פתאום נהיה מעניין באירופה

המלחמה באוקראינה הייתה רק אחת מהתמורות הרבות שחלו באירופה בשנה החולפת. מגמות הבדלנות, לצד הזינוק בכוחן של המפלגות הפופוליסטיות, צפויים להפוך את 2015 לשנה סוערת עוד יותר

יהודה בן חור

מבחירות במדינות אירופאיות שונות וכלה במשברים פוליטיים וביטחוניים, שנת 2014 לא הייתה משעממת כלל באירופה. בין התמורות השונות שעברו על היבשת בולטים חמישה אירועים מרכזיים, אשר עיצבו את הפוליטיקה האירופית בשנה החולפת, ושימשיכו להשפיע על עתידה בשנים הקרובות.

רבים טוענים כי המתיחות באוקראינה היא המשבר החמור ביותר בתולדות האיחוד האירופי. טקטיקות ההתקרבות שאירופה ניסתה ליישם על מנת למתן את רוסיה לאורך שנים נכשלו. בשנה האחרונה נגס הנשיא ולדימיר פוטין בפיסות גדולות משטחה של אוקראינה, וכל יום שעובר הוא מותח גבולות חדשים ומתגרה במדינות אירופה, בין היתר על ידי הפרת המרחבים האוויריים והימיים. החשש שמביעות חלק מהמדינות החברות באיחוד הוא שאוקראינה היא רק ההתחלה; ושאם אירופה לא תעצור היום את פוטין, הרי שהמדינות הבלטיות עם נוכחות המיעוטים דוברי הרוסית, יהיו הבאות בתור.

המבקרים מציינים שהסנקציות של האיחוד חלשות ורכות מדי, ושקורבנות טיסה 17 של מלזיה אירליינס נשכחו במהרה. שאירופה הפכה לילד עשיר ומפונק, שאינו מוכן להכאיב לרוסים בצורה משמעותית יותר (למשל על ידי הטלת סנקציות כבדות על אוליגרכים רוסים המקורבים לפוטין המתגוררים ביבשת). אחרים מציגים תמונה מורכבת יותר, וטוענים שרוסיה נכשלה בניסיונותיה לפלג בין מדינות אירופה, וש-28 המדינות החברות באיחוד הצליחו לבסוף להציג חזית אחידה בפני רוסיה ולהטיל סנקציות כולן יחד, גם אם הן מוגבלות.

האם רוסיה תמתח גבולות נוספים? כיצד פוטין יתמודד עם המשבר הכלכלי ברוסיה? האם מדינות אירופה ימשיכו לגלות סולידריות והאם אוקראינה תתחיל להשתקם? המשבר האוקראיני ימשיך ללוות את אירופה בשנה הבאה עם הרבה אי-ודאות.

העתיד כבר כאן

הבדיקה החכמה שמאתרת סיכון מוגבר ללקות בשבץ מוחי

לכתבה המלאה
חייל במדים לא-מזוהים מסתער על נמל התעופה בדונייצק בחודש מאי (צילום: GettyImages)

לצד הבחירות לפרלמנט האירופי, בשנת 2014 נבחרה גם הנהגה חדשה לאיחוד. דונאלד טאסק, לשעבר ר"מ פולין, נבחר לעמוד בראש המועצה האירופית; פדריקה מוגריני האיטלקיה החליפה את ליידי אשטון הבריטית כנציבה העליונה לענייני חוץ וביטחון; וז'אן-קלוד יונקר, לשעבר ר"מ לוקסמבורג, נבחר לעמוד בראש הנציבות האירופית. כניסתם להנהגה הפוליטית האירופית התקבלה על ידי מספר פרשנים כשינוי בריא ורצוי, אשר יכניס "רוח חדשה" לאיחוד ויסייע ליבשת להתמודד עם האתגרים העומדים בפניה.

יחד עם זאת, נשמעה גם ביקורת סביב בחירת המועמדים, במיוחד סביב יונקר. היה רצון לראות בראש הנציבות דמות מוכרת ואסרטיבית, ולא פוליטיקאי אפור אשר ניהל מדינה של חצי מיליון תושבים וידוע בשל חיבתו לאלכוהול. אף על פי כן, צעדיו הראשונים של יונקר מעידים על כך שבכוונתו להפוך את הנציבות לפוליטית ויעילה יותר, ומסתמן כי חרף הרקע שלו ותדמיתו – הוא עשוי להצליח לקדם רפורמות הכרחיות וחשובות במגוון רחב של תחומים.

לצד מספר סימנים מעודדים, ישנן אינדיקציות המעידות על כך שמשבר היורו עדיין לא חלף ושהוא עשוי לחזור בשנים הקרובות. בשנת 2014 מדינות האיחוד והבנק המרכזי האירופי המשיכו לדון בצעדים הנדרשים להגברת הצמיחה, להקטנת האבטלה ולטיפול בכשלים המבניים הנדרשים, לא תמיד בהצלחה.

החודשים האחרונים ב-2014 התאפיינו במתחים הולכים וגוברים בין מדינות שונות הנתונות במצב כלכלי מורכב, בהן ספרד, יוון, איטליה ואף צרפת, ולבין הדרישות הכלכליות הקשוחות של גרמניה, בעלת ההשפעה הגדולה ביותר על המערכת הבנקאית באיחוד. המאבקים הפוליטיים בין המדינות ימשיכו, ויכולתם של השחקנים השונים להתגמש ולהגיע לידי פשרה בשנה הבאה, ישפיעו על עתיד הכלכלה האירופאית ועל חוסנה.

מפלגות פופוליסטיות - המבדילות בין העם לבין "האליטה המנותקת", הן מהצד הימני והן מהצד השמאלי של המפה הפוליטית - הוסיפו להגדיל את כוחן במהלך 2014. פודמוס בספרד, סיריזה ביוון, והחזית הלאומית בצרפת הן רק חלק מהתופעה.

מפלגות אלו מהוות כוח מערער אשר יכול פוטנציאלית לפגוע ביציבות הפוליטית, וזאת חרף גודלן היחסית מוגבל לעת עתה. בשוודיה למשל, "השוודים הדמוקרטיים" כמעט והפילו את הממשלה חודשים ספורים לאחר הקמתה. ביוון, העתידה לפזר את הפרלמנט, קיים חשש שסיריזה יזכו ברוב אלקטורלי, וכתוצאה מכך ישברו את הכלים בנוגע לחבילות ההצלה הכלכלית שיוון קיבלה.

שנת 2014 הדגישה כיצד מפלגות המיינסטרים הגדולות מתקשות למצוא את הנוסחה המתאימה לבלימת המגמה המדוברת. ניסיונות אלו ימשיכו לאורך 2015, קל וחומר לאור המצב הכלכלי הרעוע בחלקים מסוימים באיחוד ותחושת המיאוס הגוברת מהמערכת הפוליטית.

מנהיגת הימין הקיצוני בצרפת, יו"ר "החזית הלאומית" מארין לה פן (צילום: רויטרס)

רבים ציפו כי במהלך שנת 2014 אירופה תשנה את הגבולות הפוליטיים שבתוכה. סקוטלנד הייתה עשויה להפוך לעצמאית, כמו כן קטלוניה בספרד. מספר גורמים אף ניבאו כי אירועים אלו לא רק ישפיעו על כלכלת האיחוד ועל המבנה הפוליטי שלו, אלא גם ייצרו כדור שלג של בדלנות, אשר יעודד מחוזות נוספים ביבשת לדרוש עצמאות. לא זה ולא זה קרה. שלמותן של 28 המדינות החברות באיחוד לא נפגעה לעת עתה, אבל הדרישה לעצמאות חיה ונושמת. תהליך הבדלנות אולי הואט, אך הוא ימשיך ללוות את השיח הפוליטי בשנת 2015, במיוחד בבריטניה ובספרד.

במאי 2015 ייערכו בחירות כלליות בבריטניה, והמפלגה הלאומית הסקוטית (SNP) עשויה להפוך לכוח משמעותי אשר ישפיע על אופי הקואליציה שתוקם. במידה והמפלגה תהיה שותפה לממשלה החדשה, יש יסוד להניח כי היא תדרוש סמכויות נוספות לסקוטלנד, ואולי תתבע גם משאל עם נוסף בעתיד. בספרד יתנהלו בחירות כלליות גם כן, ושאלות הנוגעות לעצמאות קטלוניה (ולמחוזות נוספים במדינה) יתעצמו וימשיכו להעסיק את תושבי האיחוד.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully