מפגש מרגש: מירה וקסלר, ניצולת שואה מפולין, פגשה אתמול (חמישי) בני יורק את הלנה ווגלובסקי, שסייעה לה ולאמה לשרוד את ימי המלחמה הקשים, לראשונה אחרי 70 שנה. מירה, שהייתה אז בת שש, יחד עם אמה חנה, נמלטו מהגטו ומצאו מחסה ביערות פולין. במשך כשנתיים, משפחתה הקתולית של הלנה, שהייתה אז בת 13, סיפקה לשתיים אוכל ומחסה ועזרה להן להישאר בחיים.
אחרי שבעה עשורים שבהן לא התראו, התאחדו השתיים בשדה התעופה JFK בזכות מאמצי ארגון צדקה יהודי. וקסלר ו-ווגלובסקי, שלשתיהן יש עתה נכדים, התחבקו, בכו והתנשקו כשמשפחותיהן מביטות מהצד בטקס המרגש. "המלחמה הרסה את הכול, אבל עכשיו אנחנו יכולות להיות ביחד שוב", אמרה ווגלובסקי, בת 85 כיום, לווקסלר, בת 78. "אני מאוד מתרגשת".
וקסלר סיפרה כי מעולם לא חלמה שהן יוכלו להיפגש שוב, מאחר שמשפחתה עברה לברזיל בתום מלחמת העולם השנייה, בזמן שמשפחת ווגלובסקי נותרה בפולין. "זה מאוד מרגש אותי להיות כאן ולראות את הלנה שוב", תיארה וקסלר את הרגשתה. "זה דבר שלא יכולתי לדמיין, וזה אכן קורה". שתי החברות הוותיקות חלקו זיכרונות מאותם ימים אפלים, בזמן שילדיהן ונכדיהן האזינו להן.
שתי המשפחות הכירו זו את זו לפני שפרצה המלחמה, כשמשפחת וקסלר הפעילה טחנת רוח בחווה של משפחת ווגלובסקי, בכפר סטרה הוטה. אחרי שהנאצים כבשו את פולין, משפחת וקסלר גורשה לגטו ובשנת 1941 נהרג אבי המשפחה, יעקב, לאחר שהנאצים החלו "לטהר" את יושבי הגטו.
חנה ומירה הצליחו להימלט ועשו את דרכן בחזרה לחוות משפחת ווגלובסקי. הן התחבאו שם במשך כמעט שנתיים, לעתים לנו אצל חבריהם הנוצרים, אך פעמים רבות הן נאלצו להסתתר מיער כשהמצב הפך למסוכן מכדי להישאר בבית. באותה תקופה הלנה חלקה עמן את המזון של משפחתה תפוחי אדמה, כרוב ולעתים גם בשר וסיפקה להן ביגוד נוסף כדי להתמודד עם הקור העז.
"כל דבר שהיה להם, הם נתנו לנו", גוללה וקסלר את השנים הקשות בפני ה"ניו יורק דיילי ניוז". "ישנו באותו יער, אבל אף פעם לא באותו מקום. היה מאוד קר ושלג כיסה אותנו. ישנו בחוץ, היכן שכל החיות שכנו ועם כל הסכנות. היינו הולכים בלילות, כשיכולנו, לבית של הלנה כדי להתחמם ולאכול. היה להם בית מוכר מאוד, משום שהוא היה גדול אילו הנאצים ידעו שיש יהודים, הם היו רוצחים את המשפחה". לדבריה של ווגלובסקי, הוריה מעולם לא התלבטו אם לסייע לחבריהם היהודים. "היה להם לב ענק והם הרגישו שהם צריכים להציל כל אחד שהם יכלו".