מרץ 2015 עומד להיות חודש קריטי לישראל ולפלסטינים. אזרחי ישראל ילכו לקלפיות, הצטרפותם של הפלסטינים לבית הדין הבינלאומי בהאג תיכנס לתוקף, והקפאת כספי המסים תורגש ביתר שאת בכיס של הפקידים ואנשי הביטחון ברשות. כמו כן, ועדת שייבס שחוקרת חשדות לפשעי מלחמה שישראל ביצעה לכאורה בעזה צפויה להגיש את מסקנותיה. סוג של גולדסטון 2. כל עוד הקיפאון המדיני נמשך, נדמה שההתנגשות בלתי נמנעת. הסדקים בתיאום הביטחוני כבר ניכרים, אך במערכת הביטחון חוששים לדבר על כך, כדי לא להעצים את המתיחות. צה"ל הגביר בהתאם את ההיערכות שלו לשנת 2015, והוא דרוך לא רק לבלום הפרות סדר ופיגועים, אלא גם לזהות את האירוע הראשון שעלול להוביל לסבב אלים רחב במיוחד.
התכונה מורגשת בחטיבות המרחביות באוגדת יהודה ושומרון, אבל מבעד למשקפות של המפקדים בשטח, המציאות נראית קצת פחות דרמטית. מפקד חטיבת אפרים אל"מ גיא ברגר עומד בנקודת התצפית ביישוב צופים ומסמן בידיו את גזרת האחריות שלו במערב השומרון, שכוללת את העיר קלקיליה ואת כביש חוצה שומרון. עוד בגזרה: 132 קילומטר של גדר, חלקה חומה וחלקה גדר תיל. במקומות מסוימים הגדר קרובה מאוד לבתים הפלסטיניים, והאפשרות לקפוץ מעליה ובתוך כמה דקות להיות בשטח יישוב ישראלי היא נקודת תורפה ברורה. כוחות צה"ל נדרשים להגיב במהירות שיא לכל התראה על נגיעה בגדר.
ברגר, נשוי ואב לארבעה, גדל בצנחנים ושירת גם במגלן. הוא פיקד על סיירת צנחנים, היה מפקד בסיס האימונים של חטיבת הצנחנים וגדוד 202. בקיץ הקרוב הוא אמור לסיים את תפקידו. בעתיד הוא צפוי להתמודד על תפקיד מפקד חטיבת הצנחנים.
סיור בג'יפ ממוגן לאורך גדר המערכת מגלה כי העבודות על הגדר נמשכות. הקבלנים מוסיפים מוצבים קטנים, מצלמות ודרכי גישה. "מה שאתה רואה כאן זה חיזוק המכשול", מסביר המח"ט וממשיך בנסיעה איטית. "לגדר שלי אין עומק. לכן אני פועל עמוק בשטח ולא נותן לאנשים להגיע למרחב הזה. מהרגע שהאדם חצה את הגדר, היכולת שלו להגיע ליישובים ישראליים, כולל כביש 6, היא מידית וברורה".
את תחילת השינוי סימנו אירועים קשים כמו רצח החייל תומר חזן בספטמבר 2013. כעבור חודש נדקרה נעם גליק בת ה-9 על ידי פלסטיני ביישוב פסגות, ובאותו החודש נרצח שריה (ייה) עופר בכפר ברוש בבקעה. לאחר מכן, במחצית השנייה של 2014, נחשפה מזימה של חמאס בגדה לעשות הפיכה ברשות הפלסטינית.
"מאז מהקיץ האחרון יש אווירה של הסלמה", אומר ברגר. "אין יותר פח"ע (פעילות חבלנית עוינת, א.ב.). אין יותר את המושג הזה. יש טרור עממי עם אבנים, ויש טרור ממוסד. הכול טרור. נכון שהמפגע הבודד והחוליה מקומית הם לב האיום, אבל אנחנו מתחילים לראות יותר סדר שמזכיר לי את תחילת 2004, שהייתה תקופה רוויה באירועי טרור. זה לא ברמה של אז, אבל זה מתחיל להזכיר. זה לא רק אדם שקם בבוקר, שולף סכין והולך לדקור".
מבצע "שובו בנים", שבו פתח צה"ל לאחר חטיפת שלושת הנערים בגוש עציון, אפשר לפגוע בתשתיות חמאס בגדה המערבית. המגמה נמשכה במבצע "צוק איתן". כוחות מילואים, בשיתוף חטיבת כפיר שלא לקחה חלק במבצע, המשיכו לבצע מעצרים מדי לילה ולילה. "תוך כדי מבצע 'שובו אחים' גילינו סליקים, מצבורי נשק, מיליון שקל שיועדו לפעילות חמאס. מוסדות חמאס חטפו מכה קשה. נעשתה פה מערכה מאוד משמעותית נגדם. זה היה סוג של מסר שלא כדאי להתעסק אתנו", מספר ברגר, בעודו מתפעל מכלי הנדסי ששוטף את הגדר. "הכול מתבסס על חופש פעולה ועל עליונות מודיעינית. אם אני רוצה להיכנס לקלקיליה, אכנס פנימה, לאיזה בית שאני רוצה, ואביא את האדם החשוד. האחיזה פה היא אבסולוטית".
בניגוד לטענות בצמרת הצבא על אימונים לא מספקים ועל קושי ביצירת רצף של מפגשים לחיילי מילואים, ברגר אומר כי הלחץ על חמאס לא פסק גם בימי "צוק איתן", כשהגדה נהפכה לזירה משנית ואל חטיבת אפרים הגיעו כוחות מילואים. "אתה שומע על גדודי הגנת גבולות וחושב שזה גדודי צ'יקמוק, אבל זה ממש לא. קיבלתי גדודים איכותיים שסיכלו טרור לאורך כל מבצע צוק איתן, כולל 36 מעצרים. המסר הוא פשוט, גם אם תהיה מלחמה בצפון או שוב בעזה יש כאן בחירום גוף חזק מאוד. ביום שבו נחטף סגן הדר גולדין, היו לי בחטיבה 15-20 הפרות סדר במקביל. כל האירועים נגמרו בירי חי. בימים רגילים זה לא קורה. בשגרה את גומר את האירוע באמצעים לפיזור הפגנות. למרות החיכוך הגדול, בכל ימי המבצע היו עשרות פצועים פלסטינים והרוג אחד. זה יכול היה להיגמר אחרת אם לא היה איפוק ואם כוחות המילואים לא היו מקצועיים".
למרות האהדה שיש לחמאס ביהודה ושומרון, הוא לא הצליח ליזום הפרות סדר ופיגועים, באופן שיקשה על הצבא ויפעיל לחץ על ממשלת ישראל לסיים את המבצע. איך אתה מסביר את זה?
"אוגדת יו"ש נערכה בהתאם. בסוף 2013 נערכנו ודיברנו על ריבוי זירות, על מפרי סדר, על הגנת יישוב, על הגנת צירים. דיברנו על הקושי לפעול בשטח הפלסטיני. כיוונו לאפריל 2014, אבל זה קרה בקיץ. כמח"ט עשיתי שני תרגילים חטיבתיים. בדצמבר השנה עשיתי תרגיל ויש לי אחד נוסף בפברואר. עשינו תהליך ארוך במיגון, בציוד שבימ"ח, בהתאמת הוראות פתיחה באש, באימון המפקדים, בסיורי שטח. הכול מתורגל. אחרי צוק איתן לא שמעת אצלנו תלונות על ציוד או על הוראות פתיחה באש לא ברורות".
השטח מבשר רעות. כל הגרפים מעידים על כך שהאלימות במגמת עלייה. אתם ערוכים?
"בוא נבדיל בין הערכה להיערכות. ההערכה שלנו, כמו שאנחנו רואים את המציאות, היא שיש פה אווירה של הסלמה ואנחנו צופים שהאווירה הזו תביא אותנו להתמודדות עם אירועים מורכבים יותר, עם חוליות מקומיות וחוליות ממוסדות. אני לא רואה אינתיפאדה שלישית בפתח, אבל אני בהחלט רואה שהחודשים הקרובים יהיו מורכבים יותר. לפני חודשיים התמודדנו עם חוליה שירתה בכביש 443, ואנחנו רואים פה מעשי שוד אלימים של כלי רכב. אנחנו מתמודדים עם אבנים ובקבוקי תבערה".
המח"ט עוצר את הג'יפ הממוגן ומצביע על הגדר. "אתה רואה את הגדר השרופה? זה מצוק איתן. יש כאלה שזורקים בקבוקי תבערה, אבל הצד השני יודע שאם זה יימשך מישהו למחרת יכול לסגור את המעבר שממנו יוצאים פועלים לעבודה בישראל. במעבר איל עוברים 5,000 פועלים. יש מעברים דומים בחשמונאים ומכבים. זה כבר לא קשור לתיאום הביטחוני הפלסטינים יודעים שהמחיר שהם עלולים לשלם הוא כבד".
אתה לא מוטרד מהאפשרות שכל אזרח פלסטיני יוכל להתלונן נגדך בהאג? זה לא גורם לך לחשוב ולפעול אחרת?
"חטיבה היא גורם טקטי. ממני ומטה - זה לא רלוונטי. אני מניח שהדרג הבכיר מתעסק בזה. אני מכיר את זה, אני שומע הערכות מצב אני מבין את המורכבות של הדבר הזה. אנחנו פועלים לפי אמות מידה שלא היו מביישות שום צבא בעולם ולראיה הקיץ האחרון. תיארתי לך הפרות סדר בלילה, שבהן האיום על כוחותינו נמשך שש-שבע שעות ברצף, ובקצה נהרג פלסטיני אחד שיידה אבנים מקלע מטווח קצר. המצב יכול היה להיות הרבה יותר חמור. אני והכוחות שלי פועלים בסטנדרטים מאוד גבוהים. הייתה לנו חדירה דרך הגדר. מוצאים אישה בהיריון עם ילד בן שנתיים. היא הולכת לקבץ נדבות. לפי ההנחיות החייל אמור לעכב אותה שלוש שעות. אין חייל צה"ל אחד שלא יסובב אותה ויחזיר אותה לכפר אם תיאורטית הוא יכול אחרת".
עולות ספקות לגבי המידה שבה חיילי צה"ל מבינים את קוד חניבעל שנועד למנוע חטיפת חיילים. הפקודים שלך מבינים?
"אנחנו מסתובבים עם פנקס שמסביר כל דבר ודבר, ולא בגלל שאתה פה. הוראות הפתיחה באש ברורות. יש את זה לכל מפקד מחלקה ומעלה. מה מותר ומה אסור, גם בכל הנוגע לנוהל חניבעל. אני לא מחכה שייחטף חייל, ואני לא מוטרד רק מחטיפת חייל - יש גם אזרחים ישראלים שנכנסים לקלקיליה ולכפרים באזור ואני מוציא אותם כל יום. חלקם מתקנים כלי רכב, חלקם מבקרים. יום אחד זה יגמר אחרת".
אולי הקצינים מבינים את הפקודה אבל הלוחמים נותנים פרשנויות.
"הפקודה מאוד ברורה. היא אומרת שעליך לעשות כל מה צריך מבלי לפגוע באדם שנחטף. אם אתה עלול לסכן אותו עליך להפעיל שיקול דעת. זו לא מתמטיקה מדויקת. קודם כל להפגין נחישות בפעולה ולעצור את החטיפה. ביו"ש זה פשוט יותר, כי האחיזה שלי היא פשוטה יותר. אם תחטוף לי אדם לקלקיליה בתוך חמש דקות אני סוגר אתה העיר ויש ריצה מהירה פנימה וניסיון לשים את היד על האדם. בביקור האחרון של האלוף אצלנו הוא הקפיץ לנו כוח לקלקיליה כדי לראות תוך כמה זמן אנחנו מגיבים בתרחיש של חטיפה ובאיזה היקף כוח. אני חושב שהיינו בסדר".
מה דעתך על תחקיר שנעשה על ההפגנה שבה מת סגן השר הפלסטיני זיאד אבו עין? הכוח פעל כשורה? אתה מבין שאירוע דומה יכול ליצור אפקט של כדור שלג.
"ממה שאני ראיתי בתחקיר, הכוח פעל בהתאם למצופה. לא הפעיל אלימות מעבר למה שהיה צריך, ופעל באמצעים לפיזור הפגנות. רואים בסרטונים שאין קשר בין ירי הגז שנעשה בזמן מסוים לבין זה שתפסו אותו בזמן אחר והוא התעלף ולבין שזה שהעניקו לו טיפול רפואי. מצד שני, לא אסכים שמישהו ירים יד על חייל צה"ל, כמו שאני לא רואה מצב שבו חייל חוטף מטח של אבנים כשהוא מאחורי מחסה".
אנחנו חולפים עכשיו על פני טרמפיאדות ורואים נערים עוצרים טרמפים. זה מחזיר אותנו למקרה החטיפה של שלושת הנערים בקיץ האחרון.
"לצערי הרב יש עדיין הרבה בני נוער שתופסים טרמפים. אנחנו מחזקים את הכוחות במרחב הזה, ולא היינו צריכים את אירוע חטיפת ורציחת הנערים כדי להיערך לזה. אנחנו משקיעים במצלמות ובבטונדות שנועדו למנוע דריסה, כדי שהמצב יהיה נשלט בצורה טובה. אין 100%".