במהלך העשורים האחרונים מנסה הודו להתמודד עם הגידול באוכלוסייתה, השנייה בגודלה בעולם, שמונה כיום כ-1.2 מיליארד תושבים. זאת במטרה למנוע פיצוץ אוכלוסין ולהקל במעט את הנטל העצום שהיא נושאת על כתפיה. בין הצעדים שנקטה המדינה האסייתית הענקית ניתן למנות הקמת מחנות בחסות ממשלתית, שם עוברים אזרחי הודו, בעיקר הנשים, עיקור תמורת פיצוי כספי, שנועד לדרבן אותם לעבור את הניתוח. הנשים העניות מתפתות להצעה הממשלתית הזעומה, שבמסגרתה הן מקבלות 1,400 רופי קצת יותר מ-20 דולר.
טרגדיה קשה שהתרחשה בשבוע שעבר באחד מהמחנות הללו מעוררת תהיות רבות לגבי ההליך. רבים טוענים כי המדינה כופה על הנשים לוותר על היכולת שלהן להביא ילדים לעולם וכי הן אינן עושות זאת מבחירה. לפחות 15 נשים מתו בשבוע שעבר לאחר שנותחו בשני מחנות ממשלתיים מסוג זה במדינת צ'האטיסגאר שבמרכז הודו, ועשרות נוספות מאושפזות בבתי החולים, חלקן במצב אנוש. ד"ר אר.קיי גופטה, שביצע את הניתוחים בשני מתחמים בעיר בילספור, נעצר בחשד שעיקר 85 נשים בחמש שעות בלבד. על פי החוק, רופא לא אמור לבצע יותר מ-35 ניתוחי עיקור ביום. "זאת לא אשמתי", טען ד"ר גופטה. "הממשלה לחצה עליי לעמוד ביעדים. הניתוחים עברו בהצלחה, אבל הבעיה הייתה בתרופות שניתנו למטופלות".
טענותיו של הרופא מהדהדות לנוכח דברים שאומרים גורמים במערכת הרפואה במדינה, לפיהם צוותי רפואה נתונים ללחץ מתמשך מצד הרשויות לבצע כמה שיותר ניתוחים בפרק הזמן הקצר ביותר האפשרי. בהמשך השבוע אף התברר כי האנטיביוטיקה שניתנה לנשים לאחר הניתוח הכילה מרכיב כימי הנמצא ברעל עכברים.
אחד מגורמי הרפואה במדינת צ'האטיסגאר, שהושעה בעקבות האירוע, סיפר לתחנת טלוויזיה מקומית כי "ישנם יעדים שנתיים שעל פיהם פועלים המחנות". גורם רפואה אחר שהושעה, סיפר כי "היעד היומי עומד על 40 עיקורים אך מספר הניתוחים שבוצעו בשבוע שעבר במחנה הזה היה כפול מהנתון הזה". עם זאת, מושל המדינה, אמיט אגרוואל, הכחיש כי מוצבים יעדים שכאלו והודיע כי המדינה תפצה את משפחות ההרוגות ב-400 אלף רופי 6,500 דולר ואת אלו שיקירותיהן נפגעו ב-65 אלף רופי כאלף דולר.
פרט לנחישות של הרופאים למצוא לקוחות פוטנציאליות כדי להגדיל את משכורותיהם, קרובי משפחה של הקורבנות טוענים כי הכריחו אותן להגיע למחנה הממשלתי. "הם לקחו אותה בלי הרשות שלנו", סיפר מאהש סורייוונשי, גיסה של אחת הקורבנות, לעיתון "אינדיאן אקספרס". "הם לקחו אותה יום אחרי שהיא הביאה לעולם ילד. הרופאים אמרו ששום דבר לא יקרה וכי מדובר בניתוח קטן. הם כינסו אותן כמו עדר בקר".
עקב האירוע הקשה, שזכה לכותרות ברחבי העולם, רבים החלו לעסוק בהרחבה במדיניות העיקור ארוכת השנים של הודו ולבקר את תכליתה והצלחתה. התכנית, שהחלה עוד בשנות ה-70', זכתה לתמיכה בינלאומית באמצעות הלוואות של עשרות מיליוני דולרים מגופים כמו הבנק העולמי, שראו בצמצום האוכלוסייה תנאי להצלחה כלכלית של הודו. במהלך מצב החירום שהוכרז במדינה בשנת 1975, סנג'יי גנדי, בנה של ראש הממשלה, התחיל בקמפיין שתואר על ידי רבים כמזעזע ובמסגרתו סורסו גברים עניים. באותה תקופה נפוצו דיווחים שלפיהם המשטרה רוקנה כפרים ועיירות וגררה את הגברים לניתוח.
לדבריו של המדען והעיתונאי מארה הוויסטנדאהי, "6.2 מיליון גברים סורסו בשנה אחת פי 15 ממספר האנשים שעוקרו על ידי הנאצים". הוא הוסיף כי להודו יש "היסטוריה אפלה בנושא שליטה ממשלתית על האוכלוסייה, שלרוב מתמקדת בעניים ובחסרי היכולות. התקרית הטרגית האחרונה מדגישה את העובדה שזה עדיין קורה כיום".
מאז החלה הודו במאמציה להגביל את האוכלוסייה היא מתמקדת בעיקר בנשים, אף על פי שמדענים טוענים כי קל יותר לעקר גברים. בשנתיים האחרונות בוצעו כארבעה מיליון ניתוחי עיקור במדינה, אך פחות ממאה אלף מהם בוצעו בגברים. "ככל הנראה זה נובע מכך שלנשים קשה יותר להתנגד להליך הזה מאשר לגברים", הסביר הוויסטנדאהי.