לכלי התקשורת שעוסקים במזרח התיכון, מקומיים ולא ישראלים כאחד, יש נטייה לעסוק בעיקר באיומים האזוריים, בהתפתחויות השליליות המונחות לפתחנו ו"מאיימות לכלותנו". לוחמי "המדינה האיסלאמית" (דאעש) חיזבאללה, חמאס, איראן, ג'יהאד איסלאמי כל אלו הם דוגמאות בולטות לכך. אלא שהמציאות של החודשים האחרונים באזור מלמדת על עלייתו של "מזרח תיכון חדש", שלא כל מה שקורה בו מהווה התפתחות שלילית עבור ישראל או העולם הנאור.
המפה של האזור הזה משתנה לחלוטין. כמה מהמדינות שהכרנו והיוו איום חמור על ביטחונה של ישראל, דוגמת סוריה ועיראק, אינן קיימות עוד. המגמות החדשות במזרח התיכון, עשויות לייצר לא מעט הזדמנויות גם בהקשר הערבי-ישראלי.
מבין ארבעה מחנות שקיימים כיום בעולם הערבי, ניכרת היחלשות של השלושה הבעייתים ביותר עבור מדינת ישראל: הג'יהאדיסטים, האחים המוסלמים והציר השיעי-איראני. זאת בעוד המחנה הרביעי, המתון יותר, הולך ומתחזק.
ההתקדמות של המחנה הג'יהאדיסטי - דאעש, אל-קאעדה ושלוחתו הסורית ג'בהת א-נוסרה - נעצרת אט אט. הקואליציה הבינלאומית והערבית, יחד עם גורמים מקומיים כמו הכורדים, הובילו לכך שדאעש כבר מבהיל פחות ממה שהיה רק לפני חצי שנה. בעיראק נרשמים הישגים לא מבוטלים לקואליציה הבינלאומית במלחמה נגד דאעש, וניכר שהארגון בבעיה לא פשוטה. גם בסוריה ניכרת האטה בהתקדמות של הלוחמים הסונים, אולם קשה לראות באופק את סופה של מלחמת האזרחים. הג'יהאדיסטים, צריך לציין, נבלמים לא רק בסוריה ועיראק. כך, למשל, הם סופגים מהלומות קשות גם במקומות כמו לוב וחצי האי סיני.
מגמה אחרת שאת השלכותיה מרגישים היטב גם אזרחי ישראל, היא הירידה המשמעותית במחירי הנפט, שמביאה להיחלשות כלכלית ניכרת של המחנה השיעי. להתפתחות חיובית זו עשויה להיות השפעה דרמטית על איראן ועל נכונותה לגלות גמישות במשא ומתן על פרויקט הגרעין שלה. ייתכן שתהיה לה גם השפעה על הציר השיעי כולו ועל היכולת של איראן להמשיך ולתמוך בהיקפים הנוכחיים בחיזבאללה, בג'יהאד האיסלאמי ובמה שנותר ממשטרו של הנשיא בשאר אל-אסד. בעוד ההכנסות מתעשיית הנפט צנחו ביותר 50% כתוצאה מירידת מחירים, טהראן זקוקה נואשות להסרת הסנקציות הכלכליות עליה.
הירידה במחירי הנפט היא סיפור מרתק בפני עצמו. רבים נוטים לייחס זאת לרצונה של סעודיה לפגוע כלכלית באיראן, אך זו לא היתה המטרה המרכזית של הסעודים. הם סרבו לצמצם את תפוקת הנפט שלהם ובכך להוביל לעליית מחירים, בעיקר כדי למנוע אפשרות של תחרות על שוק האנרגיה מצדן של חברות אנרגיה אמריקניות, שמפיקות גז מפצלי שמן. העלות של הפקת גז שכזה גבוהה מאוד, ומכאן שאם מחירי הנפט יהיו נמוכים, פצלי השמן יהפכו לעסק לא רווחי. על הדרך, הסעודים שמחו על האפשרות לפגוע באופן ניכר בכלכלת איראן. ואכן, תכנית התקציב האיראנית לשנת 2015 החלה לפני כחצי שנה, על בסיס הערכה שחבית נפט תימכר ב-115 דולר. זאת, בעוד שבחודש יוני שעבר נעו מחירי הנפט סביב 110 דולר לחבית.
בעקבות הירידה במחירים עודכנה תכנית האוצר האיראני, וההערכה היתה שחבית תימכר ב-70 דולר. מחיר חבית נפט נע השבוע סביב ה-50 דולר. כעת, התכנית של טהראן היא שלפחות היקף ייצוא הנפט שלה יגדל בחודש יוני הקרוב - מ-1.1 מיליון חביות ביום למיליון וחצי. במלים אחרות, איראן בונה על כך שתצליח להגיע להסכם עם המעצמות על תכנית הגרעין שלה - ובעקבותיו תבוא הקלה בסנקציות על תעשיית הנפט שלה.
מגמה חיובית נוספת היא בלימתו של האיסלאם הפוליטי מבית היוצר של האחים המוסלמים. אמנם אלה פחות קיצונים מדאעש, אך הם עדיין מספיק קיצוניים כדי לשמוח בנפילתם. זה קורה בתוניסיה, במצרים כמובן, ואפילו בקטאר - המדינה שתמכה באחים מוסלמים בשנים האחרונות יותר מכולן, והחליטה לשנות כיוון ולהתקרב לציר הסוני הפרגמטי.
וכאן אנחנו מגיעים למגמה הרביעית: התחזקותן של המדינות הסוניות המתונות. כוחן של סעודיה, איחוד האמירויות ומצרים ממשיך לעלות, והן רושמות הישגים משמעותיים בקרב על עתידו של המזרח התיכון. יחד עם ירדן והרשות הפלסטינית, מסתמן כאן מחנה סוני שפוי, שרוצה להשיב את השקט והיציבות לאזור ומציב בפני מדינת ישראל הזדמנות יוצאת דופן מבחינה מדינית וכלכלית.
לעומת המדינות הערביות שמתפרקות או נעלמות מהמפה (עיראק, סוריה, סודן, לוב, תימן), נעמדים כעת כמה מנהיגים ערביים שמפגינים אסטרטגיה ונחישות שרק ניתן לחלום עליהן בקרב המנהיגים הישראלים. המטאור החדש בשמי המזרח התיכון, עבד אל-פתח א-סיסי, יחד עם המלך החולה של סעודיה עבדאללה, ומקבילו הירדני עבדאללה, מצליחים לתת תקווה לעתיד טוב יותר לאזור.