איתן כבל לא הגיע למקום העשירי בפריימריז העבודה במקרה. כוחות גדולים במפלגה פעלו לשם כך. באירוע הצגת הרשימה ביום רביעי הוא הציג מפגן לא אופייני של פאסיב-אגרסיב ונעמד בקצה הבמה, בשורה האחורית ומאחורי אגרטל פרחים. הוא לא הסתיר את חוסר שביעות הרצון שלו מהמתרחש. אם היה לוקח עוד צעד אחד הוא היה מגיע לחדרי ההלבשה שמאחורי הקלעים.
גורמים בכירים במפלגה טוענים שלא לייחוס כי מאחורי דחיקתו של כבל עומדים אנשים רבי עוצמה כמו בן אליעזר, פרץ וכן ההסתדרות. בן אליעזר, מספרים בכירים במפלגה, פעל נגד כבל כשעזר לאויבו המושבע, אלדד יניב, שהתמודד בפריימריז. בהסתדרות היו חברי סיעות מסויימות שלא הצביעו לו, זכר להתמודדות שלו לפני שנתיים נגד עופר עיני.
בחירות 2015 || סיקור מיוחד:
דרעי בנאום ה"שקופים": "נתניהו, איפה החמלה שלך?"
בן ארי נגד בנט: "הבית היהודי דואג לערבים, זה לא ימין"
עוד בכיר פורש? השר יאיר שמיר לא הגיש מועמדות בישראל ביתנו
לכבל נעשה עוול. הוא הוצג בפריימריז האלה כפואד החדש. איש הארגזים ורשימות החיסול, דבר שרחוק מאוד מהמציאות. כן, הוא עסק בדילים, ובהם הדיל המרובע עם אראל מרגלית, מרב מיכאלי ודני עטר. אבל זה מופרך לחשוב שמיכאלי או מרגלית הוסיפו לו קולות שלא היו לו במילא. מדובר בדמות פופולרית בזכות עצמה. דחיקתו למרכז הרשימה מאירה באופן מגוחך למדי את הדיבורים על התמודדות נקייה באווירת "דובוני איכפת לי" שניסו לצייר שם.
אבל הסיפור האמיתי הוא עמיר פרץ. בכיר במפלגה מתאר כי בין השניים "עבר חתולון" וכי בזמן שמרב מיכאלי, למשל, קיבלה את תמיכתו המלאה של פרץ, כבל קיבל ממנו תמיכה רפה בלבד. בנוסף, מספרים מספר גורמים במפלגה, במקומות מסוימים פעלו אנשיה של שלי יחימוביץ' בשיתוף פעולה טקטי עם הפעילים של פרץ. פרץ עצמו, בניגוד לפריימריז קודמים, לא פעל כלל נגד יחימוביץ' ולא הביע התנגדות כששמע שיש אנשים המזוהים עמו שמבקשים לתמוך בה בפריימריז. לכאורה, כמה אירועים שוליים וחסרי חשיבות, אולם בפועל - הפשרה משמעותית במלחמה הקרה בין השניים. בלשכתו של שר הבטחון לשעבר הכחישו זאת בתוקף וטענו כי הוא "לא מתערב בבחירות הפנימיות במפלגה".
מפד"ל הקטנה הפכה לגוף משפיע, אבל בנט רוצה משהו אחר
החזון של בנט להפיכת הבית היהודי לליכוד ב' יצטרך לחכות. הרשימה שבחרה הלילה מפלגתו בפריימריז דומה מאוד לזו שהייתה בכנסת היוצאת. התברגותה של איילת שקד, אישה חילונית לצמרת המפלגה הדתית לאומית, היא הישג מרשים מאוד המעיד על יכולותיה הביצועיות של יושבת ראש הסיעה בכנסת היוצאת. הדבר גם מעיד על התהליך שעוברת הסיעה בהנהגתו של בנט, תהליך של היפתחות לקהלים ולמגזרים נוספים.
קצת יותר משנתיים עברו מאז נבחר בנט, אז אדם אלמוני יחסית, לעמוד בראשות המפלגה. זה היה באותו הלילה שבו נבחר ברק אובמה לכהונה נוספת בבית הלבן. ההתייחסות למפלגה אז הייתה שולית לחלוטין והסתכמה בבדיחות על כאב הראש הכפול של נתניהו, ששניים משנואי נפשו נבחרו לתפקידים שונים בלילה אחד. מאז הצליח בנט לקחת את הבית היהודי ולהפוך אותה למפלגה השנייה בגודלה בישראל, דבר בלתי נתפס לכל הדעות. עם 77 אלף חברים רשומים, הפכה מפד"ל הקטנה לגוף פוליטי משפיע ורלוונטי. אלא שבנט, שהצהיר הבוקר כי "לא רחוק היום שהבית היהודי תהיה מפלגת שלטון", לא רוצה להיות משפיע, הוא רוצה להיות ראש ממשלה.
כדי להפוך למפלגת שלטון, גייס אליו בנט כמה דמויות משפיעות ובולטות בימין החילוני, בהן יו"ר מועצת יש"ע לשעבר, דני דיין, ויו"ר אם תרצו, רונן שובל. יחד עם עולים חדשים כמו העיתונאית סופי רון מוריה, והמועמדת המוסלמית-ציונית אנט חאסכייה, הייתה אמורה הרשימה להפוך למגוונת ופלורליסטית כזו שפונה לכל המגזרים. זה לא קרה. שובל ודיין נדחקו לירכתי הרשימה. הראשון במקום גבולי, השני במקום לא ריאלי. גם חאסכייה ורון מוריה לא נבחרו, וכך גם ענת רוט, לשעבר פעילת "שלום עכשיו". אמנם בנט הוא עדיין מגנט המנדטים העיקרי, אך מכאן ועד הצהרתו בדבר הפיכה למפלגת שלטון, הדרך היא ארוכה.
כחלון לעומת לפיד נראה כמסתתר, לא כמי שמנהל קמפיין
מפלגתו החדשה של משה כחלון נראתה בתחילת קמפיין הבחירות כמו הבטחה גדולה. על פי כל הסקרים שפורסמו בארבעים הימים האחרונים, מאז הוכרזו הבחירות, שתתה המפלגה מחצית ממספר המנדטים של יש עתיד. אלא שבימים האחרונים מתחיל להסתמן שינוי מגמה. זה קשור בניהול הקמפיין הממושמע ומלא האנרגיות של לפיד, שבניגוד לבחירות 2013 כמעט ולא מועד בלשונו, ותחת גישת ה"טעיתי, תנו לי עוד צ'אנס" חורש את הארץ וממלא מדי ערב אולמות. בסקרים, עושה רושם, עדיין לא משתקפת את ההשפעה שיש ללפיד בשטח.
מהצד השני של גוש המרכז ניצב כחלון, שמחוויר אל מול ההופעות האנרגטיות, הכריזמטיות והרהוטות של לפיד. שר האוצר לשעבר אמנם לא מצטיין בדיוק בפרטים, מרבה לעשות מניפולציות בנתונים ולהתעלם מעובדות שלא נוחות לו, אבל לדבר עם קהל הוא יודע. יו"ר כולנו, לעומת זאת, נראה כאילו הוא מסתתר ולא באמת מנהל קמפיין. רק השבוע הוא החליט להיחשף לתקשורת ואם לשפוט לפי סבב הראיונות שנתן, הרי שכחלון נתקל בקשיים הלוגיים שמלווים כל מנהיג מפלגה בעת המודרנית. הוא מתנגד לשימוש בקווי 67' כבסיס למשא ומתן, אבל לא שולל פינוי התנחלויות והקמת מדינה פלסטינית. הוא אומר שיש "חשיבות עליונה לתחבורה ציבורית בשבת" (כך אתמול בראיון לוואלה! חדשות ע"נ), אבל ש"השלטון המרכזי לא צריך לעסוק בכך". הוא "יכול לחיות בשלום" עם נישואים של בני זוג מאותו המין, אבל "לא מתכוון לפעול למען זה".
הרצון לרצות את כולם, כך נראה, גובה מכחלון מחיר יקר. בנוסף, גם הרשימה שהציג, על אף שיש בה כמה אנשים ערכיים עם קבלות של עשייה, היא רשימה אפרורית למדי, לא טרנדית ולא מעניינת. הקמפיין של כחלון מגיע עכשיו לנקודת מבחן. אם יצליח לשרטט חזון קוהרנטי בכל תחומי החיים ולשפר את הופעותיו הציבוריות, אולי יצליח להתייצב.
אמש, הוא הרים כנס פתיחת קמפיין מרשים אליו הגיעו כאלף איש והראה שבכל זאת יש לו את היכולות לתתפייט ללפיד אם יתעורר. אם לא, נראה כי ההתלהבות ממנו תדעך עוד לפני ה-17 במרץ.
(עדכון ראשון: 22:02)
לפניות לכתב עמרי נחמיאס omri_n@walla.net.il