ההכרעה המשפטית בבית המשפט העליון, שהחמיר השבוע בקביעת חלקה של מארי פיזם ממשדלת לרצח בתה לרוצחת הנו סמנטי גרידא לכאורה, מכיוון שהוא לא לווה בשינוי בעונש - שנקבע כבר כמאסר עולם. עם זאת, הוא "אורז מחדש" את אריזת הצלופן לתחושת הסלידה והקבס מהרצח המצמרר, שאותו היטיב לתאר כבוד השופט אליקים רובינשטיין, ראש הרכב השופטים שדן בעניינה. "לפנינו טרגדיה שקשה למצוא כדוגמתה - פעוטה בת כחמש מוצאת את מותה בשותפות זדון בין לא פחות מאשר אמה יולדתה וסבה וגופתה הקטנה מושלכת ככלי אין חפץ לקרקעיתו של נחל. כמה רוע יש בסיפור איום זה", אמר.
ואכן יש רוע. זו הוכחה ניצחת לכך ששופטים הם בשר ודם וקשה להם לנתק את עצמם מרגשותיהם בשעה שהם עושים שימוש באזמל המשפטי השכלתני. בספר בראשית נכתב מיד לאחר מעשה הרצח של הבל בידי קין: "ו?י??אמ?ר י?הו?ה א?ל-ק?י?ן, א?י ה?ב?ל א?ח?יך?; ו?י??אמ?ר ל?א י?ד?ע?ת??י, ה?ש??מ?ר א?ח?י א?נ?כ?י. י??אמ?ר, מ?ה ע?ש??ית?; קו?ל ד??מ?י א?ח?יך?, צ?ע?ק?ים א?ל?י מ?ן-ה?א?ד?מ?ה. ו?ע?ת??ה, א?רו?ר א?ת??ה, מ?ן-ה?א?ד?מ?ה א?ש??ר פ??צ?ת?ה א?ת-פ??יה?, ל?ק?ח?ת א?ת-ד??מ?י א?ח?יך? מ?י??ד?ך?".
האסוציאציה בין מעשה קין לחלקה של מארי במעשה מזדקרת באופן טבעי ומידי, אך בהבדל משמעותי ניכר. בעוד שקין, שנטל אחריות למעשיו והודה מיד במעשה, זכה לכך שהוטבע על מצחו "אות קין" כמגן מפני חיסולו בידי מבקשי רעתו, בית המשפט העליון הטביע למצחה של מארי אות קלון ולדיראון עולם על כך שלא חסה על בתה.
בשנת 2008, לאחר שנעצר, הודה רוני רון שהכה והשליך את רוז נכדתו לירקון, ובית המשפט דחה את גרסתו כי לא התכוון לרצחה. מארי פיזם, לעומתו, הכחישה לכל אורך הדרך - הן בחקירה במשטרה והן בבית המשפט - מעורבות ברצח בתה. בעניינה, בניגוד לרוני, לא הצליחה המשטרה ללקט ראיה למעורבות פעילה ברצח. היבול החקירתי היה בדמות ראיות נסיבתיות שקשרו את מארי לרצח, בהן מודעותה לכוונת רוני רון לקטול את חיי רוז. עוד נטען כי המריצה אותו לבצע את המעשה המחריד ולא ניסתה בשום שלב להניאו מכך.
מארי פיזם ורון הועמדו לדין בגין עבירת רצח בכוונה תחילה - שהעונש שלה הוא מאסר עולם. בית המשפט המחוזי מרכז שדן את השניים הרשיע את רון ברצח והמיר את העבירה שיוחסה למארי פיזם בשידול לרצח. האבחנה בבית המשפט המחוזי בין רוני למארי נבעה משום חלקם השונה. בעוד שרוני היה זה שהשליך את רוז למימי הירקון, מארי הייתה שותפה לפשע וזו שהמריצה את רון לבצע את המעשה .
דיני העונשין אינם מבחינים לעניין העונש בין משדל לרצח לבין רוצח, דין אחד לשניהם - מאסר עולם. האבחנה היא אבחנה משפטית, אך דעתה של פרקליטות המדינה לא הייתה נוחה ממנה. בית המשפט העליון סבר אחרת, אימץ את דעת פרקליטות המדינה וקבע כי מארי היא "מבצעת בצוותא" של הרצח ולא עוד "משדלת" - גם אם לא נטלה חלק בהשלכת רוז למי הירקון ואף לא נכחה בזירה.
יש לציין כי עד היום לא עלה בידי המומחים לרפואה משפטית לפענח את סיבת המוות של רוז. הם שללו את האפשרות כי מותה נגרם בשל שבר בגולגולת או בטביעה. אילו פוענח האופן המדויק שבו בוצע הרצח יכול היה הדבר למקד את חלקו של רון ומארי, דבר שהיה יכול להביא לתוצאות שונות באשר לאחריותם ברצח רוז. זהו אחד המקרים הנדירים שבהם הפתולוגיה לא סיפקה את הסחורה.
לדידי, הכרעתו של בית המשפט המחוזי קרובה יותר לסביבה המשפטית הטבעית מאשר בית המשפט העליון. הייתי מפליג ואומר כי בנסיבות אחרות היה יכול חלקה של מארי להצטמצם לעבירה של סיוע לרצח או אי-מניעת פשע, אז היה עונשה של מארי קל משמעותית. מאידך, דעת הקהל לא הותירה מקום להקלה באחריותה של מארי לטרגדיה שפקדה את רוז, שכל חטאה היה שנקרעה בין אמה לאביה.
המקרה המזעזע לא אפשר לפרקליטות לגלות שמץ של חמלה כלפי מארי. האמוציות הקשות מרחפות מעל מנסחי כתב האישום, בואכה השופטים שניסחו את הכרעות הדין. מאבק הפרקליטות שהוכרז לעת הזו כניצחון משפטי, היה לא במעט תוצאה של נסיבות מזעזעות שהביאה למותה של רוז.
לא פעם אנו המשפטנים נתקלים בנטייה שלא למצות את הדין עם בעל ואשה המעורבים בביצוע עבירה בצוותא, על מנת למנוע כאוס בתא המשפחתי הגרעיני. אלא שהפעם האווירה הציבורית העוינת כלפי רון ומארי פיזם קיבלה ביטוי מהדהד בהכרעות השיפוטיות ובפרט בערעור שיזמה פרקליטות המדינה בעצם דרישתה להטביע במצחה של מארי את האות - "רוצחת בצוותא".
הכותב הוא בעליו של משרד עריכת דין המתמחה במשפט פלילי ובפשיעה כלכלית, ויו"ר הוועדה לענייני פלילים בלשכת עורכי הדין מחוז תל אביב והמרכז
לפרסום מאמרים בוואלה! דעות לחצו כאן
המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד