ב-10 במרץ 1974 החלה גולדה מאיר את כהונתה כראש הממשלה ה-16 של ישראל. הייתה זו הממשלה הקצרה ביותר בתולדות המדינה. ב-11 באפריל, חודש ויום לאחר מכן, התפטרה מאיר בבושת פנים מתפקידה בשל פרסום דוח הביניים של ועדת אגרנט, שחשף חלק ממחדלי מלחמת יום הכיפורים. העובדה כי הממשלה לא האריכה ימים והתפזרה לאחר זמן כה קצר לא נחשבה לדבר מוזר באותה תקופה. בעשורים הראשונים לאחר היווסדה של המדינה לא האריכו הממשלות את ימיהן. בניגוד לדעה הרווחת היום בקרב חוגים נרחבים בישראל, הדבר דווקא אינו באמת מאפיין את הממשלות בשלושת העשורים האחרונים. כלומר, ממשלת נתניהו השלישית, שהתפרקה בשבוע האחרון, הינה היוצא מן הכלל שאינו בהכרח מעיד על הכלל בשלושת העשורים האחרונים.
"מרבית הממשלות קצרות הטווח היו בראשית ימיה של מדינת ישראל", מסבירה ד"ר יעל שומר, מהחוג למדעי המדינה באוניברסיטת תל אביב. "בכנסות של ראשית ימיה של המדינה, אנחנו רואים כהונות קצרות יחסית. אבל צריך לזכור שאנחנו מדברים על כנסת צעירה שהייתה בימים של התמסדות המערכות הפוליטיות של המדינה, ולכן אנחנו רואים חלופת כנסות מהירה. אחר כך, אפשר לזהות את ההתמסדות של המערכות הפוליטיות בתחלופות פחות אינטנסיביות".
1951: כנסת אחת, ארבע ממשלות
בניגוד לדעה הרווחת, ד"ר שומר מסבירה כי דווקא בעשורים האחרונים ניתן לזהות יציבות באורך חיי הכנסות. לעומתן, הממשלות הן דווקא אלה שאורך החיים שלהן הולך וחוזר לימים שאפיינו את שלושת העשורים הראשונים לקיומה של מדינת ישראל קצרות במיוחד. "מרבית הממשלות קצרות הטווח היו בראשית ימיה של מדינת ישראל. הכנסת השנייה החלה באוגוסט 1951 והיא סיימה את כהונתה באוגוסט 1955, אבל היא התאפיינה בארבע ממשלות שונות. הממשלה השלישית, הרביעית, החמישית והשישית כיהנו בעצם תחת אותה כנסת שנייה", אמרה ד"ר שומר.
הצצה לארכיון אתר הכנסת, מעלה את הסיבות שהובילו לפירוקן האינטנסיבי של הממשלות, רובן ככולן עוסקות באידאולוגיות השונות. במהלך הכנסת השנייה, שכאמור כיהנו במהלכה ארבע ממשלות שונות, הקים דוד בן גוריון את הממשלה השלישית, אבל היא כשלה לאחר שנה וחודשיים בלבד בעקבות חילוקי הדעות עם המפלגות הדתיות בעניין חיזוק החינוך הדתי במדינה. את הממשלה הרביעית הקים שוב בן גוריון בדצמבר 1952, והיא התפרקה אחרי פחות משנה משום שבן גוריון החליט לשמש דוגמא אישית לעם ופרש מהכיסא הרם לטובת השתקעות בקיבוץ שדה בוקר שבנגב. את הממשלה החמישית, שהוקמה גם היא תחת הכנסת השנייה, הקים משה שרת בינואר 1954. היא שרדה שנה וחמישה חודשים בלבד, ונפלה עם הצבעת אי אמון בממשלה בשל עמדתה במשפטו של מלכיאל גרינוולגד, שהאשים את ד"ר ישראל קסטנר בשיתוף פעולה עם הנאצים. שרת החליט לפרק את הממשלה בשל החלטתם של תנועת "הציונים הכלליים" להימנע בהצבעת אי האמון, וסירובם להתפטר מהממשלה. הממשלה השישית והאחרונה בכנסת השנייה שרדה חודש וחצי בלבד, משום שבסופה הגיע זמן הבחירות לאחר ארבע שנות כהונת הכנסת.
"צריך להבין שפרק הכהונה של ארבע שנים הוא אופייני למשטר נשיאותי, אבל הרבה פחות אופייני למשטר פרלמנטרי הנהוג גם בישראל", אמרה ד"ר שומר. "במשטרים נשיאותיים, נבחרים לארבע שנים והקונגרס לא יכול להפיל את הנשיא. במשטרים פרלמנטרים, לעומת זאת, אחד המאפיינים של הממשלות הוא שהן צריכות להבטיח שלא מתגבש נגדן רוב בבית המחוקקים שיצביע נגד הממשלה בהצבעת אי אמון. לכן, שרידות של ממשלות במשטרים פרלמנטרים היא קצרה פעמים רבות".
ממשלות של שנתיים, כמו באירופה
בהשוואה למשטרים פרלמנטריים באירופה, ד"ר שומר מסבירה כי ממוצע כהונתן של ממשלות במדינות שבהן המשטר הוא פרלמנטרי, לא שונה בהרבה מישראל. "הממוצע אצלנו עומד על כהונה שנמשכת שנה ועשרה חודשים", הסבירה. "הממוצע במדינות עם משטרים פרלמנטריים באירופה עומד על שנתיים בלבד בממוצע. צריך להבין שאנחנו לא כל כך חריגים, מדובר במאפיין שהוא מאוד בולט במשטרים פרלמנטרים. הליכה לבחירות מוקדמות לא תמיד מהווה סממן לחולשתו של ראש הממשלה, יש לנו מחקרים שמראים שבחלק מהפעמים שראשי ממשלה אומרים 'בואו נפזר את הפרלמנט', הם עושים את זה דווקא מעמדת חוזק". לדבריה, ראשי ממשלות שקוראים לפיזור הפרלמנט מנסים למעשה להעלות את מספר המנדטים שמפלגתם מחזיקה בו, וכך להעצימה בקואליציה.
"אני לא הייתי בחדרי חדרים, אבל אני מעריכה שמה שראינו בשבועיים וחצי האחרונים היה ספין של בנימין נתניהו שנועד לפרק את הקואליציה", אמרה ד"ר שומר. "ייתכן שהוא הסתכל על הסקרים, ואמר לעצמו: 'לפיד מתרסק, הימין מתחזק, ואם אקדים את הבחירות, לא יהיה מספיק זמן להחליף אותי בראשות הליכוד'. לסוגיה הזאת שבה אנחנו רואים ראשי ממשלה קוראים לפזר פרלמנט וללכת לבחירות מוקדמות, יש תימוכין ממחקרים השוואתיים שנערכו בכל העולם".
למרות המחקרים האקדמיים שמראים כי אורך חייהן של ממשלות ישראל ישראל אינו שונה בהרבה ממשטרים פרלמנטיים ברחבי העולם, הציבור עדיין חש את חוסר היציבות שלהן. "אנחנו כן צריכים להיות מודאגים", סייגה ד"ר שומר את דבריה. "תדמית המפלגות בכנסת ותדמית הפוליטיקאים בישראל, יורדת בשנים האחרונות בצורה דרמטית. ביקורתיות היא חיובית, אבל דרגה מסוימת של אמון ציבור היא הכרחית למשטר דמוקרטי. חוסר האמון יכול לבוא לידי ביטוי באחוזי ההצבעה, שאנחנו רואים כיצד הם הולכים ויורדים בחמש-שש מערכות הבחירות האחרונות. צריך לזכור שזאת המעורבות המינימלית ביותר שלנו כאזרחים במשטר דמוקרטי".