הממשלה הטובה ביותר

לא ברור כמה זמן תתקיים הממשלה הנוכחית, ואם ימיה יסתיימו בבחירות או בהקמת גועליציה אחרת: ייתכן ,למשל, שמפלגת העבודה תחליף את בנט; ייתכן שהחרדים יחליפו את לפיד. ייתכן ששני הדברים יקרו במקביל. כדאי לבחון כל אחד מהתסריטים הפוליטיים האלה, כדי להבין שיש לממשלה הנוכחית, בהרכבה הנוכחי, כמה יתרונות וכמה איזונים, שלא בטוח שכדאי לוותר עליהם. הם יכולים להתחלף במשהו הרבה יותר גרוע. כל מפלגה טועה כשלעצמה בעניינים קריטיים – הבית היהודי טועה בהתגרויות הר הבית שלו; יש עתיד והתנועה טועים בדחיפתם להסדר מדיני גרוע; הליכוד טועה בדרישתו להכרה בנו כ"מדינת הלאום היהודי" (כשאנחנו כבר מזמן מדינה ישראלית ועם ישראלי), ובהתרסתו מול בג"ץ; ישראל ביתנו וליברמן טעו בכוונה לכבוש את עזה ובנכונות המרומזת והמסוכנת להחליא לקבל את "היוזמה הערבית" (תוך משא ומתן כביכול על מרכיביה, לאחר שכבר אישרנו אותה "עקרונית"), וכו' וכו'.

כל מפלגה והדרך שלה לטעות. אבל איכשהו, כולם ביחד, מייצרים ממשלה סבירה בסך הכול, עם שר ביטחון נבון מאוד (יורש אפשרי ראוי מאוד לביבי, אם וכאשר), שלא יתלהם כמו בנט ולא יתקפל כמו ציפי לבני. בואו נבחן כמה אפשרויות חלופיות (ורעות) לממשלה הנוכחית, כדי להבין שלא כדאי למהר להחליף אותה:

נתחיל באפשרות שבנט יחליט לפרוש עם מפלגתו. האפשרות הריאלית היחידה במקרה זה היא כניסת מפלגת העבודה במקומו לקואליציה. פירושו של דבר שיהיה בממשלה רוב לכניעה מדינית ללחץ האמריקאי והערבי. ובשעה שאובמה מנסה לרצות את המן המודרני – חמינאי הפרסי, תראו כמה השם דומה - ובשעה שאבו מאזן מנסה להסית ולהדיח וערביי ישראל נקראים להתקומם והאיחוד האירופאי מאיים – חייב להיות בממשלת ישראל קו ביצורים מדיני וביטחוני. אחרת, נמצא את עצמנו הולכים ונסוגים בפני הטרור הערבי והמצור המדיני העולמי. קו הביצורים הזה הוא קודם כל בנט, שלא יאפשר שום התחכמות מסוכנת והתאבדותית בעניין היוזמה הערבית ובעניין ההתנחלויות וארץ ישראל בכלל.

הלאה: האפשרות שלפיד ולבני יפרשו, והחרדים, עם כל סחיטותיהם, השתמטויותיהם, וגזענותם, ייכנסו במקומם. זוהי בהחלט אפשרות חמורה מאוד. ההישג הגדול של לפיד הוא הדרת החרדים מן הממשלה והשלטון. וגם אם החוקים האנטי-חרדיים – חוק השוויון בנטל וחוק הגיור – הם הרבה פחות ממה שנדרש, עדיין מדובר בכיוון נכון. להחזיר את החרדים פירושו להחזיר לממשלה את החושך המנטאלי. וזוהי בהחלט אפשרות מדכאת מאוד. צריך לקוות שברית הלמ"דים הטובה (לפיד, לבני, ליברמן) תביא להתקדמות מסוימת לפחות בתחום ברית הזוגיות. זהו עניין קריטי לא רק למאות אלפי הישראלים מנועי החיתון בישראל, אלא גם לביטול תחושת ההשפלה והדיכוי של הישראלים ה"לא יהודים" כביכול (המהווים חלק גדול מן ה"יורדים", כפי שנמסר בידיעה ב"הארץ").

ברגע שייווצר מסלול אמיתי לנישואים אזרחיים (ולא משנה אם קוראים לזה ברית זוגיות), יוכלו הרבה יותר ישראלים להפוך לחלק שוויוני מעם ישראל, ולמעשה יתבטל בכלל הצורך ב"גיור". המציאות הזוועתית שבה רב חרדי הפטור משירות בצה"ל קובע לחייל קרבי עד כמה הוא יהודי, עד כמה מותר לו להתחתן בנו ועד כמה מותר לקבור אותו בבית עלמין "יהודי" - חייבת להשתנות. ובלי לפיד ולבני אין סיכוי שמשהו ישתנה בתחום זה.

ובנוסף, צריך לשים לב לשרים שמאיישים היום את משרדי הממשלה. חלקם עלול להתחלף באפשרויות גרועות בהרבה. די לזכור שפעם היה במשרד האוצר שר בשם אברהם הירשזון. ופעם היה במשרד המשפטים שר בשם יעקב נאמן. ופעם היה במשרד הביטחון שר בשם פואד, ופעם היה במשרד הפנים שר בשם אריה דרעי ופעם עמד בראשות הממשלה אריאל שרון, כדי להבין שיש אפשרויות גרועות בהרבה מן הממשלה הנוכחית.

בוז'י הרצוג, שתמך לאחרונה עם כל סיעתו בפואד לנשיאות (פרט לצדקת אחת, שלי יחימוביץ), כאילו לא היה ברור לכולם מי זה פואד, או דרעי, עם כל שחיתותו הידועה, הן אפשרויות מאיימות מאוד על כולנו.

המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד.

מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו op-ed@walla.net.il