פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      התרסקות הכלכלה הרוסית תורגש גם בסוללות הטילים בדמשק

      בניסיון לאושש את הרובל, ולדימיר פוטין מסיט את תשומת הלב לזירה הנוחה ביותר עבורו: המזרח התיכון. מחאה עממית? הרוסים בכלל בטוחים שצניחת מחירי הנפט היא מזימה אמריקנית

      את הסיבות למשבר הכלכלי ברוסיה, שהתבטא בימים האחרונים בהתרסקות של הרובל ובהקפצה דרמטית של הריבית ל-17%, יש לחפש עוד לפני שפרצה המלחמה באוקראינה. כבר בדצמבר 2014 ניסתה ארצות הברית, המובילה את הגוש המערבי בעזרת נאט"ו והאיחוד האירופי, למנוע את החייאת "האימפריה הרוסית" שמנסה לכונן הנשיא ולדימיר פוטין.

      המרכיב החשוב ביותר באימפריה הזו היא אוקראינה. פוטין ניסה לפתות אותה לכיוונו, ולמנוע ממנה לפזול למערב. נשיא אוקראינה דאז, ויקטור ינוקוביץ', סירב לבסוף להצעה להצטרף לאיחוד האירופי; העם יצא לרחובות קייב, הצליח להפילו, ולכונן שלטון פרו-מערבי.

      הרוסים היו בטוחים שהניסיונות למשוך את קייב מערבה היא מעשה יזום של האמריקנים, שכבר הצליחו ל"מערב" את שלוש המדינות הלטביות – ליטא, לטביה ואסטוניה. מוסקבה לא רק צפתה מן הצד במתרחש, אלא התערבה, באופן נסתר וחתרני, בניסיונות הפיתוי האמריקניים. בסופו של דבר פלשה רוסיה לחצי האי קרים, וערערה באופן יזום את נאמנותם של שני המחוזות הפרו-רוסים באוקראינה, כדי שישבו על הגדר ולא יביעו עמדה: לא בעד קייב ולא בעד מוסקבה.

      נאום של פוטין מוקרן בתיאטרון בעיר סטברופול שבהרי הקווקז. רוסיה, דצמבר 2014 (רויטרס)
      נאום של פוטין משודר בתיאטרון בעיר סטברופול, החודש (צילום: רויטרס)

      בחודש ספטמבר האחרון הושגה מעין הפסקת אש לאחר סדרה של קרבות קשים בין הכוחות האוקראינים לכוחות פרו-רוסים במזרח המדינה. אלא שהפשרה שהובילה להפסקת האש התפרשה כהפסד של רוסיה במלחמה, שכן אוקראינה הצטרפה להלכה למערב, וקיבלה את תכנית האיחוד האירופי, בעוד שרוסיה ממשיכה לבקש ששכנתה לא תצטרף לנאט"ו.

      בניסיון ליצור מנוף לחצים על מוסקבה שלא להתערב בענייניה הפנימיים של אוקראינה בזמן אמת ובעתיד, הטילו ארה"ב, האיחוד האירופי ונאט"ו סנקציות כלכליות על מוסקבה. תכליתן הייתה גם השבת השליטה בקרים לידי אוקראינה, אם כי דרישה זו לא הועלתה באופן רשמי. במהרה התברר כי הסנקציות הכלכליות מכאיבות לכלכלה הרוסית, בעיקר משום שהן פוגעות במערך הכלכלי-ציבורי-פוליטי שמקיף את פוטין עצמו: בעלי ההון שהם בשר מבשרו של השלטון. התקווה במערב הייתה שתחת העול הכלכלי, האליטה תפיל את פוטין מכיסאו.

      יוזמי הסנקציות ניסו לעורר מחאה נגד פוטין בתוך רוסיה, בין אם מצד האליטות ובין אם בקרב הציבור הרחב. בסתר לבם, הם קיוו ליצור "מהפכה שקטה", ולא מהפכה מדממת. אך בטווח הזמן הנראה לעין, לא צפויה מהפכה המונית נגד שלטונו של הנשיא הרוסי, בוודאי אם יגיע לעמק השווה עם המערב. במקרה כזה, שבו יוקלו או יוסרו כליל הסנקציות, תתאושש הכלכלה הרוסית לאורך זמן. עם זאת, בטווח היותר רחוק עשויה או עלולה להיווצר קרקע נוחה יותר למחאה ציבורית רחבה נגד פוטין, כזו שאולי אף תעלה לו בשלטונו.

      שר החוץ של ארצות הברית ג'ון קרי ושר החוץ של רוסיה סרגיי לברוב במהלך פגישתם בפריז, 14 באוקטובר 2014 (רויטרס)
      שרי החוץ לברוב וקרי בפריז בחודש אוקטובר. לשניים יש יחסים קרובים למרות סכסוך המעצמות (צילום: אי-פי)

      אם לא די בכך, במקביל למשבר באוקראינה, חלה ירידה דרמטית במחירי הנפט, כאשר מחיר החבית צנח ב-40% מתחילת משבר הנפט (מיותר מ-105 דולרים ב-2012 מ-60 דולר לחבית היום). למרות שלצניחה במחירי הנפט גורמים רבים, ברוסיה משוכנעים שמדובר במזימה אמריקנית-סעודית שנועדה לפגוע באיראן וברוסיה עצמה – שתיים מיצואניות הנפט הגדולות בעולם. ההכנסות של המדינה הרוסית מבוססות בעיקר מהפקה וייצוא של מקורות אנרגיה – נפט וגז.

      בחודשים האחרונים מנסה פוטין לעצור את הסנקציות, מול מדיניות עקבית ונוקשה של ארה"ב שלא לוותר לו. כחלק מהמאמצים הללו, רוסיה מנסה להעתיק את תשומת הלב הבינלאומית למזרח התיכון, בזירה שבה יכולה מוסקבה ליצור לחץ על המערב, ושארה"ב יכולה לוותר לה. כך למשל צפינו בהסתערות הדיפלומטית הרוסית על מדינות האזור, שבאה לידי ביטוי, בין היתר, בחתימה על עסקאות נשק מסוימות עם מצרים, לבנון, ירדן, בחריין ועיראק, תוך ניצול המחלוקות שיש למדינות הללו עם וושינגטון.

      ראיה לכך ניתן למצוא במפגש שנערך השבוע ברומא בין שר החוץ הרוסי סרגיי לברוב לעמיתו האמריקני ג'ון קרי: השניים דנו בשלושת המשברים העיקריים באזור – המשא ומתן הישראלי –פלסטיני, המשבר בסוריה ותכנית הגרעין האיראנית. עצם העלאת הנושאים הללו מצביע על שילובו של המזרח התיכון בשיח בין הגושים, ועל הפשרות ששתי המעצמות עשויות לגבש באזור כדי לפתור את המשבר באוקראינה (לבטל את הסנקציות, למשל, או רק להקל בהן).

      מערכת טילים מסוג S-300 (AP)
      מערכות S-300 במצעד צבאי במוסקבה. הנשק לא מועבר לאיראן וסוריה חרף האיומים (צילום: אי-פי)

      מבחינה הכלכלית, למשבר הפיננסי הרוסי השפעה מוגבלת על כלכלת העולם, מכיוון שרוסיה היא בעיקר יצואנית של מקורות האנרגיה וחומרי הגלם, ולא אחת הצרכניות הגדולות. לכן, גם צעדי הנגד שלה מתבטאים בתחום הגאו-פוליטי, בדמות איומים והפגנות שרירים, כגון טיסות ביון גלויות והתגרויות של מטוסי קרב, בתקריות של כמעט-התנגשויות.

      ישראל נפגעת מהמשבר בצורה עקיפה, ועדיין לא דרמטית. לירושלים יש הבנות עם הרוסים ברמה "מעל הממוצע", ולראיה ישראל לא התייצבה לצד המערב סביב המשבר באוקראינה. בכל הפעילות הרוסית במזרח התיכון, שני הצדדים נזהרים מלחצות את הקווים האדומים האחד של השני: הרוסים לא מספקים נשק שובר-שוויון לאויביה של ישראל, וישראל לא פוגעת באינטרסים של מוסקבה באזור. כשזה קורה, כפי שלפי פרסומים זרים אכן קרה (שוב) לאחרונה בתקיפה בסוריה, מוסקבה דורשת הסברים.