נתניהו כבר מבין: גם בחוק הלאום, בסוף לבני תתקפל

בשבוע החולף חזינו גם בספין על בחירות וגם בספין על ממשלת אחדות. שניהם, כמובן, לא יתרחשו, משום שבסופו של דבר, האינטרסים גוברים על האיומים. כאשר רוב ראשי המפלגות חוששים מבחירות, וקואליציה חלופית היא אופציה לא ריאלית – על כך יעידו ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר האוצר יאיר לפיד, שבדקו, כל אחד בתורו, הקמת קואליציה ללא הסיעה האחרת - הרי שהשלמנו סיבוב של 360 מעלות וחזרנו לאותה הנקודה: קואליציה של שחקנים שתקועים האחד עם השני, בניגוד לרצונם.

המשבר הנוכחי פתיר. כמו שמשברי הגיור, הפונדקאות והחוק לחנינות מחבלים נפתרו בעבר, גם משבר התקציב ומע"מ אפס פתירים. אין כאן התנגשות עקרונות, אלא רצון לגרוף הישגים בשנה שברור לכל שהיא שנת בחירות. ההחלטה של ליברמן, לבני ולפיד לתמוך בשבוע שעבר בחוק "ישראל היום", פרצה את הסכר. מעכשיו, לא נמנעים ממשברים, אלא מייצרים אותם. לכן, החליט השבוע נתניהו לתמוך בחוק הלאום ולהעביר אותו מעל הראש של שרת המשפטים שלו. אולי, מבחינת אינטרסים, אף אחד לא רוצה בחירות ואף אחד לא מכוון לשם, אבל העלייה בהתנגשויות היזומות בין הסיעות בקואליציה עוד תוליד אותן – במוקדם או במאוחר.

ללפיד ולבני יש ריטואל קבוע בשנתיים האחרונות בכל פעם שהקואליציה מגיעה לצומת דרכים: הם מטפסים על העץ הכי גבוה בסביבה, מאיימים בפירוק הממשלה, ומניחים שחששו המוצדק של נתניהו מהליכה לבחירות ישחק לידיהם. במשברים מסוימים זה הצליח להם, ובאחרים פחות. אלא שנתניהו כבר למד לקרוא את המהלך, ובמשבר האחרון סובב את האיום בחזרה אליהם. ראש הממשלה החליט לקבוע דיון על הקדמת הבחירות, והוציא את ההודעה בתפוצה רחבה כל כך, עד שהתקשורת ידעה עליו עוד לפני שחלק מהמוזמנים למדו על קיומו. המסר היה ברור, ראש הממשלה לא מפחד מבחירות.

זה הספיק כדי לגרום ללפיד, שיומיים קודם לכן ניסה באמצעות מקורביו לארגן קואליציה חלופית, להצהיר בפתח ישיבת הסיעה שלו כי "רעיון הקואליציה החלופית הוא קשקוש". כך, הוא סתר הלכה למעשה את כל האיומים שהופנו מכיוונו לעבר הליכוד, בתקווה שיעזרו לקדם את חוק מע"מ אפס, שנמצא עמוק במקפיא.

במקביל, איימה לבני כי לא תסכים לשום נוסח של חוק הלאום שלא יכלול שוויון זכויות מלא לאזרחי ישראל הערבים. אז אתמול נתניהו פרסם את הנוסח שלו, ולמרבה ההפתעה הוא לא כלל את המילים הללו. הנוסח של נתניהו קרוב הרבה יותר לנוסח של אלקין ולוין מאשר לנוסח שהציעה לבני. אבל אם הייתה מודה בכך, היא הייתה צריכה לנמק מדוע היא ממשיכה לשבת בממשלה חרף האיומים.

המסרים שנתנה סביבתה של שרת המשפטים היו כי הצעת החוק בנוסח של נתניהו בכלל מתואמת איתה ונכתבה על דעתה. לא הדרך האלגנטית ביותר ליישב סתירה לוגית, אבל העיקר שתוכל להצדיק את המשך הישיבה בממשלה. בשבוע הבא יעלה החוק למליאת הכנסת בקריאה טרומית. כיצד תצביע לבני וכיצד יצביעו חברי התנועה? מה יעשו אנשי יש עתיד שבינתיים מילאו פיהם מים? לא ברור. מה שבטוח, זה שברור שגם על זה הם לא יפרקו את הממשלה.

הידרדרות המצב הביטחוני והפיגוע המחריד שאירע ביום שלישי בירושלים, גרמו לכל הסיעות בקואליציה לעצור לרגע ולקחת את משחקי האגו בפרופורציה. זה לא זמן טוב לקרבות אגו על התקציב. ההבנה מצד כל הסיעות, היא כי צריך לנסות ולמצוא דרך ליישר את ההדורים – אלא שבינתיים זה לא קורה. הנתק בין יש עתיד והליכוד עומד בעינו, וכיוון שיש עוד די זמן להעביר את התקציב בקריאה שניה ושלישית, נראה כי הקרב הזה ילווה אותנו שבועות ארוכים.

התקשורת היחידה בין ראשי הסיעות זאב אלקין ועפר שלח נרשמה השבוע בפינת הקפה מחוץ למליאת הכנסת כשהשניים התווכחו סביב "גיוס" חברי כנסת להצבעה על חוק השביתות של איילת שקד, שעפר שלח היה בין יוזמיו ומהותו היא איסור שביתות על רקע פוליטי. "למה אני עובד בשבילך, שיבואו חברי כנסת להצביע על החוק שלך, כשאתה בעצמך לא מגייס חברי כנסת?", זעם אלקין. לפיד, שעמד בסמוך לשלח, פנה לאלקין ותהה: "האם המצב כל כך גרוע עד שאתה לא אומר לי שלום?", והוסיף, "אני מבקש לרשום בפרוטוקול שאני פניתי אלייך ראשון". אלקין לא התבלבל: "אני מבקש שיירשם בפרוטוקול שאני אמרתי לעפר שלח 'אני עובד אצלך'", והשלושה פרצו בצחוק גדול וחד-פעמי, אחרי ימים ארוכים של נתק.

אז ברור שבסופו של דבר תהיה פה פשרה על התקציב, תהיה פשרה על מע"מ אפס, וגם המשבר הזה ייגמר בלי בחירות, בינתיים. את הפרשנות התמציתית ביותר למצב סיפק שר החוץ ליברמן, בישיבת סיעת ישראל ביתנו ביום שני. אחד העיתונאים שאל אותו, למה בניגוד ללפיד ונתניהו, הוא בחר להיעדר ממשחק הכדורגל של נבחרת ישראל נגד נבחרת בוסניה. "ראיתי את המשחק בטלוויזיה", ענה ליברמן. "לא באתי למגרש כי אני לא חושב שהבחירות בפתח".

הטבח שאירע בבית הכנסת בירושלים ביום שלישי הביא את נתניהו להציע לראשי הסיעות היהודיות באופוזיציה להצטרף לממשלה. במהלך ישנה מידה לא מבוטלת של ציניות, משום שלצד ההיבט הממלכתי של איחוד הסיעות בעת גל פיגועי טרור, טמונה בו השאיפה הפוליטית הגדולה של ראש הממשלה: להוציא את לפיד מהקואליציה, ולהכניס במקומו את החרדים. נתניהו יודע דבר או שניים על מהלכים פוליטיים חשאיים. בקדנציה הקודמת פיצל את העבודה, הכניס את קדימה לממשלה באישון לילה, ואחרי שמופז פרש מהקואליציה היה נתניהו רחוק צעד אחד מלפצל גם את קדימה. למהלך הנוכחי, מספר גורם שעודכן בפרטים, הוא מראש לא נתן הרבה סיכויים. לכן, החליט לעשות את הפנייה באופן פומבי ולא חשאי.

יצחק הרצוג, בניגוד לתחזיות מוקדמות לפיהן ידהר לקואליציית נתניהו, לא מצמץ והיה הראשון להוריד את האופציה מסדר היום. גם מרצ, כצפוי, דחתה את ההצעה על הסף. ש"ס טרם החזירה תשובה רשמית, אבל כניסה לממשלה עם לפיד, ללא הישגים, תיקים או תקציבים היא לא בדיוק משאת הלב של דרעי בעת הזו. זאת ועוד, האפשרות שבעקבות כניסה של הסיעות החרדיות לפיד ייצא מהממשלה ויהפוך לגיבור החילונים. מה ייצא להם מזה? נראה שהיוזמה, שנראתה בעיקר כמו בלון ניסוי, הגיעה לסופה. לפחות בסיבוב הזה.

לפניות לכתב עמרי נחמיאס: omri_n@walla.net.il