בלטה תחתית, המקום שבו הרשות שנואה מישראל

קילומטרים ספורים ממרכז שכם יש חבית נפץ של שנאה, אבטלה וסוחרי סמים. ביקור במחנה הפליטים הגדול והצפוף ביותר בשטחים חושף עד כמה גדול הוא מחירה של הזנחה מתמשכת

  • בלטה
  • שכם
  • חמאס
אבי יששכרוף, בלטה
ילדים משחקים ברחוב במחנה בלטה (צילום: AP)

עוד חורף במחנה הפליטים בלטה. נדמה שעם השנים דבר לא השתנה כאן לטובה, אולי להיפך. המצב רק נהיה גרוע יותר. שוב אותן תשתיות רעועות, צפיפות ועוני. עשרות אנשים ממלאים את הרחובות על אף שאין מדובר ביום חג. יום ככל הימים. שיעור האבטלה הגבוה בקרב הצעירים, כ-56% על פי נתוני הרשות הפלסטינית, יכול להסביר מדוע כל כך הרבה אנשים, ולא רק נערים, סובבים את סמטאות המחנה חסרי מעש.

בלטה, ללא ספק אחד המחנות הידועים "לשמצה", נמצא קילומטרים ספורים בלבד ממרכז שכם. אך הפער והמרחק בין תושבי המחנה לבין, "ההם", מהעיר, מעולם לא היה גדול יותר. בכל פעם שהזדמנתי למחנה ב-14 השנים האחרונות, נשמעו דברים קשים נגד ישראל, נגד "הכיבוש". הפעם, התלונות של רוב התושבים הם נגד הרשות הפלסטינית והעומד בראשה, מחמוד עבאס (אבו מאזן). בימים קשים אלה, אפילו "הכיבוש" הישראלי השנוא מאבד את הבכורה לטובת הרשות הפלסטינית, ברף העוינות הדמיוני של התושבים במחנה.

אחמד, בן 30, תושב המחנה, מצביע על מוכר הירקות שהתמקם מול חנותו. "אתה רואה את ארגזי הירקות? הם עומדים פה ימים. הוא משאיר אותם בלילה, ובימים מוכר ממה שנשאר". לדבריו, אלה ירקות שאינם ראויים למאכל אדם, ועדיין, "לאנשים אין כאן כסף לקנות משהו אחר. אין כאן לאף אחד אישור עבודה בישראל והרשות לא מסייעת לנו. לך תנסה לקבל הלוואה בבנק. הם לא מוכנים לתת לתושבי המחנה. ואני מאשים את אבו מאזן במצב הזה. יש פה סמים בשפע. למה הרשות לא מטפלת בזה?", הוא שואל בזעם.

חברו, סמיר מצטרף לדיון. "אין פה משטרה ואין פה חוק. אנשים מסתובבים עם אקדחים בגלל הפחד שלהם על עצמם, לא בגלל הישראלים. ואני שואל, היכן הסיוע הכלכלי שהרשות הפלסטינית מקבלת? למה היא לא נותנת אותם לתושבי המחנות? למה היא לא משקיעה בהם? אם המצב יישאר ככה, אם הרשות תמשיך להתעלם מאתנו, המצב בסוף יוביל לפיצוץ".

עוד בוואלה!

הדרך לבנות שרירים אחרי אימון: מה צריך לדעת על צריכת חלבון?

רקפת אריאלי
לכתבה המלאה
בהיעדר תעסוקה, השיעמום נוסק ועמו הפשיעה והסמים (צילום: AP)

כולם מדברים פה על "מזימה", מואמרה בערבית, נגד המחנות. קונספירציה שלה שותפים ישראל והרשות הפלסטינית במטרה להחליש את המחנות. עלא, בן, 43, מספר שהמחנה נמצא באחריותה של סוכנות הסעד וסיוע לפליטים פלסטינים של האו"ם, אונר"א. "אבל הם הורידו את היקף הפעילות שלהם במחנה באופן דרמטי. הם פחות מסייעים לתושבים וזה מורגש. מצד שני הרשות מסרבת להשקיע כאן, כי היא טוענת שזה באחריות אונר"א והאו"ם. וככה אנחנו נדפקים. אנחנו הוזנחנו. הרשות תומכת בתושבי הערים והכפרים. אבל מתעלמת מאתנו. בוא נאמר שאם יש כאן צעיר אחד שעובד, הוא מפרנס לפחות עוד חמש שש משפחות. וזה יוביל לפיצוץ. הזעם נגד הרשות גדול מאוד ולאנשים אין מה להפסיד. הפשע חוגג, סוחרי הסמים צצו כאן בכל פינה. וכך כל מי שרוצה לנצל את המצב בא לצעירים ומציע להם להצטרף אליו. אם זה חמאס וג'יהאד וארגונים אחרים שרוצים פיגועים ואם זה עבריינים שרוצים לגייס סוחרי סמים".

המתח ותחושת הקיפוח כאן במחנה, אינם מהווים חידוש. במשך עשרות שנים פיתחו כאן התושבים תחושה של זהות ייחודית, נפרדת, בגדר "המקופחים והעשוקים", של החברה הפלסטינית. פעם הייתה זו ישראל שרדפה אותם, כעת זו הרשות. מצד אחד הם מדברים על היעדרה של הרשות כגוף ביצועי מהמחנה, אולם מנגד הם מדגישים שהמנגנונים אינם יכולים לפעול כאן ולעשות ככל העולה על רוחם. מחמוד אבו ג'ימה, אומר שהמצב פה מעולם לא היה גרוע כל כך. "אין איך לחיות, המוות עדיף. אני מבטיח לך שאם תיתן כאן לאנשים משכורות של 3000 שקלים בחודש, אף אחד לא יחפש צרות. אבל תראה מה קורה פה עכשיו כתוצאה מההזנחה של הרשות. כל סוג סם שאתה מכיר אפשר למצוא פה במחנה: הידרו, אקסטזי, קוקאין, חשיש. כל מה שמציעים לצעירים הם לוקחים".

אחסין קנדיל, בן 27, מובטל, נשוי ואב לשניים, מספר שפעמיים ניסה להתקבל לעבודה במנגנונים הפלסטיניים. "אמרו לי שאני לא מתאים. כי הייתי בכלא הישראלי ואני תושב המחנה. אנחנו חיים מאללה. אין לי משכורת, אין לי סיוע מהרשות. אין כלום. אנחנו בדרך ללא מוצא ואף אחד ברשות לא מוכן לשמוע אותנו. היא רוצה שהמצב יישאר ככה. בימים של ערפאת זה לא היה ככה. אצל אבו מאזן זה אחרת".

תושבת בלטה מנקה את ביתה אחרי שחיילי צה"ל ערכו בו חיפוש (צילום: AP)

No man's land

רק לפני עשרה ימים אירעה כאן במחנה בלטה אחת מאותן תקריות שמבהירות עד כמה המצב בין הרשות לבין התושבים בבלטה מתוח. אחד מתושבי המחנה חטף פלסטיני מהכפר הסמוך קליל, בשל מחלוקת כספית. הוא החזיק בו כמה שעות ולמנגנוני הביטחון של הרשות נודע על כך. אולם כדי לפתור את התסבוכת ולהימנע מפשיטה של המשטרה הפלסטינית על בלטה שתביא מן הסתם לעימות אלים, התערב במשבר אחד מראשי הפתח במחנה, ג'מאל טיראווי (אבו ח'אלד).

טיראווי, חבר פרלמנט שהיה במשך שש שנים בכלא הישראלי (עד לפני כשנה וחצי), הגיע לבית החוטף, לקח ממנו את החטוף בהסכמה והחזירו בשלום לבית משפחתו. אולם מושל שכם (מטעם הרשות) אכרם רג'וב, לא הסכים לעבור בשתיקה על התקרית. הוא החליט כי מנגנוני הביטחון הפלסטינים יעצרו את החוטף תושב בלטה. "ניסיתי לשכנע את המושל שלא לעשות זאת", אמר לי השבוע ג'מאל טיראווי במשרדו בשכם. "אבל הוא התעקש". כצפוי, הכניסה של המשטרה הפלסטינית למחנה גררה התנגשויות אלימות עם התושבים, שכללו זריקות אבנים מסיביות לעבר השוטרים הפלסטינים.

"המצב במחנות הפליטים קשה במיוחד", הסביר טיראווי. "היקף הפעילות של אונר"א בשטחים הפלסטינים הצטמצם בכ-80%. בנוסף, הממשלה לא מטפלת בתושבי המחנות. אנחנו לא בתוכנית של הממשלה הפלסטינית או של העיריות. למה? אתה עובר כאן לסוגיה מדינית. מי יטפל במחנות הפליטים, האם הממשלה והרשות או האו"ם. המדינות התורמות מעבירות כספים לממשלה אבל היא לא מטפלת במחנות ואנחנו הקורבנות של הגישה הזו".

זה לא סוד שג'מאל טיראווי נחשב למעין אופוזיציה לזרם המרכזי בפתח ואולי גם לאבו מאזן עצמו. הוא כמובן מכחיש את הדברים. "אני לא אופוזיציה לאבו מאזן או לפתח. אני חלק מהתנועה. אני מקבל ומכבד את מנהיגותו ואת הלגיטימציה שלו. הוא המנהיג שלנו. אנחנו אוהבים את הראיס ואנו החיילים שלו. אני מסייע לקשר בינו לבין מחנות הפליטים ורוצה שהוא יוביל את הציבור הפלסטיני. באופן אישי תיאמתי פגישה של כל נציגי המחנות שהעבירו לאבו מאזן את הדרישות שלהם. אני בסך הכל מנסה לשפר את היחס בין 'האחראים' לבין האזרחים. נעשו טעויות בעבר, בעיקר בדרג המבצעי ואנחנו רוצים שהרשות והציבור יהיו יחד, באותו מקום, כדי שלא נראה את מה שראינו בעזה חוזר על עצמו כאן (ההפיכה ביוני 2007 - א.י). אז אם מישהו רוצה להציג אותי כאופוזיציה, בבקשה".

אנשי חמאס בדירת מגורים בבלטה (צילום: AP)

מה קרה עם המשטרה הפלסטינית לפני כעשרה ימים? למה תקפו אותם?
"אמרתי כבר בעבר ואגיד זאת שוב. צריך לשפר את היחסים בין המנגנונים לבין האזרחים. בעיקר במחנות. המנגנונים אמורים לבוא ולשרת אותנו, האזרחים, ולכן צריך למסד יחסים טובים יותר".

בוודאי אתה מבין שעבור הישראלי הממוצע, הנצחת סוגיית הפליטים וזכות השיבה מוכיחים שלא יהיה כאן שלום.
"הסוגיה של הפליטים הינה חלק מפתרון כולל יותר בין ישראל והפלסטינים", אומר טיראווי. באופן מעט מפתיע הוא אינו מדקלם את הסיסמאות המוכרות על שיבה ליפו ורמלה. גם לא לחיפה ולוד. "הסוגיה של זכות השיבה הפכה לתירוץ בידי ישראל כדי לא להגיע להסכם שלום. אם נגיע לפתרון של שתי מדינות על בסיס גבולות 1967, אני אומר לך, זכות השיבה לא תמנע את ההסכם. זו לא תהיה הסיבה לכישלון של הסכם שלום. לעת עתה, המו"מ שהתנהל בין ישראל והפלסטינים, זה 'צחוק מהעבודה'. אבל אם נגיע למצב של פתרון היסטורי לסכסוך ולא למצב של 'ניהול סכסוך', זכות השיבה לא תהיה מכשול להסכם. זו עמדה של רבים כאן. אבל אם אתה מצפה שעוד לפני שהתחיל המו"מ כבר אוותר על הזכות הזו , אתה טועה".

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully