פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      מה כל כך דחוף בחוק הלאום?

      מי שמקדם חוק שצפוי לשנות את פניה של הדמוקרטיה הישראלית כאילו היה עניין של מה בכך, סובל מראייה לטווח קצר מאוד. בינתיים, מונחים בצד חוקים שיכולים להשפיע על קשיי היומיום שלכם

      בימים האחרונים מתקשרים אלי עיתונאים לשאול את דעתי על חוק הלאום. אני מנסה להסביר שבעיני זה נושא מורכב, אבל מהר מאוד מסבירים לי שאין זמן לדיון מורכב, אז פשוט תגידי אם זה טוב או רע בעינייך. בשלב הזה של השיחה אני מבקשת בנימוס שיחפשו מרואיין אחר שיחלק את העולם לשחור ולבן וחוזרת לעבוד או לקדם את ועד שוכרי הדירות.

      חוק הלאום שמשגע את המדינה בימים אלו הוא חוק שמבזה את הנושא שהוא מבקש להעלות. על מנת להכריע באופן גורף על ישראל כמדינה יהודית לפני שהיא דמוקרטית, חייב להתנהל קודם דיון אמתי ומעמיק על כמה דברים משמעותיים מאוד.

      קודם כל, בישראל שנת 2014, מה היא המשמעות של המילה יהודי? אני אישה יהודייה, חילונית. יש שישוו אותי לגויה בגלל שאני לא יהודייה מספיק לטעמם. יש זרמים מגוונים בחברה החרדית, יש את חב"ד, יש רבנים רפורמים וכולי. לפי איזה פרמטרים בדיוק יקבע חוק הלאום את היהדות העליונה? זו שתשפיע על מוסדות כמו בתי משפט? האם מדובר ביהדות שפוסקת שנשים לא יכולות לשיר? שגברים ונשים צריכים אוטובוסים נפרדים? האם מדובר ביהדות מתקדמת שמביאה בחשבון נשים חילוניות כמוני? ואם כן, איך זו תשפיע על הסטטוס-קוו בקרב חוגים שמרנים?

      הדלאי-למה אומר שמהות הדת היא לשלוט בעצמך, לא לבקר בעזרתה אחרים. אני אוהבת את המשפט הזה. יש לא מעט מנהיגים רוחניים יהודים שיסכימו עם האמירה הזו. בטקסטים במסורת היהודית יש אינספור סיפורים שניתן לפרש באינספור דרכים. כל אדם שיקרא בהם יראה בהם משהו אחר. הטקסטים האלו באים לאתגר אותנו, לעמת אותנו עם המוסר ועם הדרך האישית של כל אדם ואדם. בלתי אפשרי להגדיר את המילה "יהדות" כדבר אחד, ולכן לא ברור לי בדיוק אילו ערכים מקדם חוק הלאום כערכים שיקדמו לזכויות הדמוקרטיות האוניברסליות שלי כאישה, כבת אדם.

      החוק הזה מדאיג אותי. הוא מדאיג אותי בגלל שמי שמקדם אותו לא שואל שאלות חשובות אלו, לא מעמיק בהן וגם לא מבין עד כמה חקיקה כמו זו תשפיע רוחבית על כולנו. לממשלה הזו אין אפילו שנתיים של עשייה מאחוריה, ובימים אלו האמון של הציבור במערכת הממשלתית נמצאת בשפל. מאיפה היהירות להכריע את דמותה של ישראל בקלות דעת כה גדולה?

      לכל הטורים של דפני ליף בוואלה! דעות

      רוה"מ בנימין נתניהו בישיבת הממשלה, נובמבר 2014 (מערכת וואלה! NEWS , אוהד צויגנברג)
      "מאיפה היהירות להכריע את דמותה של ישראל בקלות דעת כה גדולה?". ישיבת הממשלה, השבוע (צילום: אוהד צוינברג)

      בחודשים האחרונים ממשלת ישראל פתחה חזית מול האזרחים במדינה. ההישגים של הממשלה המכהנת מונים כיום את הדברים הבאים: העלאה של המע"מ ל-18%, שינוי השם והמהות של משרד השיכון והבינוי למשרד הבינוי בלבד, הקפאה טוטלית של הדיור הציבורי, קיצוץ קצבאות ילדים, העלאת אחוז החסימה והפלת כל חוק לטובת האזרח שעלה על סדר היום. אה כן, וחוק מע"מ אפס, שמרחף לו מלמעלה כאילו זו התשובה לכל הבעיות במדינה.

      לכל ההישגים המרשימים האלה בתקופה האחרונה נוסף ריח הבחירות. והצעות חוק כמו חוק הלאום. שלא ברור למי הוא כל כך דחוף. ולמה הוא הדבר שגורם לכל האנשים בחליפות להתרגש כל כך. למה הם לא מתרגשים כל כך בדיונים על שכר מינימום? או עבדות קבלן? או צמצום העוני בישראל?

      לא משנה אם חוק הלאום יאושר או יתברר כספין בשביל לצאת לבחירות, הציבור הישראלי מפסיד כאן. בגלל שהנושא הזה מונח על השולחן מטעמים ציניים, ממס שפתיים, כדבר שימלא את כותרות העיתונים בינתיים. והוא מדגיש עד כמה החיים שלנו מנוהלים על ידי חבורה של אנשים לא אחראיים, עם חשיבה לטווח קצר ואפס חזון.

      אני מזמינה אתכם לקרוא את הפסקה הבאה ממגילת העצמאות של מדינת ישראל. יש בה הצהרת כוונות. יש בה חזון. יש בה ערכים. ועצוב לבחון את הנושאים הכתובים בה אל מול מעשה ידיהם של חברי הכנסת וחברי הממשלה הנוכחיים.

      "מדינת ישראל תהא פתוחה לעליה יהודית ולקיבוץ גלויות; תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה; תהא מושתתה על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל; תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין; תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות; תשמור על המקומות הקדושים של כל הדתות; ותהיה נאמנה לעקרונותיה של מגילת האומות המאוחדות. מדינת ישראל תהא מוכנה לשתף פעולה עם המוסדות והנציגים של האומות המאוחדות בהגשמת החלטת העצרת מיום 29 בנובמבר 1947 ותפעל להקמת האחדות הכלכלית של ארץ-ישראל בשלמותה".

      לפרסום מאמרים בוואלה! דעות לחצו כאן

      המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד