בשקט יחסי נכנס לתוקפו פרויקט סל"ע (סיירת לביטחון עירוני) מטעם עיריית תל אביב, שמטרתו להגביר את תחושת הביטחון האישי של תושבי העיר ובעלי העסקים הפועלים בה במרחב הציבורי. בעלות של שני שקלים לשנה לכל מטר רבוע בנוי, מבטיח ראש העיר רון חולדאי באתר האינטרנט של העירייה "לזהות התנהגויות המסכנות את התושבים ולמנוע אותן עד כמה שאפשר".
כתושב תל אביב האמור להרגיש מוגן יותר לאחר ההיטל החדש, הפרויקט של חולדאי דווקא מעורר בי כעס ומרירות. לא ממש מובן לי איך נושא "סכנות העישון הפסיבי ושות'" חמק מההגדרה הנ"ל ולא נכלל, ולו במילה, בפירוט תחומי פעילותה של הסיירת, כפי שפורסם באתר עריית תל אביב-יפו.
הביטחון האישי שראש העירייה מבטיח להקנות לתושבי העיר בתוככי המרחב הציבורי אינו לוקח בחשבון את הסכנות המוחשיות הקשורות לביטחון הבריאותי של האזרח באותו מרחב. ממרומי הקומה העליונה בבניין העירייה בוחר חולדאי להתעלם מהעובדה כי בחודשים האחרונים מקומות בילוי רבים ברחבי העיר שבים ומאפשרים ללקוחותיהם לעשן כאוות נפשם בין כותליהם ובכך להפר באופן גלוי את חוק העישון.
אם עד לא מכבר ניתן היה להיווכח כיצד מסעדות ובתי קפה בעיר מערימים על החוק ומספחים ברים עצמאיים בסמוך לבית העסק במסווה של "חדרי עישון", הרי שבתל אביב של סוף 2014 חזרו מרבית בעלי הברים לסורם והם מאפשרים ללקוחותיהם להיות פורעי חוק. כדי לסבר את האוזן, בכל אחד מחמשת הברים שיצא לי לבלות בהם בחודשיים האחרונים נוכחתי בבליינים מציתים סיגריות ומעשנים בעוד שבעלי המקום מעלימים עין.
מקומם להיווכח שחלפה שנה וחולדאי עדיין שם קצוץ על נתוני האגודה למלחמה בסרטן. ההערכה היא כי לא פחות מעשרת אלפים ישראלים מתים מדי שנה ממחלות שונות הקשורות בעישון וכי 1,500 מתוכם מתים כתוצאה מעישון פסיבי. נשאלת השאלה מדוע, אם כן, חולדאי לא עומד מאחורי ההבטחות אותן פיזר לאורך השנים האחרונות, בדבר מיגור תופעת העישון.
כבר לפני שלוש שנים צוטט בתקשורת גורם מטעם עיריית תל אביב שאמר כי "האכיפה נעשית בהתאם לשיקולים המביאים בחשבון סדרי עדיפויות הנובעים מהמשאבים המוגבלים שעומדים לרשות העירייה", טיעון שתופס כנראה עד עצם היום הזה. על אילו משאבים מדברים שם לעזאזל? הפרדוקס הינו בלתי נתפס.
בשנים האחרונות העיר תל אביב ירקה דם כדי למצב את עצמה כבעלת צביון ספורטיבי מובהק. לאורך השנים האחרונות השקיעה עיריית תל אביב סכומי עתק בהקמת מסלולי ריצה, שבילי אופניים ומתקני כושר במרחב הציבורי וזאת במטרה לקדם את המודעות הבריאותית של תושבי העיר לעסוק בפעילות גופנית. אם זה לא מספיק, ב-2012 מימנה עיריית תל-אביב מכיסה סכום של 2.5 מיליון שקל בהפקת המרתון השנתי. נשאלת אם כן השאלה כיצד ייתכן שאותה עירייה המשקיעה כל כך הרבה במיתוגה הבריאותי חושפת בה בעת את אזרחיה לסכנות חיים מבלי להניד עפעף.
זאת ועוד: איך יכול להיות שקנסות בגובה של 5,000 שקל האמורים היו לחול על מפרי חוק העישון אינם מהווים תמריץ עבור העירייה להפעיל פקחים בכל ימות השבוע עד השעות הקטנות של הלילה. הייתכן שחולדאי חושש מהפרת הסטטוס קוו של העיר ש"אינה הולכת לישון"? האם בשל החשש לקומם עליו את קהל בוחריו הבליינים וה"סטלנים", מתעלם חולדאי לחלוטין מהעובדה ש"המפתחות בידיו" וכי מהלך אמיץ אחד שלו עשוי להפחית את מספר המאושפזים במחלות לב וסרטן?
פרויקט סל"ע, המתיימר להעניק לתושבי העיר הגנה, הבטחה וסדר ציבורי אינו יכול להתנער מהסכנות שצוינו לעיל. על הפרויקט לקחת בחשבון שסכנות העלולות להיגרם במרחב הציבורי כתוצאה מאי פיקוח על העישון מסכנות חיים לא פחות מפעילות חבלנית עוינת ועל כן על עיריית תל אביב לאכוף לאלתר את איסור העישון במרחב הציבורי כפי שמחייב החוק.
הכותב הוא תושב תל אביב ודוקטורנט לאנתרופולוגיה באוניברסיטת חיפה
לפרסום מאמרים בוואלה! דעות לחצו כאן
המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד