פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      מה בן גוריון היה חושב על חוק הלאום

      גם 41 שנים לאחר מותו, ישראלים רבים מתגעגעים לראש הממשלה הראשון שידע בחכמה כיצד ליישב את ערכי ישראל היהודים מול אלו הדמוקרטים. ראש אמ"ן לשעבר משרטט כיצד קיבל את ההחלטות המכריעות

      תורתו וחזונו של דוד בן גוריון הם מצפן ערכי ומדיני עבורנו גם 41 שנים אחרי מותו. רבים חשים געגועים עזים למנהיגות בנוסח בן גוריון - המתווה דרך, משרה אמון ותקווה, ומקרינה עוצמה, לצד דוגמה אישית וצניעות. היכולת להיעזר בחלקים מרכזיים של הגותו, גם מול האתגרים הנוכחיים, היא מתבקשת.

      מנהיגותו של בן גוריון נעה בסבך של שיקולים, שלעתים נראו סותרים זה את זה. הוא היה מודע היטב לחשיבותה של תמיכה בינלאומית בעמדותיה של ישראל. עם זאת, הוא סבר שאין הדבר צריך להגביל את יכולת הפעולה שלנו ככל שמדובר בהגנה על אינטרסים חיוניים לנו. הוא הטיף לשלום, אך הבהיר שהשלום אינו עומד בפתח, וכי עלינו להיות בעלי יכולת לעמוד בכוחות עצמנו כנגד כל איום. הוא לא היה מוכן לוותר על הממד המוסרי בעיצוב מדיניותה של ישראל. בסופו של דבר, הדגיש, שישראל תוכל לסמוך אך ורק על עצמה.

      בהתבוננות בחמש החלטות מכריעות שקיבל בן גוריון בשנתיים הקריטיות מ-1947 ועד סוף 1949 בתחום המדיני-בטחוני ניתן לראות את יכולתו לקרוא היטב את התמונה האסטרטגית, למצוא את נקודת האיזון שבין החזון למציאות, להבחין מתי דרושה נחישות החלטה והעזה ובמקביל מתי נכון להפעיל גישה פרגמטית המכירה במגבלות הכוח תוך אבחנה בין העיקר לבין התפל.

      דוד בן גוריון במסיבת עיתונאים בפריז. אוקטובר 1969 (AP)
      פעל בסבך שיקולים סותרים, והצליח. דוד בן גוריון (צילום: אי-פי)

      בצומת הראשונה הכריע בן גוריון על קבלת תכנית החלוקה של ארץ ישראל של האו"ם. בנובמבר 1947 רבים בהנהגה היישוב חשבו שגבולות החלוקה אינם נכונים היסטורית ואינם ניתנים להגנה. לקח השואה עמד לנגד עיניו של בן גוריון: העובדה כי לעם היהודי לא הייתה מדינה אליה הוא יכול היה להימלט אסור שתשנה. בנקודת הזמן של נובמבר 1947 לא היו לעם היהודי כוחות שיבטיחו תמיכה בינלאומית במפת גבולות נוחה יותר. בן גוריון הכריע החלטה פרגמטית, תוך ראיית הזדמנות נדירה לחזרה לריבונות יהודית מוכרת בינלאומית בארץ ישראל, גם אם בגבולות החלוקה.

      בצומת השנייה נדרש בן גוריון לדילמה האם להכריז על הקמת מדינה יהודית עצמאית בחודש מאי 1948. הוא הוזהר מצעד זה על ידי חברי ממשלתו והקהילה הבינלאומית. החשש היה כי הקמת המדינה תביא לפלישה של צבאות ערב לישראל ולהתרחשותה של שואה נוספת. בן-גוריון ידע היטב, כי המציאות שנוצרה הייתה הזדמנות היסטורית ייחודית, שלא ברור אם תשוב. לפיכך, עמד על דעתו שעל היישוב היהודי להכריז על הקמת המדינה, כאן ועכשיו. בן גוריון הכריע הפעם על החזון שהוא מתבסס על ההבנה עמוקה של יחסי הכוחות האסטרטגיים.

      נשארנו עם הלבטים שלו

      ההכרעה השלישית נגעה לממלכתיות ולמשילות של המדינה הצעירה. בן-גוריון הבין שבמדינה דמוקרטית לא יתכנו גופים חמושים ואסור לה להידרדר למלחמת אזרחים. זהו הרקע לפעולה הקשה שנקט נגד "ארגוני הפורשים", ובכלל זה הטבעת ספינת הנשק "אלטלנה" של האצ"ל מול חופי תל אביב. זהו גם הרקע להחלטתו להביא לפירוק הפלמ"ח. שתי ההחלטות עוררו זעם רב והותירו צלקות קשות בקרב חוגים רחבים במדינת ישראל, שלא הגלידו במשך שנים. אבל בן גוריון היה שלם עם החלטתו. במדינת ישראל יהיה צבא אחד וממשלה אחת ורק היא, תשלוט ותישא באחריות למעשיה ומחדליה.

      לקראת סוף מלחמת העצמאות נדרשה הכרעה היסטורית רביעית: האם להורות לצה"ל להשתלט גם על שטחי יהודה ושומרון. בן גוריון הכיר בחשיבות ההיסטורית של ארץ ישראל ובזיקה של עמו לחברון ולשכם. יחד עם זאת, הבין בן גוריון את הקושי המוסרי בכיבוש או גירוש של תושבי הגדה המערבית. הוא גם הבין שהמערכת הבינלאומית לא תשלים עם המהלך ומעל לכל עמד הצורך להבטיח את זהותה היהודית של מדינת ישראל.

      ולבסוף ירושלים - כאשר הוגשה בשנת 1949 לעצרת האו"ם הצעת החלטה הקוראת לבינאום ירושלים הנהגת המדינה נתפסה בהפתעה. בן גוריון לא נבהל, והחליט בתגובה להחלטה להעביר מידית את משרדי הממשלה והכנסת לירושלים, בירת ישראל. בן גוריון, שבדרך כלל תמך בגישה פרגמטית וזהירה והטיף שלא להתגרות באומות העולם, לא ויתר הפעם. "ירושלים", אמר בן-גוריון, "זה לא רק מאה אלף יהודים. זוהי עיר דוד. אם ארץ ישראל היא לב האומה העברית, ירושלים - היא לב לבה. שלטון בינאום בירושלים יהיה הניצחון הראשון של עמי ערב על ישראל".

      גם כיום, 66 שנים לאחר הקמת המדינה, אנו נמצאים בלבטים דומים לגבי גבולות ומאפייני המדינה, בה אנו רוצים לחיות. ישראל, של היום, זקוקה למנהיג, אשר יידע לקבל החלטה קשה, אולי אף קורעת לב מבחינת הצדק ההיסטורי, אך מבוססת היטב על ההבנה מה אפשר ומה אי אפשר להשיג ברגע נתון. ישראל זקוקה למנהיג שיידע לעצב את גבולותיה, כך שמדינת ישראל תהיה נטועה היטב בין החלום והחזון מעוגנת לקרקע המציאות המדינית והאסטרטגית האפשרית. גבולות שיעניקו לה אפשרות להיות מדינה מוכרת ולגיטימית בקרב העמים, מדינה יהודית, דמוקרטית, בטוחה וצודקת.

      לפרסום מאמרים בוואלה! דעות לחצו כאן

      המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד