היה היתה לפני שנים רבות, מפלצת קטנה בשם "ציבוטי" - ייצור כלאים בין רפואה ציבורית לרפואה פרטית - שנוצרה על ידי משרדי הבריאות והאוצר. שני המשרדים הללו טיפחו את המפלצת באדיקות לאורך השנים. עם השנים קיבלה ציבוטי צורות רבות: שירותי רפואה פרטיים בבתי החולים הציבוריים (שר"פ), ביטוחי בריאות משלימים, תיירות מרפא, מלוניות, הסדרים מיוחדים בין בתי חולים וחברות ביטוח, מיזמים של רפואה פרטית בתוך בתי חולים ציבוריים, בתי חולים פרטיים בבעלות קופות חולים ציבוריות, עבודה במקביל במערכת הפרטית והציבורית, ועוד ועוד.
ציבוטי המפלצת ניזונה ממערכת הבריאות הציבורית וגדלה בקצב מהיר ביותר. ככל שציבוטי גדלה, כך מערכת הבריאות הציבורית הלכה ונחלשה. ניתוחים בעלי סיכון נמוך ורווח גדול בוצעו בבתי החולים הפרטיים (במיוחד באסותא ובהרצליה מדיקל סנטר, שבבעלות "מכבי" ו"כללית") משאירים למערכת הציבורית את הפציינטים המורכבים יותר. במידה ובכל זאת ניתוח מסתבך ברפואה הפרטית, הוא מועבר לידיה של המערכת הציבורית. המפלצת נגסה גם בבתי חולים במערכת הציבורית. בבית החולים הדסה ישנם חדרי ניתוח שתפוסים מהשעה 8:00 בבוקר לטובת שר"פ, ואינם פנויים לצרכים של המערכת הציבורית. המפלצת ביקשה לעצמה גם כמה ממיטב רופאי המערכת הציבורית כדי שיבואו ויעבדו אצלה. אחרים, רופאים שמנתחים באסותא בשעות אחר הצהריים, נאלצים לחלק את זמנם בין בית החולים הציבורי לבין הרפואה הפרטית.
ככל שציבוטי צומחת, כך נפגעת היכולת של מערכת הבריאות הציבורית בישראל והופכת לפחות שוויונית ופחות יעילה. ישראל הפכה להיות המדינה עם השיעור הגבוה ביותר של מימון פרטי של שירותי בריאות מבין מדינות ה-OECD, בעיקר בגלל הגידול בביטוחים המשלימים והפרטיים. בסוף, הסל הציבורי נשחק, פערי התורים בין מי שמגיע לבית חולים במסגרת שר"פ או פונה לבית חולים כמו אסותא במימון הביטוח המשלים לבין מי שעושה שימוש במערכת הציבורית גדלים; הפערים ברמת השירות בין בעלי ביטוחים משלימים לבין מי שאין בידו ביטוח זה גדלים.
לאחר שטיפחו את המפלצת ציבוטי במשך שנים, הבינו משרדי האוצר והבריאות שהיא בעצם מאיימת על עתידה של מערכת הבריאות הציבורית. הם לא ביקשו חלילה לשים קץ לחייה של ציבוטי, הם לא בחרו לאמץ מודל שמפריד באופן ברור בין מערכת פרטית וציבורית תוך העברת משאבים לאחרונה. הם לא בחרו לנתק את ציבוטי מעטיני הרפואה הציבורית מהם ניזונה. הם בסך הכול ביקשו להאט מעט את קצב גידולה: להגביל את כמות הפעילות המתבצעת בבתי חולים פרטיים, למסות את תיירות המרפא ולבטל את הפטור ממע"מ של האחרונה. לא יותר מזה. צעדים יחסית קטנים - להמשיך לתת למפלצת לאכול אך להשאיר אותה בלי קינוח. אך מפלצות הן יצורים חמדניים. הן לא יוותרו בקלות. ציבוטי מפעילה את קשרי ההון-שלטון שמזינים אצלנו מפלצות רבות ומפעילה שרים וחברי כנסת כנראה בהצלחה כדי למנוע את ה"גזרה". כדי להמשיך לאכול על חשבון מערכת הבריאות הציבורית. כדי להמשיך לגדול על חשבוננו.
מוסר ההשכל ברור: לא נלחמים במפלצות על ידי רגולציה. לא נפטרים ממפלצות על ידי מהלכים קטנים. מדיניות מהוססת רק מגדילה את התיאבון שלהן. צודקת שרת הבריאות ואנשי ונשות משרדה בהערכת האיום שמהווה טשטוש הגבולות בין רפואה ציבורית ופרטית על עתידה של הראשונה. אך טועים באמונתם שהגבלות קלות ומיסוי יפטרו את הבעיה. רק שינוי מהשורש, שיעביר את הכספים האדירים ש-80% מאתנו משלמים לביטוחים המשלימים וזורמים לבתי חולים פרטיים בחזרה למערכת הציבורית, רק סיום השר"פ והסדרים דומים והחזרת התשתיות לשימוש מלא של המערכת הציבורית יהרגו את המפלצת ויאפשרו מערכת בריאות איכותית, יעילה ושוויונית.
פרופ' פילק הוא רופא ומומחה למדיניות בריאות
לפרסום מאמרים בוואלה! דעות לחצו כאן
המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד