מי שנסע בשבוע החולף בנתיבי איילון נתקל בוודאי בשלט חוצות ענקי עליו נכתב: "אחה"צ כדורגל בערב קידוש", ושלט נוסף, כמה מטרים אחריו: "בבוקר שו?ק בערב קידוש". אוטוטו שנת 2015, ומתפרסם כאן קמפיין הקורא לעשות קידוש? ובעצם, מה ההבדל בין זה לבין הפשקווילים במאה שערים הקוראים "לשמור על יום השבת לקודשו" ו"בת מלך תתלבש בצניעות". הכיתוב בתחתית השלט היה "חפשו בפייסבוק שישי ישראלי", אז חיפשתי, ולמדתי ש"שישי ישראלי" זו למעשה עמותה שהוקמה על ידי אנשי עסקים חילוניים ששמו להם למטרה לקרב לבבות בציבור הישראלי.
את הקמפיין השלימה גם פרסומת טלוויזיה צינית, בה ילדים מספרים על חוויותיהם בשישי בערב. ילד ששמח שאף אחד לא "מפריע לו" והוא מפרק את המקלדת מרוב שעמום, ילדה שאוכלת קורנפלקס לארוחת ערב ומציקה לאח שלה, ילד שנהנה מחברת כל המשפחה מול הטלוויזיה כאשר כולם עסוקים בסמרטפונים שלהם וכל זה מול היופי של ארוחת שישי עם קידוש בה משתתפת משפחה אשכנזית עם כיפות לבנות וילדים טובים טובים, מנומסים, שמחכים שאבא יסיים לקדש ואז יתיישבו בשקט לאכול.
אז קידוש? זה מה שיקרב את לבבות החברה המשוסעת שלנו? נדמה שאנשי העסקים הללו לא העלו על דעתם את הפילוג שהם יוצרים באמצעות הצגת המשפחה החילונית כלא מתפקדת אל מול המשפחה המסורתית או הדתית (ולא ארחיב על הגזענות הסמויה האבא המזרחי הבטלן גולש בסמארטפון מול האבא האשכנזי שעורך קידוש). האם כל המשפחות החילוניות מנותקות ולהורים לא אכפת מילדיהם וכל המשפחות הדתיות או המסורתיות הן דוגמה ומופת להורות ומשפחתיות? האם מי שלא בוחר לעשות קידוש בערב שבת הוא מנותק? מטרת הקמפיין לא ברורה: האם לפרוט להורים שמרגישים מעט מרוחקים מילדיהם על נימי הרגש ותחושת האשמה, ולהביא אותם לחשוב שקידוש בערב שישי הוא הפתרון לכך? המשמעות העמוקה שעומדת מאחורי הקידוש לא מסתכמת ברצון להיות מחוברים ומשפחתיים, או בהקניית הרגל כמו שאר ההרגלים שכל אחד מסגל לעצמו בסוף השבוע (כדורגל, ישיבת "פרלמנט", קניות בשוק וכדומה).
מדוע לא לקרב את הלבבות באמצעות חינוך והקניית ערכים? ישנם אנשים שעושים קידוש בערב שישי, אבל באותו שבוע הם שרפו כיתה בבית ספר הדו-לשוני בירושלים, או ערב למחרת הקידוש הם ישמיעו קריאות גזעניות המתאימות לגרמניה הנאצית במשחק כדורגל של בית"ר ירושלים, או סתם גנבו, שיקרו ואנסו. ובכלל, מה עם "להיות ישראלי" אבל לא יהודי? או לא מסורתי? או לא מאמין בכלל? להם אין מקום להיות ישראלים?
שמחתי לגלות שאני לא לבד, ורוב התגובות והפוסטים בעמוד "שישי ישראלי" הם של גולשים זועמים, כמעט כמוני. גם היצירתיות האינטרנטית לא פסחה על הנושא וממים רבים התפרסמו על כך: "בבוקר 6.90 שקל, בערב 120 שקל", נכתב כמחאה על המחירים שצריך לשלם על מונית בשישי בערב מול נסיעה באוטובוס שכידוע, לא תתאפשר בערב שבת, זאת בגלל ההתעקשות של ישראל שלא להפריד בין דת למדינה. קמפיין הקורא לקדש בערב שבת בוודאי לא יסייע לכך ורק יישמר את המצב שמקשה על חייהם של ישראלים רבים. נראה לי שאנשי העסקים, שנותרו אלמונים, קצת פספסו את המטרה שלהם, ובמקום חיבור הם יצרו קיטוב בין חילונים או לא-יהודים לבין דתיים או מסורתיים. חבל שהכסף הרב שהושקע לא הופנה לקמפיין שיקרא לעזור לחלשים, להימנע מאלימות ולקבל את השונה. זה בוודאי יהיה הרבה יותר יעיל ומקרב לבבות.
לפרסום מאמרים בוואלה! דעות לחצו כאן
המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד