פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      המשטרה פוגעת בדגל

      נטלי כהן-וקסברג רק ביצעה פרובוקציה כשעשתה את צרכיה על דגל ישראל לקול המנון התקווה. את הנזק למדינה ביצעו הרשויות, שמיהרו לעצור אותה ולפגוע בחופש הביטוי

      נתבשרנו כי משטרת ישראל מהרה לעצור את הגב' נטלי כהן-וקסברג אשר במצג וידאו-ארט סר-טעם משהו עשתה צרכיה על דגל הלאום, וזאת, רחמנא ליצלן, לצלילי ההמנון הלאומי. אם במגרשי כדורגל בני-תרבות נוהגים לעמוד דום לתרועות ההמנון טרם שריקת הפתיחה, הרי שהכריעה חשופת-הרגליים של הגברת כהן העלתה לכמה פטריוטים-מטעם-עצמם את הסעיף, והאיום-הקיומי על האומה העברית שהתמקד כולו בכהן-וקסברג, הוציא תחת ידיה של יחידת-הבילוש והיחידה החוקרת פקודת-יום אשר במבצע נועז פשטה על יעדה המבוצר של כהן, התעמתה עמה בגבורה, השתלטה עליה, והוביל אותה כבולה באזיקים לחדר חקירות.

      שם, הוטח בה החשד: פגיעה בסמלי השלטון. ומשם, בניידת לבית המשפט עם הודעה מתאימה לצלמי העיתונות. בית המשפט בתורו, השליך לציבור את ליטרת הבשר שלו בגינוי המזועזע ושלחה למעצר-בית תוך שהוא מרחיקה למשך 30 יום תמימים מן הזירה הווירטואלית. זו, כידוע, היא זירה מסוכנת: היא שורצת פדופילים, האקרים שמפוצצים כורים-גרעיניים בשורות-קוד-זדוניות, אך גם כר-פורה למצגים אנטי-פטריוטיים המשחיתים את נפשו העדינה של הנוער. אף-אחד לא באמת מנסה להתחקות אחר המסר שאולי ביקשה האומנית המשונה הזו להעביר. ובאמת, למה צריך לברר זאת אם ברור לכולם שקדושת סמלי-השלטון מצדיקה את מצעד הבוגד באזיקים, ובא לציון גואל.

      משפטנים ושוטרים משתמשים במונח "עילת מעצר" לשם הצדקה בפני בתי-המשפט את הצורך החקירתי הדורש לבודד אדם מן העולם-החיצון, וכל זאת לשם מניעת "שיבוש מהלכי החקירה", (מונח שאיבד מזמן ממשמעותו), או היותו של האדם "מסוכן לציבור". מהלכי מעצר לצערנו נערכים כיום באופן בלתי-סלקטיבי וחירות הפכה מזמן למטרד, נוכח צורכה של המשטרה לחקור. שכן קטסטרופה איומה תתרחש אם אדם יגיע לחקירתו מביתו, אפילו שהוא אינו עבריין-קרייריסטי-נמלט שמגיע לתחנת-המשטרה חמוש בתיק עם כלי-רחצה, תחתונים ומגבת כמו אזרח נורמטיבי שיוצא למילואים.

      אבל עיקר העניין הוא העובדה שהמשטרה עתרה בפני בית-המשפט להמשיך לאחוז בגברת כהן במעצר במסגרת של "אבחון-פסיכיאטרי בתנאי אשפוז". בית-המשפט הבהיר למשטרה ש"עד כאן". יש שופטים בתל-אביב.

      השחקנית נטלי כהן וקסברג עושה את צרכיה על דגל ישראל, נוסמבר 2014 (צילום מסך , יוטיוב)
      תויגה כ"חולת נפש" בגלל מוגבלותה של המערכת. כהן-וקסברג

      קראנו את בקשת המשטרה בעיון והגענו למסקנה שהמשטרה, כמו המשטר בסרט 1984 של ג'ורג' אורוול, היא התגלמות החד-חשב: השלטון אשר יודע לפעול רק מול אזרח אשר ניתן לסווגו ולקטלגו במגירות מוכרות. הוא לא יכול אפוא להבין את הנוסחה הזו אלא כ-יהודיה+דגל+קקי = מחלת נפש.

      הפילוסוף הביקורתי מישל פוקו טען פעם שהאלימות האיומה ביותר שמצויה בידי הממסד היא הסיווג והתיוג: חולה-נפש, נאשם, בוגד וכו'. אקט-סיווג זה, לא נעשה באופן "אלים" חלילה – אלא באמצעות לחיצת כפתור ה-ENTER בידי הפקיד שמקליד את מספר תעודת-הזהות של המועמד-לתיוג במערכת השלטונית. מאותו רגע והלאה, הסיווג ימשיך וירדוף את המתויג.

      אם לרגע ננשום עמוק, וננסה להדחיק את מראה אוהדי-הכדורגל עדיני-הנפש שהתקוטטו בפתח בית-המשפט דקות אחרי שהתעטפו בדגלי-הלאום כהוכחה להיותם אזרחים טובים ומועילים, הרי שיש כאן בסך-הכל אמנית פרובוקטיבית ואולי מעט סרת-טעם שעורכת שימוש, גם אם מקומם, בחירות הביטוי.

      לטעמנו, חירות-הביטוי הנה ערך הדורש הגנה רבה יותר, דווקא לבעלי הדעות המשונות, וזאת יותר מאשר הצורך בטיפוח משטרה חזקה השומרת על שלומם של האזרחים תוך ביצוע סיורי-מצוד אחר בוגדים אנטי-פטריוטים שמפשתנים על הדגל לצלילי התקווה, במקום, אבוי, לעמוד דום. שכן הדגל, ללא ערכים דמוקרטיים, אינו אלא פיסת נייר טואלט.

      הכותבים הם עורכי דין העומדים בראש משרד שוורץ-נרקיס ומנהלים את הקליניקה ללימוד אמנות הליטיגציה בפקולטה למשפטים בקריה-האקדמית אונו

      מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו למייל op-ed@walla.net.il

      המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד