הניסיון לתאר את שורת המקרים המזעזעים של ניצול מיני של בני נוער על ידי מבוגרים כ"גל עבירות הומוסקסואליות" שווה ערך לניסיון לתאר שורת מקרים מזעזעים של אונס של נשים על ידי גברים כגל עבירות הטרוסקסואליות, ובינו ובין המציאות אין דבר וחצי דבר. בצער רב עלינו להודות שעבריינות מין קיימת בכל רובדי החברה ובכל פלחי האוכלוסייה. אין לעבריינות קשר לנטייתם המינית של העבריינים כשם שאין לה קשר למוצאם העדתי, לגילם, למינם או לצבע עורם. עבריינים הם עבריינים הם עבריינים.
הטענה של מנחם בן בטור שפורסם באתר זה, שהצעירים שהיו נתונים לניסיונות האונס ההומוסקסואליים עלולים עקב כך להיפך בעצמם להומואים כי המין הופך להיות מזוהה אצלם עם המעשה ההומואי, מעוררת פלצות וטומנת בחובה הנחה אווילית, מופרכת ומכעיסה, שהצעירים המותקפים מעוניינים בקיום יחסי המין באופן הזה, ואף יבחרו לשחזר את החוויה בעתיד. ניסיון אונס איננו מעשה הומואי, אלא הוא מעשה פלילי, ופדופיליה איננה אירוע המעצב נטייה מינית של אדם - היא פדופיליה. בין אם בין גבר לנערה או בין גבר לנער, פדופיליה היא פדופיליה היא פדופיליה.
זאת ועוד, הניסיון של בן להילחם בתופעה על ידי דירוג בין סוגי אונס חמורים יותר וחמורים פחות הוא איוולת של ממש. בן טוען שאונס הומוסקסואלי הוא חמור יותר מאונס "רגיל" - בין איש לאישה, משום שהפגיעה כאן היא פגיעה גם בזהות המינית של האדם. ומה הלאה? האם מנחם בן רוצה לקבוע שאונס שכולל קריעת בגדיה של הנאנסת הוא חמור יותר מאונס "רגיל" משום שהפגיעה כאן היא גם בזכות הקניין של הנאנסת לשלמות בגדיה? אונס הוא אונס הוא אונס.
להיות הומו, לסבית ביסקסואל או טרנסג'נדר זו לא הטיה תרבותית ולא אופנה חולפת. זה מי שאנחנו. אם מנחם בן חושב שלהיות נער הומו זה להיות "בעניינים" הוא כנראה לא ביקר באחרונה בחצר בית ספר טיפוסי - שם "הומו" היא עדיין הקללה הכי נפוצה. אם מנחם בן חושב שלהיות נער הומו זה להיות "בעניינים" הוא כנראה לא שמע ששיעור ניסיונות האובדנות בקרב בני נוער מקהילת הלהט"ב גבוה פי 4 (!) משיעורו באוכלוסייה הכללית. אם מנחם בן חושב שלהיות נער הומו זה להיות "בעניינים" הוא כנראה לא מבין שבני נוער להט"בים סובלים מאפליה נוראית, מנידוי חברתי ומקריאות גנאי והתעללות של ממש בבתי הספר. לצערנו הדרך עוד ארוכה מאוד עד ליום בו להיות הומו או לסבית בחצר בית הספר יהיה דבר מקובל ושגרתי. עד ליום בו ביסקסואלית או טרנסג'נדר יוכלו לשוחח על נטיית המינית או זהותם המגדרית בחופשיות ובפתיחות עם המורה, החברה לספסל הלימודים או עם הוריהם.
אם הקבלה וההבנה של הנטייה המינית והזהות המגדרית הלהט"בית הייתה כובשת חלקים נרחבים יותר בחברה הישראלית, והופכת מקובלת ולגיטימית; בצבא, במשטרה, בספורט, כפי שטוען בן - אולי אז בני הנוער לא היו חשים צורך להסתיר את נטייתם המינית מחבריהם, אולי הם לא היו מתביישים במי שהם בפני הוריהם, ואולי הם היו משתפים ומספרים וניצלים מהפיכתם לקורבן של מבוגרים פדופילים שמנצלים את מצבם הרגיש, את הבושה שהם חשים ואת העובדה שאין להם למי לפנות בשעת מצוקתם.
הפעולה הראשונה שצריך לעשות כדי למנוע תקיפות מיניות של בני נוער מקהילת הלהט"ב איננה להפלות את קהילת הלהט"ב ולקבוע שגיל ההסכמה המינית להומואים יהיה שונה מגיל ההסכמה המינית להטרוסקסואלים. הפעולה הראשונה שצריך לעשות כדי למנוע תקיפות מיניות של בני נוער מקהילת הלהט"ב היא לאפשר למי שנחשפים למקרים כאלה סביבה בטוחה ותומכת לדווח על כך ולבקש עזרה וסיוע. על המדינה ורשויות אכיפת החוק לחזק ולסייע לגופים הפועלים בתחום זה ובראשם עמותת עלם והמרכז לנפגעי ונפגעות תקיפה מינית. גם האגודה למען הלהט"ב בישראל מפעילה את מרכז ניר כץ לדיווח על אירועים להט"בופובים, ואת הקו הפתוח 'יש עם מי לדבר' שמספק אוזן קשבת והפנייה לגורמי מקצוע בעת הצורך, ועל כולנו להתגייס כדי להנגיש ככל שניתן את המידע והסיוע לאלו שזקוקים לו.
לפרסום מאמרים בוואלה! דעות לחצו כאן
המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד