המתנחל היחיד שנכנס לבית הלבן

ממשלת ישראל ניצחה השבוע בזירה בה התרגלנו בשנים האחרונות בעיקר להפסיד. הניסיון הפלסטיני לכפות על ישראל נסיגה מלאה מהשטחים בתוך כשנתיים נפל על חודו של קול. בירושלים מיהרו לחגוג את הניצחון, אבל מודעים לכך שבין ניצחון ישראלי להישג פלסטיני הפרידה אצבע אחת בלבד. ההצבעה במועצת הביטחון הדגישה פעם נוספת את חשיבותה של הזירה הבינלאומית עבור ישראל, ובמיוחד את חשיבות היחסים עם ארה"ב, שלמרות לבטים ואיומים מרומזים, התייצבה ברגע האמת לצד ישראל וסייעה בבלימת המהלך הפלסטיני. אלא שדווקא בימים בהם מתברר שוב עד כמה מדובר בסוגיה קריטית, האופנה הפוליטית בישראל – בעיקר בשורות הימין – היא לתקוף את "העולם", לזלזל בקהילייה הבינלאומית ולחפש עימותים מולה, מתוך ניסיון להשיג רווח פוליטי.

הדוגמאות לכך רבות, החל מהודעת הגינוי המביכה שפרסם לאחרונה יו"ר הכנסת, יולי אדלשטיין, נגד הממשל האמריקני בעקבות התנהלותה של חברה פרטית בהוליווד ("סוני"), דרך השפה השחצנית כנגד ארה"ב ואירופה שמופיעה דרך קבע בהודעות לעיתונות של חברי כנסת זוטרים, ועד לקמפיין "מפסיקים להתנצל" של מפלגת הבית היהודי.

בתוך התמונה הזו יו"ר מועצת יש"ע לשעבר, דני דיין, הוא חריג בנוף. דיין, 59, נשוי לעינת ואב לבת אופיר החליט לפני שבועיים לקפוץ לביצה הפוליטית ולהתמודד על מקום ברשימת הבית היהודי לכנסת. הוא לא עסוק בלצעוק על "העולם" או לחפש עימותים פופוליסטיים מולו. להיפך: בשנתיים האחרונות הוא משקיע מאמץ רב, מאחורי הקלעים, ביצירת קשרים עם דיפלומטים זרים בארץ ובעולם, בניסיון לשנות את עמדתם בנושא ההתנחלויות והמדינה הפלסטינית. תוך כדי פעילותו, דיין הצליח לפתוח דלתות שבעבר היו סגורות באופן הרמטי בפני המתנחלים, כולל הדלת לבית הלבן.

דיין מנסה לשכנע את הקהילייה הבינלאומית שפתרון שתי המדינות שייך לעבר, ותחת זאת הוא מקדם תכנית מדינית חלופית שמתמקדת ב"ניהול הסכסוך", תוך העמקת האחיזה הישראלית בשטחים (הוא כמובן מקפיד על הגדרתם כ"יהודה ושומרון") ויצירת שיפור דרמטי באיכות החיים של הפלסטינים. בקרב הקהילה הדיפלומטית בישראל הדעות חלוקות לגבי מידת ההצלחה שלו בפרויקט השאפתני הזה, אבל על דבר אחד מסכימים שורה של דיפלומטים זרים ששוחחו עם וואלה! חדשות: דיין, תושב התנחלות מעלה שומרון הוא כיום איש הימין היחיד בישראל שבאמת מנסה להציג לעולם אלטרנטיבה לפתרון שתי המדינות, והוא עושה זאת בהתאם לקודים של העולם הדיפלומטי. או כפי שהגדיר זאת שגריר של מדינה מערבית חשובה: "בלי הטפות מוסר ופופוליזם". לדברי אותו שגריר, "המסר שלו לא משכנע, אבל הוא בהחלט מעורר מחשבה". מבחינת דיין, לעורר מחשבה זה הישג.

הרצון לשנות את עמדת הקהילה הבינלאומית, מביא כעת את דיין להתמודד על מקום בכנסת ובהתנחלויות יש כבר מי שחולמים על מינוי אפשרי לתפקיד סגן שר החוץ, במידה והבית היהודי תהיה בקואליציה. אחרי שתיפקד בשנים האחרונות כ"שר החוץ" של יש"ע, האפשרות שיהיה המתנחל השני (אחרי זאב אלקין) לכהן בתפקיד סגן השר, קוסמת לתומכיו. דיין עצמו לא רוצה לדבר על תפקידים, אבל אומר ש"במשך שנים הזנחנו את הזירה הבינלאומית ונתנו לשמאל בלעדיות. זו הייתה טעות".

דיין החל לפעול בנושא לפני ארבע שנים, זמן קצר לאחר נאום בר-אילן של נתניהו. "הלכתי עם נפתלי בנט, אז מנכ"ל מועצת יש"ע, לפגישה עם דורי גולד, היועץ המדיני של נתניהו. אמרנו לו שאנחנו רוצים להתחיל לפעול מול הקהילה הבינלאומית ולהציג דעה אחרת, ששוללת מדינה פלסטינית. דורי אמר לנו – תחסכו לעצמכם את כרטיסי הטיסה, אף אחד בוושינגטון לא יפתח לכם את הדלת. הוא צדק באותו זמן, אבל הדברים השתנו".

דיין אומר שהשינוי החל לקראת סוף הכהונה הראשונה של הנשיא אובמה. בשיחה עם וואלה! חדשות השבוע, הסביר כי "אובמה ניסה ללכת על זה בכל הכוח, אבל למרות נאום בר-אילן וההקפאה (הקפאת הבנייה בשטחים למשך עשרה חודשים בשנת 2010. א"ת), שום דבר לא קרה. במקביל, חלה עלייה במספר המתיישבים. אנשים התחילו להבין שצריך לחפש משהו אחר, כי זה לא עובד".

- זה לא נראה ככה אם מסתכלים על הכותרות. ארה"ב ואירופה רק הולכות ומחזקות את הקו שלהן למען הקמת מדינה פלסטינית

"הם לא מודים בזה אבל השינוי מתרחש. אין לי ספק בכלל שהילרי קלינטון, למשל, הבינה את זה היטב בסוף הכהונה שלה כשרת חוץ. ב'פורום סבן' ב-2012 שאלתי אותה – את אומרת שהסטטוס-קוו לא יכול להימשך, אבל כרגע נראה שהוא הולך להישאר עוד זמן רב. אז למה לא לנסות לשפר אותו, במקום להחליש אותו ובכך ליצור מתיחות בשטח. התשובה שלה הייתה, בתמצית – אתה צודק בטווח הקצר. אין לי ספק שגם אובמה הבין את חוסר התועלת של העיסוק בזה. אחר כך בא קרי וניסה שוב ללכת בכל הכוח על פתרון שתי המדינות, וראינו איך זה נגמר. כולם ראו זאת וניסו ללמוד מהכישלון. הדברים האלה עוד לא באים לידי ביטוי במדיניות הרשמית, אבל המגמה קיימת".

דיין השקיע את עיקר הפעילות הדיפלומטית שלו בוושינגטון ובריסל - מקום מושבו של האיחוד האירופי, אבל ביקר גם בארבעה משרדי חוץ אחרים ופגש עשרות דיפלומטים ממדינות אירופה. במקביל, הציג את התכנית המדינית שלו, שחותרת לשיפור תנאי החיים של הפלסטינים במקביל להעמקת האחיזה הישראלית בשטחים, לכלי התקשורת החשובים בעולם. בחודש יוני דיין פרסם מאמר דעה ב"ניו יורק טיימס" בו קרא להסיר מחסומים והגבלות תנועה, להמשיך את שיתוף הפעולה הביטחוני והכלכלי עם הרשות הפלסטינית, לטפל בבעיות המים והביוב הדחופות של הפלסטינים, להעניק לפלסטינים ייצוג בוועדות התכנון והבניה ולהעביר את המינהל האזרחי מאחריות הצבא. כתבים זרים בולטים בישראל הצטרפו אליו לסיורים בשטח, בהם ניסה להציג להם את היתרונות של התכנית שלו, ואת חוסר התוחלת של פתרון שתי המדינות.

ג'ודי רודורן, ראש מערכת ה"ניו-יורק טיימס" בירושלים, פרסמה בשנת 2012 כתבת פרופיל על דיין תחת הכותרת "מנהיג מתנחלים, ארצי ופרגמטי". בשיחה עם וואלה! חדשות השבוע, אמרה רודורן כי דיין אולי חשף דיפלומטים ועיתונאים זרים לתמונה מלאה יותר של המתנחלים בגדה המערבית, והציג בפניהם את האתגרים שניצבים בפני פתרון שתי המדינות ברמת השטח, אבל זה לא בהכרח אומר שהוא הצליח לגרום להם לאמץ את עמדותיו ואת תפיסת עולמו.

"הוא מציג את הטיעון שלו בצורה הגיונית, אבל זה לא אומר שאנשים חושבים שהטיעון עצמו הגיוני", אומרת רודורן. "אנחנו רואים עדויות לכך שאירופה הולכת בכיוון ההפוך ומביעה יותר ויותר תמיכה במדינה פלסטינית. לא שמעתי לאחרונה איזשהם גורמים דיפלומטיים אומרים - 'ובכן, שינינו את עמדתנו ומעתה נתמוך בסיפוח שטחים". גם כתב זר אחר שמכיר את פועלו של דיין אמר לוואלה! חדשות כי "הכוח שלו הוא בעיקר ביכולת לעורר סימני שאלה. הוא יוצר תחושה שפתרון שתי המדינות הופך לבלתי אפשרי, אבל זה לא אומר שהפתרון שלו, לשמור על הסטטוס-קוו, נתפס כעדיף. מקשיבים לו? כן. משתכנעים? לא בהכרח".

כאשר דיין החל את הפרויקט הדיפלומטי שלו, הוא סימן לעצמו כמטרה להתמודד ראש בראש עם ארגוני השמאל המקושרים ביותר בזירה הבינלאומית, כמו למשל "יוזמת ז'נבה", שההסכם הישראלי-פלסטיני שלה נתפס בזירה הבינלאומית כמודל המועדף להסדר מדיני. דיין מנסה למצב את התכנית המדינית שלו באופן דומה. "להם הרבה יותר קל. כמו שאומרים שאישה בדרכה לצמרת צריכה להתאמץ יותר מגבר, גם אני כדי להגיע לאותם הישגים צריך להתאמץ יותר. אני מקנא בהם אבל זה חלק מהאתגר".

גדי בלטיאנסקי, מנכ"ל יוזמת ז'נבה, מחמיא לדיין על הסגנון בו הוא פועל, אבל מוסיף גם עקיצה: "בחריצות ובנעימות שלו, דיין משכנע גורמים בינלאומיים שאובססיית ההתנחלות בשטחי המדינה הפלסטינית העתידית אינה שייכת רק למיעוט דתי ופנאטי אלא מחלחלת לישראלים 'נורמליים' – והמחשבה הזאת מפחידה את העולם. כל דיפלומט שפוגש אותו ממליץ מיד לפעול ביתר דחיפות וביתר תקיפות נגד נגע ההתנחלויות. מקומו של דיין בימין הקיצוני בכנסת ואני מאחל לו הצלחה אישית והמשך כישלון מקצועי".

שאלנו את דיין אם יכול להיות שמבחינת הקהילה הבינלאומית, הוא לא יותר מקוריוז שמעורר סקרנות, בעיקר בגלל שהוא יוצא דופן בימין של ימינו. דיין אומר שהוא מנצל את זה לטובתו: "השנה ביקרתי במשרד החוץ של האיחוד האירופי. משרד החוץ שלנו היה בשביתה ולא שלח נציג מטעמו. כשסיפרתי אחר כך לשגריר שלנו ששמעו אותי נציגים מ-15 מדינות , הוא היה המום. אז כן, חלק באו בשביל לראות את התופעה האקזוטית שנקראת מתנחל. זה בסדר. אני מנצל את זה לקידום האג'נדה שלי".

ההצטרפות של דיין לבית היהודי הפתיעה לא מעט אנשים במערכת הפוליטית, וגם עיתונאים שסיקרו את פועלו. דיין ובנט הסתכסכו בסיום תקופת כהונתם כיו"ר ומנכ"ל מועצת יש"ע (בהתאמה), ומעבר לרמה האישית, דיין היה מזוהה במשך שנים עם הליכוד ונהנה מאוזן קשבת בלשכות החשובות במדינה, כולל אצל ראש הממשלה נתניהו ושר הביטחון יעלון. את המחלוקת האישית עם בנט הוא אומר ששניהם השאירו מאחור, אבל את ההתרחקות מהליכוד הוא תולה בשינוי הקו המדיני של נתניהו.

"בסוף כהונתו הקודמת של נתניהו, לקראת בחירות 2012, אפשר היה לומר שלמרות נאום בר-אילן, המדינה הפלסטינית לא קרובה יותר מאשר ב-2009. כיום המצב שונה. מזה שמונה חודשים יש הקפאה מוחלטת בתכנון ובשיווק (דירות חדשות בהתנחלויות. א"ת), ואילו במשא ומתן שניהל קרי היו ויתורים והסכמות שעוד יישלפו בבוא היום". דיין מתייחס, מבלי לומר זאת מפורשות, לטענה האמריקנית לפיה נתניהו הביע נכונות לקבל את גבולות 1967 עם חילופי שטחים כבסיס למשא ומתן.

- אחד הפוליטיקאים שהיית הכי מקורב אליהם הוא שר הביטחון יעלון, שכועס מאוד על נפתלי בנט מאז המלחמה בקיץ. שוחחתם מאז ההצטרפות שלך לבית היהודי?

"כן, אבל לא על נושאים פוליטיים, אלא על סוגיה התיישבותית – אישור התב"ע לאל-מתן, שבוגי אמר שיאשר".

- בוויכוח שהתגלע ביניהם ב"צוק איתן", במי צידדת?

"אני הרגשתי קצת חצוי באירוע הזה. הסגנון של נפתלי ושלי שונה, גם כאשר אנחנו מסכימים על התוכן. מישהו שאל אותי על השיחה שנפתלי ניהל ב'פורום סבן' עם מרטין אינדיק (בנט תקף את אינדיק במילים קשות על הבמה, ואחר כך מיהר להפיץ הודעה בה התפאר במעשה – א"ת), אם הייתי עושה אותו דבר. התשובה שלי הייתה שאם נפתלי היה מתנהל כמוני, זה היה נראה מזויף, וכך גם אם אני הייתי מתנהל כמוהו. אנחנו הרבה פעמים מסכימים בתוכן אבל אין ספק שהסגנון שלנו שונה. אפשר לומר שאנחנו משלימים זה את זה".

ההבדל הסגנוני הזה הוא נקודת הכוח של דיין בזירה הבינלאומית והפכה אותו לדמות אהודה מאוד בקרב הסגל הדיפלומטי בישראל ("אני מסתחבק איתם בקבלות פנים ובטוויטר"), אבל עשוי להיות לנקודת תורפה בזירה הפוליטית הפנימית. במפלגה שקמפיין הבחירות שלה "מצפצף" על העולם, דיין מייצג גישה הפוכה של הידברות. הוא עצמו לא מוטרד מהפער הזה ("יש הערכה גדולה למה שאני עושה"), ויש לציין שהוא מקבל גיבוי נלהב מבנט, שאמר לוואלה! חדשות כי "דני דיין הוא אחד הלוחמים הגדולים ביותר למען ישראל בזירה הבינלאומית. ראיתי אותו מקרוב מגן על עמדות המדינה, בלי להתקפל ובלי להתנצל, גם בזירות הקשות ביותר".

- העברת את תמיכתך לבית היהודי בגלל שנתניהו תומך במדינה פלסטינית. אתה מעדיף את בנט כראש ממשלה?

"אני רוצה ראש הממשלה מהמחנה הלאומי, ואני מעריך, על סמך הניתוח הפוליטי שלי, שראש הממשלה הבא יהיה נתניהו".

- אתה מנסה לשווק לעולם תכנית שאומרת – הפלסטינים לא יקבלו מדינה, אבל ישראל והעולם צריכים להתגייס כדי לשפר את תנאי החיים שלהם. ניסית לשווק אותה לפלסטינים עצמם?

"זה מצער, אבל המפגשים שלי עם הפלסטינים הם בעיקר באירועים דיפלומטיים באירופה. לפני כמה שנים פגשתי בירושלים את איש העסקים היהודי-אמריקני דני אברהמס, שתומך בפתרון שתי מדינות. התחלנו לשוחח על הרעיונות שלי לשיפור המצב בשטח, ופתאום הוא אמר – יאללה, מספיק, בוא ניסע לרמאללה ונדבר על זה עם סלאם פיאד, שהיה אז ראש ממשלת הרשות. פיאד הוביל באותו הזמן קריאה להחרמת מוצרים שלנו, ולכן סירבתי. במבט לאחור, אני קצת מצטער שאולי פספסתי שם הזדמנות. חוץ מזה, הייתה איזו פעם שסאיב עריקאת התיישב לידי בטיסה, אבל לא יצא מזה שום דבר".

- דיברתם?

"זו הייתה טיסה של בריטיש איירווייז מוושינגטון, ופתאום אני רואה אותו מתיישב מהצד השני של המעבר. הוא התחיל לתת לי את נאום ההטפה הקבוע שלו, אבל איך שהתחלתי לענות, הסתובב אלינו אדון בריטי מהשורה הקדמית ואמר – 'רבותיי, כל זה באמת מעניין, אבל אני רוצה לישון'. הבריטים למעשה הכשילו את הסיכוי לפיוס בין העמים, ולא בפעם הראשונה", הוא מתלוצץ.

את הרשות הפלסטינית הפעילות המדינית שלו בהחלט מדאיגה, למרות המגמה הבינלאומית הכללית של התחזקות הטיעון הפלסטיני. לפני כשנה, כאשר דיין היה לנציג הראשון אי-פעם של המתנחלים שהתקבל באופן רשמי בקונגרס האמריקני, הנציגות הפלסטינית בוושינגטון הוציאה הודעת גינוי חריפה. גורם פלסטיני בכיר אמר לוואלה! חדשות כי דיין הוא "המתנחל המסוכן ביותר", דווקא בגלל הפנים הכביכול מתונות שהוא מציג. לדבריו, "דיין מקדם רעיונות גזעניים ומכוערים בשפה דיפלומטית ומעודנת. יש אולי כמה תמימים בעולם שקונים את זה, אבל ההצלחה שלו מוגבלת".

- בשורה התחתונה, הקונצנזוס הבינלאומי נגד ההתנחלויות חזק מאי פעם. כל הודעת בנייה גוררת גינויים מכל פינות העולם.

"אם אני מסכם את הפעילות שלי עד כה, אני חושב שהצלחתי בהגברת הספק וסימני השאלה לגבי פתרון שתי המדינות ובהצגת אלטרנטיבה, אבל נכשלתי בתחום חשוב לא פחות – הפחתת ההתנגדות האוטומטית לבנייה. היו לי שיחות על זה עם אנשי הצוות של קרי, ושאלתי אותם מדוע קרי מאיים על ישראל שאם המשא ומתן ייכשל היא תקבל אינתיפאדה שלישית וחרם בינלאומי, אבל לא יכול להזהיר את הפלסטינים שכישלון המשא ומתן יוביל לבנייה? אם הממשל היה רוצה, הוא יכול היה להשתמש בבנייה לטובת האינטרסים שלו, שאני כמובן מתנגד להם, אבל ההתנגדות האוטומטית והבלתי-רציונלית עדיין מאוד חזקה. אין ספק שנשארה עוד הרבה עבודה. אם נפעל בחוכמה, נצליח לפצח גם את זה".

לפניות לכתב - amir.tibon@walla.co.il