נשיא בית המשפט העליון, אשר גרוניס, מסיים היום (חמישי) את תקופת כהונתו, שנמשכה שלוש שנים. בפסק הדין האחרון שלו, בהרכב מורחב של שבעה שופטים, התקבלה בקשת המדינה ברוב של ארבעה שופטים לדחות את תביעתו של מוסטפא דיראני נגד המדינה על סך שישה מיליון שקלים. בדעת מיעוט היו השופטים סלים ג'ובראן, יורם דנציגר ונירה הנדל. בכך הפך גרוניס החלטה קודמת של העליון, שהתקבלה על ידי הרכב מצומצם.
תחילת ההתדיינות המשפטית בתביעה נזיקית שהגיש דיראני, שהיה מעורב בחטיפת הנווט רון ארד, נגד מדינת ישראל בגין עוולות שבוצעו כלפיו, על פי טענתו, בעת שהיה נתון במעצר בישראל. המדינה טענה שלא ניתן לדון בתביעתו של מי שמוגדר אויב, אולם העליון דחה את הטענה. המדינה ביקשה דיון נוסף בנושא בהרכב מורחב של שופטים וגרוניס אכן פסק לטובתה.
לקריאת פסק הדין המלא
גרוניס טען כי "יש להתאים את הכלל שלפיו אין מבררים תביעותיו של אויב בזמן מלחמה גם למלחמה בטרור, השונה במאפייניה מהמלחמה הקלאסית, מבחינת הזמן והגוף שעמו מתמודדים. לדבריו, "בעת עימות עם ארגון טרור הפועל מחוץ למדינת ישראל יחול הכלל על פעילים הנמצאים במדינה זרה. אין להרשות לדיראני, שחזר לפעילות טרור לאחר שחרורו, להחזיק בפצצה ביד אחת ולנופף בגדל של זכויות אדם ביד השנייה".
בנאום הפרידה שלו מבית המשפט העליון שנשא לאחר הקראת פסק הדין, התייחס גרוניס גם לניסיונות להגביל את כוחו של בית המשפט להתערב בחקיקה של הכנסת. "עקרון הכרעת הרוב הוא נדבך יסוד של הדמוקרטיה. עם זאת, שיטת המשטר שלנו מבוססת על ההכרה כי יש להציב גבולות ולהגן על המיעוט מפני עריצות. עלינו לזכור כי לא כל החלטה המתקבלת על ידי הרוב היא החלטה לגיטימית. חוק שמתקבל על ידי הפרלמנט אינו חסין לביקורת שיפוטית".
לדבריו, "בעבר נמניתי בעמדת הרוב בפסקי דיון שונים שבהם בוטלו חוקים של הכנסת. אין זה סוד שתפיסתי שונה מתפיסתם של חלק מחבריי בבית המשפט העליון בעבר ובהווה, ולכן נותרתי לא פעם בדעת מיעוט. על רקע זה, אני רואה חובה לחזור ולהדגיש - אין כל הצדקה לערער על סמכותו של ביהמ"ש לבקר חקיקה של הכנסת. אכן קיימת מחלוקת בכל הנוע להיקפה של הביקורת, אבל לא צריכה להיות כל מחלוקת על עצם הצורך בביקורת שיפוטית על חקיקה ראשית של הכנסת.
גרוניס הוסיף כי "בשנים האחרונות נשמעים בשיח הציבורי קולות הקרואים לצמצם את כוחו של ביהמ"ש העליון. הכנסת, כרשות מחוקקת, רשאית לשרטט את מאפייניו של המשפט החוקתי בישראל, אולם עליה לעשות זאת בזהירות ותוך הבנה עמוקה של יסודות המשטר הדמוקרטי. מעולם לא ראיתי קושי בכך שנותרתי בדעת מיעוט, גם בעת שכיהנתי כנשיא ביהמ"ש העליון. הציפייה שנשיא יימנה תמיד עם עמדת הרוב מתעלמת מאופיו הפלורליסטי של ביהמ"ש, מחשיבותו של המצפון האישי וממהות תפקידו של ביהמ"ש העליון.
נשיא העליון היוצא תקף גם את הביקורת על שיטת בחירת השופטים ואמר כי "שיטת מינוי השופטים בישראל היא מוצלחת, ואין לשנותה, ובוודאי שאין כל צידוק לשנות את הרכב הוועדה לבחירת שופטים".
היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין נשא דברים לכבוד סיום כהונתו של גרוניס. "הנשיא מותיר אחריו פסיקה ענפה בכל תחומי המשפט. כשופט, ובעיקר כנשיא בית המשפט העליון, הוא ישב בראש הרכבי השופטים בתיקים הציבוריים הגדולים והמשמעותיים שנדונו בתקופת כהונתו. לדבריו, "אין זה סוד כי הנשיא גרוניס נותר לא אחת במיעוט בין חבריו להרכב, במיוחד בפסיקת בית המשפט בתחומי המשפט הציבורי והחוקתי. בפסיקה זו ניכרת נאמנותו של הנשיא גרוניס לתפיסתו הסדורה והעקבית בדבר המגבלות הראויות לבית המשפט בחברה דמוקרטית, וחשיבות ההקפדה על שמירת מרחב הפעולה של רשויות השלטון האחרות".
היועמ"ש הוסיף כי "הדברים בולטים, למשל, בעמדתו של הנשיא גרוניס בעניין דחיית השירות הצבאי של תלמידי ישיבה. בעניין זה הבהיר הנשיא, כי על פי גישתו יש הצדקה לביקורת שיפוטית רק במקרים של פגיעה במנגנונים דמוקרטיים, פגיעה ביחידים ככאלה או בקבוצות מיעוט. על כן קבע, בניגוד לעמדת הרוב, כי אין הצדקה להתערבותו של בית המשפט בחקיקה שבמסגרתה בחר הרוב במדינה לתת זכות יתר למיעוט. בדבריו אלה בולטת גם גישתו המעשית של הנשיא גרוניס והבנתו את מארג הכוחות בחברה. מפסיקתו של הנשיא גרוניס בתחום המשפט הציבורי עולה ביטחון בסיסי בבריאותה של המערכת הדמוקרטית בישראל ויכולתה להתמודד עם כשליה וחולשותיה בעצמה גם בלא מעורבות עמוקה של בית המשפט לתיקון כשלים אלה".
מרים נאור תמונה למחליפתו של גרוניס
כאמור, גרוניס סיים כהונה שנמשכה שלוש שנים ובמקומו תמונה השופטת מרים נאור. תקופתו של גרוניס בבית המשפט העליון תיזכר כתקופה שמרנית, במיוחד בהשוואה לשני הנשיאים שקדמו לו, דורית ביניש ואהרון ברק. אם שני אלה הפכו את בית המשפט העליון למעוז האקטיביזם, גישתו של גרוניס התאפיינה בהפך הגמור והוא מעולם לא היסס לומר שהוא מעדיף ריסון שיפוטי.
כניסתו לתפקיד של גרוניס לוותה באקורדים צורמים: שיטת הסניוריטי הנהוגה בבית המשפט העליון, לפיה הוותיק שבשופטי הבית יתמנה לנשיא, הייתה אמורה להביא למינויו הוודאי. אלא שחוק שעבר ביוזמתו של שר המשפטים לשעבר, דניאל פרידמן, קבע כי לתפקיד הנשיא יתמנו רק שופטים שנותרו להם לפחות שלוש שנים עד סיום כהונתם. לגרוניס היו חסרים 41 ימים לשלוש שנים עד ליום הולדתו ה-70, תאריך פרישתו. ביוזמתו של חבר הכנסת יעקב כ"ץ (האיחוד הלאומי) שונה החוק, שלימים כונה "חוק גרוניס", וכך הוסרה המגבלה, והתאפשר מינויו לנשיא בית המשפט העליון. על החוק נמתחה ביקורת רבה מצד גורמים שהעלו את הטענה שמדובר בחוק פרסונלי שנועד לקדם מועמדותו של אדם אחד.
עם זאת, החשש שליווה את מינויו בדבר היותו מינוי פוליטי שיחליש את בית המשפט העליון התפוגג במהלך כהונתו - כבר בנאומו הציבורי הראשון, חודשיים לאחר שנכנס לתפקיד, מתח גרוניס ביקורת על העובדה שחוק "עוקף בג"ץ" גובש במשרד המשפטים בראשות השר יעקב נאמן. "בנוסח הנוכחי מעוררת הצעת החוק קשיים לא מעטים", אמר גרוניס. "יש מקום לדיון מעמיק בהצעה לשם שמירה על כך שהצעת החוק תבצר את משטרנו החוקתי, ולא תהווה 'בכיה לדורות'". לדבריו, "הסדרת היחסים בין הפרלמנט לבין בתי המשפט בהקשר החוקתי והגדרה של ההיררכיה הנורמטיבית של דברי החקיקה לסוגיהם, הינם מרכיבים מרכזיים של חוקה. על כן, יש חשיבות עליונה להצעת חוק הבאה לטפל בנושא, שאמור היה להיות מוסדר עוד לפני שנים".
כאמור, הביקורת כלפי גרוניס נוגעת בעיקר לשמרנותו ולנטייתו שלא להתערב בעבודת הרשות המחוקקת. כך למשל, בטרם כניסתו הרשמית לתפקיד, ביטל בג"ץ בהרכב של תשעה שופטים את חוק טל, הנותן פטור משירות צבאי לתלמידי ישיבה. את דעת הרוב הובילה ביניש. גרוניס והשופטים אליעזר ריבלין ועדנה ארבל היו בדעת מיעוט. גרוניס טען אז שהצידוק העיקרי לביקורת שיפוטית על חקיקה ראשית הוא הצורך להגן על מיעוט ועל יחידים מפני עריצות הרוב. לטענתו, כשהרוב פועל באופן דמוקרטי ומקבל חוק הנותן עדיפות למיעוט על בסיס פשרה חברתית ודיון ציבורי מקיף, אין מקום שבית המשפט יהפוך לפטרונו של הרוב. זה היה הסימן לאן מועדות פניו של בית המשפט העליון בתקופתו.
זו לא הייתה הפעם היחידה שבה נשאר הנשיא בדעת מיעוט. בהרכב בג"ץ שביטל את התיקון לחוק המסתננים סבר גרוניס כי אין מקום לפסול את הסעיף שמאפשר להחזיק מסתנן במשמורת לתקופה של עד שנה, וציין כי רק הדרישה להתייצבות שלוש פעמים ביום אינה חוקתית. גרוניס ציין את התערבות בית המשפט בפסילת התיקון הקודם לחוק שנה לפני כן (בה תמך, אם כי בחצי פה, ג"ג), והדגיש כי מבחינתו בתיקון החדש לחוק שהובא הפעם בפני ההרכב המורחב של בית המשפט הופנמו מרבית ההערות מהשנה שעברה. "על בית המשפט לגלות זהירות כפולה ומכופלת עת שמעביר הוא דבר חקיקה ראשית דרך המסננת החוקתית", כתב. גם בהחלטת בג"ץ להדיח את ראשי הערים של רמת השרון ונצרת עילית, יצחק רוכברגר ושמעון גפסו, אך לאפשר להם להתמודד שוב, היה גרוניס בדעת מיעוט כשלא סבר שיש מקום להתערב בחוק הקיים.
עמד בראש ההרכב שדחה את חוק לימודי הליבה
הפסיביזם השיפוטי של גרוניס בא לידי ביטוי גם בפסקי דין שנתן טרם מונה לנשיא. הוא היה במיעוט בהחלטה להכיר בגיורי-קפיצה רפורמיים וקונסרבטיביים לצורך מתן מעמד לפי חוק השבות. בהלכת יששכרוב, אחד מפסקי הדין החשובים של בית המשפט העליון בתקופת ביניש, שבו נקבע כי ניתן לפסול ראיות שהושגו בדרך שאינה חוקית ובכך ליישר קו עם רוב מדינות העולם המערבי, היה גרוניס גם כן בעמדת מיעוט. הוא כתב כי אין זה ברור אם ראוי לאמץ על דרך של "חקיקה שיפוטית", דוקטרינה רחבה של פסילת ראיות אשר הושגו שלא כדין, או שמא ראוי כי מהלך משמעותי שכזה ייעשה על ידי המחוקק.
גם כשהיה בעמדת רוב, נזהר גרוניס פעמים רבות מהבעת עמדה לגבי חוקיות או אי-חוקיות של חוק. בחוק ועדות הקבלה דעת הרוב שכתב גרוניס נמנעה מלהיכנס לסוגיה עצמה תוך קביעה כי מכיוון שהחוק טרם יושם ולא התקבלו החלטות מתוקפו העתירה עדיין אינה בשלה לדיון. גרוניס ציין כי ישנם מקרים שבהם יש הצדקה לדון בחוק שטרם יושם, אם עצם קיומו מחליש את זכויות האדם, אך המקרה של חוק ועדות הקבלה אינו אחד מהם. לדבריו, מי שיידחו על ידי ועדות קבלה יוכלו לפנות לוועדות ההשגה שיוקמו על פי החוק ואף לבית המשפט.
גרוניס גם עמד בראש ההרכב שדחה את חוק לימודי הליבה וכתב: "העתירה שלפנינו הוגשה בלא תשתית עובדתית מספיקה, העותרים לא עמדו בנטל המוטל עליהם להוכיח פגיעה בזכות חוקתית".
עוד האמין גרוניס כי כאשר מדובר בפגיעה בזכויות יסוד, בזכויות המיעוט ובעקרונות היסוד של המשטר הדמוקרטי, קיימת הצדקה להתערבותו של בית המשפט בחקיקה. לדוגמה, בעניין ח"כ חנין זועבי קבע כי אין לאשר את החלטת ועדת הבחירות המרכזית לכנסת ה-19 למנוע את השתתפותה בבחירות מטעם רשימת בל"ד.
כמו כן, הוא אחראי על פסק הדין שבו בוטלו סעיפים מחוק יישום תכנית ההתנתקות שהגבילו את זכות המפונים לקבל פיצוי, פסק הדין שביטל את החוק המאפשר את הפרטת בתי הסוהר, פסק הדין המבטל סעיפי חוק שמנעו מתושבי האזור לתבוע את המדינה אם נפגעו על ידי כוחות הביטחון אף במסגרת פעולה שאינה מלחמתית, פסק הדין המבטל הוראות בפקודת מס הכנסה שהעניקו הטבות מס ליישובים ללא קריטריונים שוויוניים ופסק הדין המבטל הוראה שאפשרה לדון בהארכת מעצר של חשוד בעבירת ביטחון שלא בנוכחותו.
בשנה האחרונה פעל גרוניס נחרצות נגד משוב השופטים שהובילה לשכת עורכי הדין, עד כדי חרם על ראש הלשכה דורון ברזילי. בתוצאות המשוב השבוע הגיע גרוניס למקום האחרון מקרב שופטי בית המשפט העליון אולם לנוכח מספר המדרגים המועט (כ-50 עורכי דין) של המשוב השנוי במחלוקת, נשמעו לא מעט טענות על נקמנות פוליטית כלפיו בשל עמדתו הנחרצת נגד המשוב.
(עדכון ראשון: 11:00)