העליהום שנעשה במערכת הבחירות על ראש ממשלתנו - משמאל ומימין ברעש ובשקט, בבוטות ובנימוס - רק מוכיח עד כמה במערכת הבחירות שלפנינו הכול אישי. על כך יעידו גם תהליכי ההתנתקות בין ביבי לבין כמעט כל שותפיו. הקרעים ביניהם הרי לא נוצרו כתוצאה מפערים אידיאולוגים חריפים. אבל האמת שזה לא רק ביבי. אלי ישי ואריה דרעי לא הצליחו בשם מורשת מרן המשותפת לשניהם לשים את האישי בצד. באותה נשימה, ספק רב אם יהדות התורה וש"ס יצליחו לשים אי פעם בצד את הטינה האישית שצברו כלפי לפיד גם אם הוא יגמיש עצמו לדעת בעת המשא ומתן הקואליציוני. בעולם שבו האידיאולוגיה מתמוססת אל מול הפרגמטי או הופכת נחלתם של הקיצוניים אנחנו תקועים עם האישי. האמת היא שזה לא כל כך נורא.
"האישי הוא פוליטי" היא מימרה הלקוחה מהשדה הפמיניסטי ויש לה משמעויות רבות. העיקרית שבהן קובעת שבפועל אין מחיצות בין הנעשה בספרה הפרטית למרחב הציבורי. דיכוי האישה בביתה מהווה שיקוף לדיכויה בשדה הציבורי. ובמילים אחרות, הסוגיות הפרטיות הן בעצם בעלות משמעות פוליטית. בפרפרזה למנהיגינו, ניתן לומר כי ההתנהלות האישית וההתנהגות הבינאישית שלהם מהוות פעמים רבות שיקוף לאופן בו יתפקדו כמנהיגים לטוב ולרע (תלוי בעיני המתבונן).
ראו למשל את הקשר בין התנהלותו של ביבי עם שריו וחברי מפלגתו (פרנויה, חוסר אמון, חוסר פרגון) לבין התנהלותו עם הנשיא אובמה. או את הקשר בין הנהנתנות שהוא מפגין באורח חייו לבין התעלמותו מסוגיית יוקר המחיה. לחילופין, בואו נבחן את התנהלותו של לפיד עם חברי מפלגתו כאשר העזו להמרות את פיו ואת התנהגותו העיקשת, שאינה מוכנה לקבל דעות שונות, בפרשת מע"מ אפס. גם התנהלותו האישית של ליברמן לאחרונה (עם האמריקאים ובכלל) כמבוגר אחראי ופרגמטי היא שכעת מכתיבה את היחס של רבים אליו. יש הרואים בה חולשה ופשרנות ויש שרואים בה התמתנות מבורכת וכנה המוחקת את קריאתו להחרים עסקים של ערבים ומעידה כביכול על דרכו החדשה.
לבני, מצדה, הוכיחה לאחרונה בהתנהלותה האישית הן יכולת ניהול משא ומתן והן יכולת להיות בוטה. ללא ספק, רבים מהישראלים יזכרו לה את זה לטוב או לרע כשישימו את הפתק בקלפי. הרצוג, לעומתה, הוכיח בינתיים שהוא איש של פשרות וחיבורים ובעל אגו קטן. ישראלים רבים מפרשים זאת כבשורה פוליטית מרעננת ואילו אחרים - כחולשה. החוצפה, הצעקנות וגניבת הקרדיט המיוחסת לבנט במבצע "צוק איתן" הן אלו שבעיקר מכתיבות את התמיכה בו (ולא למשל בביבי) או את הרתיעה ממנו. ולבסוף, כחלון, שאין לנו עדיין אינדיקציה מספקת לגבי התנהלותו האישית, אבל ללא ספק סיפור חייו האישי כמו גם הביצועיזם המיוחס לו ברפורמת הסלולר הינם המרכיבים החשובים בהזדהותם של קהל בוחריו הפוטנציאלי.
ההתנהלות האישית, אם כן, מספרת לנו לא פעם הרבה יותר מהאידיאולוגיה המוצהרת. בנוסף, טעמנו האישי, האינטואיציות שלנו, התדמיות שאנחנו נמשכים אליהם, סגנון החיים המועדף עלינו ומושאי ההזדהות שלנו, כל אלו הם גורמים המכתיבים חלק ניכר מהבחירות שלנו בחיים ומשחקים תפקיד לא מבוטל גם בהעדפות הפוליטיות שלנו. הסיסמה "רק לא ביבי" היא, אם כך, מספקת ונכונה מבחינת יריביו. היא מבטאת בעיניהם ובעיני בוחריהם הפוטנציאליים את כל ההתנהלות האישית הקלוקלת שלו המהווה בבואה מבחינתם לדרכו הפוליטית. כאמור, זה לא רק נכון בהקשר של ביבי. במהלך שלושת החודשים הבאים צפוי כל אחד ואחת מהמועמדים והמועמדות לעמוד בפני מתקפות אישיות. במקום לצקצק בלשון בואו ננסה ללמוד מזה משהו אמתי.
לפרסום מאמרים בוואלה! דעות לחצו כאן
המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד