פרשת השחיתות לכאורה של חברי מפלגת ישראל ביתנו ו/או אנשים נוספים המקורבים אליהם מעלה שאלות קשות מאוד לגבי המנהל התקין, האחריות המיניסטריאלית, דרכי העבודה, נהלים ותקנות בשירות הציבורי, ויותר מכך - פיקוח ובקרה של הגופים הממונים על הנעשה במשרדי הממשלה השונים שמזמן הפכו למשכן בטוח למקורבים ופעילים תאבי בצע. כל המנגנונים ושסתומי מניעת השחיתות קרסו ושטף אדיר של קומבינות כספיות בלתי חוקיות לכאורה סחף עמו עשרות רבות של חשודים.
השאלה הראשונה והחשובה ביותר היא, היכן מתחילה האחריות המיניסטריאלית והיכן היא מסתיימת? אליבא דכל אדם סביר, האחריות המיניסטריאלית מוטלת על השר הממונה על המשרד. לטוב ולרע, שר המכהן אינו יכול לברוח מאחריותו על הנעשה במשרדו. שר אינו יכול לברוח מאחריותו על הנעשה במשרדו. בתי המשפט והוגי המשפט השונים קבעו זה מכבר ששר או כל מנהל בתחומו, אחראי לחלוטין על פעולות עובדיו, בין אם המדובר בהצלחה או המשובר בכישלון.
הוראות החוק ברורות. היועץ המשפטי לממשלה הנחה בהקשר זה: "משיקולים כלליים הנובעים ממבנה משטרנו החוקתי ומעקרונות יסוד של שיטתנו המשפטית, שיפורטו להלן, ומתוך בחינת הוראות החוק האמורות לגופן, על רקע תכליתן וההיסטוריה החקיקתית שלהן, עולה כי אין שר רשאי לאצול מסמכויותיו הסטטוטוריות לסגן שר. סגן השר משמש כנציגו וכדוברו של השר הפועל בשמו של השר, בכנסת ובמשרד באותם עניינים שהטיל עליו השר". אז מה קרה במקרה הפנים? היכן היה השר? היכן היו אנשיו הקרובים האמורים לעדכן אותו בכל הנעשה במשרד? מן הדין לחקור סוגיה זו ומהר.
ידוע כי כל המחאה היוצאת ממשרד ממשלתי או אפילו חברה פרטית חייב להיות חתום על ידי שני אנשים לפחות. איך יתכן שכספים רבים כל כך הועברו בצורה שרירותית לגורמים שונים, על פי החשדות, מבלי שראשי משרד הפנים ידעו על העברות אלה? אם ידעו ולא עשו דבר כדי למנוע את ההונאה, אשמים הם. אם לא ידעו, איך בכל זאת הועברו הכספים עליהם הפקידים הבכירים, החל ממנהל אגף ועד מנכ"ל המשרד, אחראיים? כל השרשרת הזו נעקפה? בלתי סביר.
פרשת ישראל ביתנו | כל הכתבות, העדכונים והמאמרים
הספקולציות מדברות על מימון מסוג אחר, היינו כספי המפלגה. הווה ידוע לכולם שמימון המפלגות מגיע מהקופה הציבורית. היה והכסף שהועבר מיד אל יד, בתנועות סיבוביות, היה כסף שנועד לפעילות המפלגה והגיע לידיהם של החשודים, שוב נשאלת השאלה היכן היו כל אותם פונקציונרים האמורים לשמור על מנהל תקין? היכן היה מבקר המדינה וכל אותם גורמים האמורים לפקח על שימוש נאות בכספי הציבור? לא זכור לי שמא מבקר המדינה כתב דוח מקיף על העברת כספים שלא כחוק. אין בנמצא שום מידע על כך שגורמים רשמיים, רשויות המס, רשויות אכיפת החוק, בדקו לאן הכסף מגיע. הבעיה המטרידה ביותר היא, האם אין מקרים דומים לכאורה לזה של אנשי מפלגת ישראל ביתנו? האם מישהו יכול לתקוע לידינו שאין מקרים דומים?
אחת ההמצאות היותר משוכללות כדי לזכות בכסף ציבורי למטרות בלתי נאות הן העמותות למיניהן. יש לסייג ולקבוע שמרבית העמותות מתנהלות בצורה חוקית וסבירה. יחד עם זאת, היו גם היו מקרים רבים בהם נגלו עמותות קש אשר שמשו צינור להעברת כספים בלתי חוקית היישר לכיסם הפרטי של גורמים כאלה ואחרים. אם כן, נשאלת השאלה היכן היה רשם העמותות בה בעת עמותות שונות לכאורה הקשורות למפלגת ישראל ביתנו קיבלו כסף לא כשר? מה קרה לבקרה ולפיקוח? מדוע המנגנון הגדול והמשוכלל של האוצר לא הצליח לאתר את אותן עמותות או אותן מפלגות בהן הניהול הכספי היה מתחת לכל ביקורת, תרתי משמע?
בפרשה זו מעורבים לכאורה ראשי רשויות מקומיות. ידוע לכל שהרשויות המקומיות הן "מדינה בתוך מדינה" המתנהלות בצורה מעוררת פלצות. נכון, לא כל הרשויות, לא כל ראשי הרשויות, אך בכל זאת הרבה מאוד. בעת כתיבת שורות אלה בית משפט השלום בתל אביב הרשיע את ראש עיריית רמת השרון המושעה יצחק רוכברגר בעבירות של מרמה והפרת אמונים. לפני חודשים מעטים גם ראש עיריית בת ים הורשע בדיוק באותן עבירות. איפה היו כל הבקרים? היכן היו מבקרי הפנים, המנכ"לים ומשרד הפנים? יוק.
אלה שאלות מטרידות מאוד החיים תשובות מהירות לציבור. הכסף הציבורי הפך להיות נחלת הפרט במקום שיועד למטרות ציבוריות ממש. האם הישועה קרובה? התשובה היא לא רבתי.
פרופ' רוזנברג הוא היסטוריון ומתמחה בביטחון לאומי
לפרסום מאמרים בוואלה! דעות לחצו כאן
המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד