המערכת הפוליטית הבריטית מעבירה הילוך. הבחירות של 2015 מתקרבות בצעדי ענק, ומנהיגי המפלגות מחממים מנועים לקראת מה שמסתמן - לפי המדגמים - כמרוץ צמוד ופתוח (עם יתרון קל ללייבור לעת עתה).
נושאים רבים מעסיקים את המצביע הבריטי ואת נבחריו, אך אחת התופעות המשפיעות והמרכזיות ביותר כיום במערכת המקומית היא הצמיחה המהירה בפופולאריות של UKIP, מפלגת הבדלנים הפופוליסטית המכה גלים (ויש שיאמרו נחשולים).
UKIP, או מפלגת העצמאות של בריטניה, היא תומכת נלהבת בפרישה מהאיחוד האירופי. בראשה עומד נייג'ל פראג', דמות צבעונית עם יכולות רטוריות מרשימות וחריפות, לעתים אף גסות. ב-2010, באחת מההופעות המפורסמות ביותר שלו, נשא פראג' נאום עסיסי בפרלמנט האירופי, ובו האשים את נשיא המועצה האירופית הרמן ואן רומפויי בחוסר כריזמה, והדגיש כי "הוא מגיע מבלגיה, שהיא לא-מדינה, ודומה לפקיד זוטר בבנק עם כריזמה של מטלית לחה".
פראג' הוא ספק כותרות סדרתי. הוא מנסה לשדר תדמית של פוליטיקאי עממי, הנהנה לשתות בירה בפאב השכונתי ורגיש לרצונות העם. עם זאת, עד לאחרונה זכתה מפלגתו אך ורק במושבים בפרלמנט האירופי; זאת, משום ששיטת הבחירות הרובנית הנהוגה בבריטניה, שבה המנצח זוכה באופן מוחלט בבחירות ואילו יריבו לא זוכה בדבר, הגבילה את יכולתה של UKIP לשלוח נציגים לפרלמנט המקומי.
אולם מציאות זו החלה להשתנות לפני שבועות ספורים, כאשר מספר חברי פרלמנט בריטיים, המשויכים למפלגה השמרנית, ערקו ל-UKIP. הראשון שבהם היה דאגלס קארסוול, אשר פרש מהמפלגה השמרנית ונבחר מחדש לפרלמנט בבחירות חוזרות באוקטובר 2014. הוא חזר לכהן כציר בבית הנבחרים הבריטי, והפעם כנציג הראשון מטעם מפלגת UKIP במוסד מפואר זה.
חשוב להדגיש כי חרף גל ההצלחה והמומנטום של UKIP, שיטת הבחירות הבריטית ככל הנראה עדיין תרסן, במידה מסוימת, את ההצלחה של המפלגה בבחירות הכלליות שיתקיימו בשנה הבאה. יחד עם זאת, בין אם המפלגה תשלח ב-2015 רק חמישה נציגים לפרלמנט ובין אם היא תשלח שלושים, ההשפעה שלה על השיח הפוליטי המקומי היא עצומה.
במפלגה השמרנית של ראש הממשלה דיוויד קמרון בוהים בפופולאריות הנוסקת של UKIP, ויש שם מי שחש שהדרך הטובה ביותר להתמודד עם התופעה היא בעצם לחקות אותה ולהציע רעיונות דומים. כתוצאה מכך, אנחנו עדים בחודשים האחרונים לשיח הולך וגובר בחריפותו מצד פוליטיקאים בריטים כלפי האיחוד האירופי ובשיח נגד ההגירה (בדגש על הגירה בתוך אירופה ממדינות חברות אחרות, בהן רומניה, פולין ובולגריה).
השיח של UKIP שטף את המערכת הפוליטית בבריטניה, וחלק מהשמרנים מקווים שעל ידי אימוץ טון תקיף יותר כלפי האיחוד, תצליח המפלגה לשמור על חלק מהכוח האלקטורלי שלה. התופעה אינה פוסחת גם על מפלגת הלייבור הנמצאת באופוזיציה: רק לפני ימים ספורים, רייצ'ל ריבס, שרת הרווחה בממשלת הצללים של הלייבור, הצהירה כי במידה והמפלגה תנצח בבחירות, יקוצצו ההטבות להן זכאים המהגרים ממדינות האיחוד המתגוררים באנגליה.
הגלים הפוליטיים שפראג' ומפלגתו מעוררים הגיעו במהרה עד לקודקוד של הפוליטיקה הבריטית. קמרון, כחלק מהרצון שלו לרצות את הפלגים השמרניים-יותר במפלגתו ולעצור את גל ההצלחה של UKIP, הציע לקדם מספר רעיונות שנויים במחלוקת. המרכזי שבהם הוא הגבלת חופש התנועה וההגירה בתוך האיחוד, דבר הנוגד את אחד מאבני היסוד של האיחוד האירופי. מנהיגי אירופה, ובראשם קנצלרית גרמניה אנגלה מרקל, הבהירו לקמרון במהרה כי הצעותיו יישארו בגדר פנטזיה.
ברקע, המומנטום של UKIP ממשיך. בשבוע שעבר נערכו בחירות חוזרות במחוז קנט, ומארק רקלס, פוליטיקאי שמרן נוסף שערק ל-UKIP, ניצח בבחירות. השמועות מדברות על כמה פוליטיקאים נוספים המתכוונים לערוק ל-UKIP ככל שמועד הבחירות ב-2015 יתקרב, ולהגדיל את מספר מושביה בפרלמנט.
ברור לכל כי השאלות הנוגעות לזהותה של בריטניה, וליחסיה המורכבים עם האיחוד האירופי, ימשיכו להעסיק את הפוליטיקאים, החוקרים, העיתונאים וכמובן את הבוחרים. אולם השיח בנושא לא ייפסק בבחירות: אם השמרנים ינצחו, ראש הממשלה המכהן קמרון יצטרך לעמוד בהבטחתו לקיום משאל עם ב-2017 בנושא חברותה של בריטניה באיחוד האירופי. תסריט זה מבטיח רק עוד אי-ודאות, מתח ועריקות במערכת הפוליטית המקומית.
הכותב, יהודה בן חור, הוא חוקר פוליטיקה אירופאית ומתמחה ב-Centre for European Reform.
צפו בפראג' מטיח עלבונות בנשיא המועצה האירופית
המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד.
מעוניינים לפרסם מאמר? כתבו לנו op-ed@walla.net.il