בשארית כוחותיה, ברגעיה האחרונים, מבקשת ממשלת נתניהו להעביר בהליך בזק את תיקון מס' 5 לחוק למניעת הסתננות חוק מורכב, בעל השלכות כבדות, שנחקק בחיפזון כבר פעמיים, ונפסל בנחרצות כבר פעמיים על ידי בג"ץ. שר הפנים הנכנס, גלעד ארדן, ויו"ר ועדת הפנים, מירי רגב, יעשו כמיטב יכולתם להאיץ את ההליך הפרלמנטרי, כדי לקבוע עובדות בשטח רגע לפני שהם עשויים להתבקש לפנות את כיסאם.
ברקע נשמעים פרפורי הגסיסה של הממשלה הזו, שלא השכילה לבנות מדיניות הגונה והגיונית ביחס למבקשי המקלט בישראל, ובחרה תחת זאת להסית כנגד הפליטים, ארגוני זכויות האדם, ולאחרונה גם בית המשפט העליון. בתוך האולם יישמעו קולות רמים בהרבה הבחירות הקרבות ידרבנו את נציגי מפלגות הימין להביע בדיונים על החוק עמדות קיצוניות אף יותר מבדרך כלל. מי שישלמו את המחיר, כרגיל, יהיו מבקשי המקלט, תושבי דרום תל אביב, וגם כל אחד ואחת מאתנו, שכספי המסים שלו נזרקים שוב ושוב על פתרונות פסולים ולא אפקטיביים, שבסופו של יום מתבררים כבלתי חוקתיים.
כיוון שזו כבר הפעם השלישית שבה הממשלה מנסה לתקן את החוק הזה, רוב הטיעונים בעניין כבר הושמעו. כל אחד מאיתנו מכיר את הטענות המוסריות הקשות כלפי ההתעללות במי שבאו לבקש כאן מקלט והגנה. כל אחת מאיתנו יודעת שהצעת החוק החדשה זהה לקודמת שאותה בג"ץ פסל, עם שינויים קוסמטיים של כמה חודשים כאן וכמה חודשים שם. אבל ממשלת ישראל לא מבזה רק את בית המשפט העליון, ולא מענישה רק את מבקשי המקלט. הצעת החוק שעברה שלשום בקריאה ראשונה במליאה תחמיר בראש ובראשונה את מצבם של תושבי דרום תל אביב.
עובדה 1: 48 אלף הסודאנים והאריתראים שחיים כיום בישראל אינם ברי הרחקה כפי שגם ממשלת ישראל יודעת. אתם יכולים לסמוך על גדעון סער שאם היה אפשר להחזיר את האנשים האלה לארצם הוא כבר היה עושה את זה. עובדה 2: מבקשי מקלט נוספים אינם נכנסים ממצרים מאז שהושלמה בניית גדר הגבול בסוף 2012; בכל 2014 נכנסו דרך הגבול בסך הכל 21 בני אדם. לא בדיוק איום דמוגרפי. עובדה 3: ענפים רבים במשק הישראלי זקוקים לעשרות אלפי ידיים עובדות, וישראלים לא מוכנים לעבוד בהם. חלק מהענפים האלה מלונאות, מסעדנות, ניקיון ועוד נשענים בשנים האחרונות באופן משמעותי על עובדים מבקשי מקלט. עובדה 4: מדי שנה מייבאת ישראל אלפי עובדים זרים, מגמה שהולכת ומתחזקת, בין השאר בעידודה הנלהב של מירי רגב. כן, אותה מירי רגב שמתעקשת לאסור על מבקשי מקלט לעבוד בישראל.
מה שיקרה ביום שאחרי החוק החדש למניעת הסתננות הוא דבר כזה: 3,000 מתוך 48 אלף מבקשי המקלט ייכלאו בחולות בניגוד לכל האמנות הבינלאומיות שישראל חתומה עליהן. בישראל, ובעיקר בדרום תל אביב, יישארו 45 אלף מבקשי מקלט. כפי שקבע דו"ח מבקר המדינה האחרון, לאורך כל השנים שבהן הממשלה שלחה את מבקשי המקלט לדרום תל אביב היא לא טרחה להשקיע אפילו שקל בשיקום השכונות על מנת שיוכלו לקלוט כל כך הרבה בני אדם. התשתיות לא שופצו, שירותי הבריאות והרווחה לא תוגברו תושבי דרום תל אביב הופקרו על ידי הממשלה להסתדר לבדם עם אוכלוסייה זרה, בשכונות שאף פעם לא היה פשוט לגור בהן. המבקר הוסיף, שחייבת להתגבש מדיניות כללית ומקיפה בנושא. אם יהיו 45 אלף מבקשי מקלט או 48 אלף מבקשי מקלט זה לא מה שיקל על החיים בדרום תל אביב.
במקביל, החוק החדש מטיל סנקציות על מעסיקים של מבקשי מקלט, במטרה לגרום לפיטוריהם. התוצאה הבלתי נמנעת תהיה פיטורים המוניים של אלפי בני אדם שכיום עובדים ומתפרנסים בבתי מלון, במסעדות, בניקיון ובחקלאות. לאן ילכו אותם מפוטרים שלא ניתן להשיב לארצם? האם הממשלה מנסה לייצר שוב אלפי הומלסים שישנו, בלית ברירה, בגינת לוינסקי ובחצרות דרום תל אביב?
כדי לפצות את תושבי דרום תל אביב על שנים ארוכות של הזנחה, ממשלת ישראל צריכה להשקיע את תקציבי העתק שהיא זורקת על מתקן חולות בשיקום התשתיות והשירותים בשכונות. כדי להקל על העומס בשכונות, צריך לא רק לבטל את הסנקציות על המעסיקים אלא לעודד את מבקשי המקלט לעבוד בענפים שבהם זקוקים להם. היום שאחרי חוק ההסתננות החדש, אם חלילה יעבור בכנסת המפוררת הזאת, יכלא באכזריות את מי שבאו לבקש כאן מקלט ומחסה מצד אחד, ולא ישפר את המציאות בדרום תל אביב מצד שני. ההיפך: הוא רק יחמיר אותה.
לפרסום מאמרים בוואלה! דעות לחצו כאן
המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד