בדיון הקולני והסוער שהתקיים אתמול בממשלה על חוק יסוד: ישראל מדינת הלאום של העם היהודי, הדהד בעיקר משפט אחד, שככל הנראה נצעק על ידי ראש הממשלה בנימין נתניהו בלהט הדברים: "מתפתחת פה מדינה בתוך מדינה". למה התכוון ראש הממשלה ומי אחראי להתפתחות הזו והאם חוק היסוד המוצע הוא מה שיעצור אותה?
פרשנות סבירה של התבטאותו של נתניהו היא שהוא מתכוון שהציבור הערבי חותר תחת אושיות המדינה היהודית ומקים לו מדינה נפרדת. עצמאית. מדינה משלו. שלמצער אינה יהודית. בתור תרגיל בחזון אלטנוילנדי אפשר לנסות לדמיין מה יהיה אופייה של מדינה זו. אולם נתניהו אינו זקוק לדמיון מפותח. די לו לצפות בדגלי פלסטין ביציעי אצטדיון דוחא כדי להתחלחל. נתניהו שותף בכך ליוזמי הצעת החוק שגם הם בדברי ההסבר אינם מסתירים את הטעם האמיתי להצעתם לא זכותו של העם היהודי להגדרה עצמית עומדת בראש מעייניהם, אלא החרדה מפני האחר האחר שמבקש כביכול "לבטל את זכותו של העם היהודי לבית לאומי". בעיניהם מדובר בסוג של הגנה עצמית. אולם הבעיה היא שהם מגנים על עצמם מפני האיום הלא נכון.
אולי יש אמת בדבריו של נתניהו, ואכן מתהווה בישראל מובלעת של מדינה ערבית בתוך המדינה היהודית. אולם נתניהו, כמו תמיד, אינו מבין את שורשי התהליך, ולכן גם מציע את התרופה הלא נכונה. האחראים לתהליך ההדרה אשר יוצר מדינה בתוך מדינה בה מתגוררים אזרחים סוג ב' ללא זכויות יסוד הם יוזמי גל החקיקה האנטי-דמוקרטית ומעודדי הלך הרוחות הלאומני-גזעני. יוזמי החקיקה הזו יכולים לחכוך ידיהם בהנאה: גל החקיקה העכורה שתכליתה הדרה של ערביי ישראל הצליח מעל למשוער. עד לגל החקיקה שהחל בכנסת ה-18 ונמשך ביתר שאת בכנסת ה-19, הערבים היו אזרחים סוג ב' באופן לא פורמלי. עכשיו זה חוקתי. חוק "ועדות הקבלה" ו"חוק הנכבה" קיבעו את מעמדם ככאלה. חוקים אלה ואחרים אומרים במלים פשוטות אנחנו לא רוצים אתכם או את הנרטיב שלכם כאן. מקומכם אינו כאן. החקיקה הזו בעצמה כמו גם התבטאויות בנוסח להחרים עסקים של ערבים, לא להשכיר דירות לערבים, לא להעסיק ערבים ועוד יוזמות גזעניות שפעם הוסתרו באצטלה אחרת והיום מופיעות בלי בושה כל אלה באמת הרחיקו את ערביי ישראל, יצרו בקרבם ניכור ודחקו אותם למדינה האחרת, שממנה חושש נתניהו.
הצעת חוק יסוד: ישראל מדינת הלאום של העם היהודי היא גולת הכותרת של תהליך זה. עיגון חוקתי נוקשה לאפליה, להדרה ולפגיעה במיעוטים. במלים אחרות נתניהו חושש מפני מדינה בתוך מדינה ומקדם חקיקה אשר יוצרת מציאות זו בעצמו. במקום לקדם חקיקה שמקדמת שוויון ומגנה גזענות, במקום ליזום מדיניות של קידום האוכלוסייה הערבית נתניהו נותן יד להקצנה ולהוצאה של הערבים אל מחוץ לגדר. אלא שלצערו, הגדר היא בתחומי מדינת ישראל. בסרט שהוקרן לאחרונה ("מנפאואר") ועוסק בבעיית העובדים הזרים ומבקשי המקלט הם מתנחמים בכך שאולי מחנה המעצר שהוקם בדרום הוא עבור ערבים ולא עבורם. ואולי יש בימין מי שהיה רוצה להחיל את הפתרון של מתקן "חולות" על הערבים (אחרי שיעקפו את פסיקת בג"ץ בעניין) אבל אל דאגה, שם הם יורשו לקדם את "הזכויות האישיות" ואת "המורשת שלהם", כמאמר הסעיפים המכובסים בהצעת החוק.
לא זו בלבד שהצעת חוק יסוד: ישראל: מדינת הלאום היהודי מרדדת את הדמוקרטיה הישראלית כפי שציין היועץ המשפטי לממשלה, אלא היא גם חותרת תחת קיומה של מדינת ישראל כמדינה אחת. היא אינה מותירה ברירה למי ששפת אמו ערבית, שהנרטיב הלאומי שלו שונה, שחזונו אחר ברירה אחרת אלא לחיות במדינה משלו בתוככי מדינת ישראל.
לפרסום מאמרים בוואלה! דעות לחצו כאן
המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד