-סרוסי.

ומה לומדים? "למערכת החינוך יש בעיה עם רבין. היא מכירה את הנרטיב של משואה לתקומה - הפי אנד, ברצח רבין הסיפור הפוך: מהישגים גדולים לשלוש יריות בכיכר. לכן מתמקדים בדמותו של רבין עד 1993: רמטכ"ל ששת הימים, הפלמ"חניק. מטשטשים את אוסלו. הרצח מאוזכר, אבל ההקשר הוא של האבל, לבכות כולם יכולים, ובסוף שרים התקווה. מעקרים את המימד הפוליטי ומאמצים את הנרטיב של הימין – יגאל עמיר הוא עשב שוטה, וכולנו קצת אשמים".

רוב הישובים בחרו לקרוא על שמו של רבין רחוב, כיכר או בית ספר, או גם וגם. בכרמיאל יש גם בית כנסת על שמו של האיש שזוהה עם החילוניות הישראלית. אבל המקום המזוהה ביותר עם רבין הוא כמובן הכיכר הנקראת על שמו בתל אביב. "הכיכר היתה מרכזית עוד כשנקראה מלכי ישראל, אבל המקום קיבל עוצמה חסרת תקדים לאחר הרצח", אומרת ויניצקי-סרוסי. "הוא הפך לבית הכנסת החילוני".

השלטים בקריית רבין בחולון, הנמצאת בין רחוב בגין לרחוב משה דיין, מכריזים על "פסגת רבין", לא פחות. "יש כאן קאונטרי עם פינוקים, ג'אקוזי, חדר כושר", מספרת רוויטל קדושים, תושבת המקום, על השכונה הנושאת את שמו של מי שסימל את ישראל הישנה והספרטנית.

- זה אומר לך משהו לגור בשכונה על שם רבין?

"בטח. אני הערצתי את הבנאדם. ואני מאוד שמחה לגור בשכונה על שמו. בכל פעם שמזכירים אותו זה עושה לי מועקה בלב".

- אז בכל פעם שאת אומרת שאת גרה בשכונת רבין, זה חוזר אליך?

"לא. אז זה כבר אוטומטי".

אביבית אשכנזי, גם היא תושבת השכונה מצהירה שהיא דווקא ימנית, "אבל לא אכפת לי לגור בשכונה על שמו של רבין". מצד שני, כשהיא מספרת לאנשים שהיא גרה בקריית רבין, "כבר מסתכלים עלי אחרת. זה שם טוב".

כמה ילדים משחקים בגן השעשועים שבסמטת הרעות. כולם זוכרים את רבין: "בבית ספר ביקשו שנאסוף עליו חומר". כולם רוצים שיגאל עמיר ימות, "הכלב הזה". כשרבין נרצח, הם היו בני שבע. "אני פתאום נזכרת ברגע שהייתי ילדה קטנה וסיפרו לי שהוא מת", אומרת הילה עמר. ומה את זוכרת ממנו עכשיו? "כשאני חושבת עליו זה נותן לי הרגשה של...", היא אומרת, ולא מצליחה בשום פנים ואופן למצוא דימוי שיסביר מה היא מרגישה, כשהיא חושבת על רבין, האיש, לא השכונה.