שיחות הגרעין: כיצד איראן הצליחה להשיג כ"כ הרבה ויתורים?

בימים האחרונים נשמעות הערכות סותרות, ולעתים מצד אותן מדינות ממש, בדבר סיכויי ההצלחה של שיחות הגרעין שמתנהלות בווינה בין איראן לבין שש מעצמות המערב (P5+1). השיחות אמורות להסתיים מחר (שני). כך למשל בסוף השבוע דווח ששר החוץ האיראני, מוחמד ג'אווד זריף, עומד לנטוש את השיחות ולשוב לארצו, אך הדיווח נסתר שעות ספורות בלבד לאחר מכן.

מקורן של ההערכות הללו נובע, כנראה, מחוסר הוודאות שמא יגיעו הצדדים להסכם סופי, או שאולי יוחלט על הארכת השיחות סביב "כיסי" הסכמות, או שאולי המשא-ומתן יעלה על שרטון.

האמריקנים מנסים לשדר שתאריך היעד שנקבע למחר בחצות, לפי שעון וינה, נותר מכריע. הם אינם מוכנים לדבר בפומבי על הארכת השיחות. מנגד, דיפלומטים ממדינות אחרות כבר מודים שיהיה זה בגדר נס להגיע להסכמה עד הדד-ליין. האיראנים אומרים פעם ככה ופעם ככה. להערכתי, תינתן הארכת זמן לשיחות, וכרגע מנסים לעשות הצדדים להסכים על מסגרת, או על עקרונות, כדי שיהיה ניתן להכריז על הארכת המשא-ומתן סביב הנושאים שבהם כבר גובשה הסכמה.

הניסיונות למנוע את פיצוץ השיחות נובעים מכך שלאף צד, ובעיקר לארה"ב, אין אינטרס להפסיקן. הנשיא ברק אובמה מעוניין להגיע להסדר גרעין עם טהראן כחלק משינוי מערכת היחסים של וושינגטון עם איראן, שצועדת בכיוון "דטנט" (רגיעה) עם הרפובליקה האיסלאמית. אובמה זקוק להצלחה המדינית הזאת, ולכן קיימת דינמיקה של נכונות גבוהה יותר ויותר לוויתורים מצד האמריקנים ומצד יתר המעצמות לטובת איראן.

טהראן מנהלת משא ומתן קשוח. האיראנים מזהים את המגמה וממתינים לוויתורים נוספים מהמערב. כך למשל, אתמול דווח שישנה נכונות של המעצמות לוותר לאיראן בנושא "קבוצת הנשק" – PMD - נושא שנמצא בלב חקירה של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית של האו"ם (סבא"א). הסוכנות מתרכזת בשאלה האם איראן עבדה או עובדת על תכנית גרעין צבאית, בעיקר באמצעות מעקב אחר עבודת המחקר וניסויים הקשורים לייצור פצצת גרעין והרכבתה על טיל בליסטי.

בתחום זה, הגישה סבא"א שורה של בקשות ושאלות שלא נענו על ידי איראן מאז ומתמיד, ובאופן מובהק יותר מאז שנת 2012, לאחר פרסום דוח הסוכנות בנושא (בסוף 2011). סבא"א מבקשת לראיין מדענים איראנים ולבקר במתקן הצבאי בפרצ'ין כדי להשיב על השאלות הללו, אך איראן עומדת בסירובה כבר שלוש שנים, ולכן מתחדדים החשדות שטהראן מקדמת תוכנית גרעין שאינה נועדה רק למטרות אזרחיות כפי שהיא טוענת. אתמול נשמעו מווינה קולות לפיהם יש אולי כוונה לוותר לאיראן בנושא קריטי זה, ולקיים דיאלוג על כך רק בחדרי חדרים ולא להעמיד את איראן בפני העובדות באופן פומבי.

בניגוד ליחסי הכוחות בין הצדדים, הרי שבתוך הדינמיקה של המשא ומתן, ידה של איראן על העליונה. מול טהראן ניצבות המעצמות החזקות ביותר בעולם מבחינה פוליטית, כלכלית וצבאית. ועם זאת, איראן נמצאת בעמדת מיקוח טובה מול המעצמות בשל שני גורמים עיקריים: אחידות ונחישות. לאורך השנים, מול נציגי איראן במשא ומתן ישבו נציגים משש מעצמות שלא היו מאוחדות בדעתן ושלא ראו עין בעין כמעט בכל סוגיה שעל הפרק: לא בהערכתן את ההתקדמות הגרעינית של איראן; לא בהערכת הסיכון שאיראן גרעינית מציבה לעולם; לא בדרכי הטיפול בבעיה, ועוד. השונות הזאת יצרה בקיעים בחזית של מעצמות המערב, שאיראן למדה לזהות ולנצל.

איראן יודעת לאיזו מטרה אסטרטגית היא חותרת ולכן כבר 11 שנים שהיא מנהלת משחק טקטי מול המעצמות בניסיון למשוך זמן – לשתף פעולה באופן מוגבל, וכך לא לסבול מהטלת סנקציות נוספות, ולהמשיך להתקדם בפיתוח והמחקר הגרעיני כדי להגיע למצב של "מדינת סף גרעינית" בעלת יכולת פריצה לגרעין צבאי בזמן שתבחר.

בישורת האחרונה של המשא ומתן, מאז חודש אוקטובר אשתקד, מנהלת איראן את המשא ומתן ברצינות יתרה, זאת הודות לסנקציות הנשכניות שהושתו עליה בשנת 2012. הן אלו שהשיבו את טהראן לשולחן. ועדיין, מה שאיראן מנסה להשיג הוא מקסימום הקלות בסנקציות תמורת מינימום ויתורים בתחום הגרעין. לכן, השיבה איראן בשלילה על דרישות המערב הקשורות לייצור נשק גרעיני, דוגמת פירוק הסרכזות (צנטריפוגות), סגירת המתקנים והעברת מידע על "קבוצת הנשק". מול שורת הלאווים של איראן ניצבות מעצמות כמעט חסרות-אונים בשל מחויבותן לתהליך, ובשל השאיפה להגיע להסכם באמצעות משא-ומתן. הדבר מוביל לעוד ויתורים לאיראנים, שעומדים בסירובם וממתינים לוויתורים נוספים.

מבחינת ישראל, הצופה מהצד ומקווה שתינתן הארכה לשיחות, עדיף קיום משא ומתן עם אותם "כיסי" הסכמה, על פני חתימה על הסכם רע. התוצאה הגרועה עבור ישראל היא זו שתקבע את המציאות שבה איראן נותרת על סף יכולת גרעינית צבאית, ושהעולם נותן לכך את הסכמתו.


ד"ר אמילי לנדאו היא ראש פרויקט בקרת נשק במכון למחקרי ביטחון לאומי.