לא לפרק את הממשלה

החברה והמשק עדיין לא ליקקו את הפצעים ממבצע "צוק איתן" וכבר מבקשים גורמים פוליטיים להכניס א המערכת לסחרור בחירות מוקדמות. אין טעם למשחק כיסאות בין אותם אנשים

  • בחירות לכנסת
דפני ליף

כיום, כשאומרים "פוליטיקאי" לרוב לא מדובר במחמאה גדולה. המילה מתחברת לעסקנות, לציניות, לריכוז של כוח, ליהירות, לשוחד, לשקר, לדאגה למקורבים, לגרגרנות ולניתוק מהעם. זה עצוב. עצוב מאוד אפילו. זה עצוב בגלל שהאנשים האלו מקבלים את הכוח שלהם ואת המשכורת שלהם מכולנו. וזה עצוב בגלל שמה שאמור להיות היכל של עשייה למען אנשים ולקידום הטוב בישראל, הפך להיות ביצה דביקה ולא מוסרית.

המניה של תפקידים כמו "שר" ו"חבר כנסת" יורדת והאחריות הבלעדית מונחת על היושבים בכנסת ישראל בעצמם. בשנתיים האחרונות כמות השחיתויות, ה"דילים", החקירות והשקרים רק הולכת וגדלה. הדברים מתחילים לצוף. ועם כל נציג ציבור שסרח האמון נפגע עוד קצת.


לכל הטורים של דפני ליף בוואלה! דעות

טוב לדעת (מקודם)

נהגים חדשים - מה חשוב לדעת לפני שעולים על הכביש?

לכתבה המלאה
משחק כיסאות עם אותם השחקנים. נתניהו ולפיד בישיבת הממשלה (צילום: מערכת וואלה! NEWS, מרק ישראל סלם)

מבצע "צוק איתן" הייתה נקודת שבר נוספת. אנשים עבדו מסביב לשעון, מתנדבים מכל הארץ פעלו, אבל כנסת ישראל יצאה לפגרה. עד היום אני לא מבינה איך יכול להיות שבזמן מצב חירום מחליטה הכנסת להפסיק להתכנס. הרי הדרום לא זקוק לחיבוק, כמו שהוא זקוק לחקיקה חברתית ולקידום פרויקטים מעשיים.

המבצע נגמר, על הפגרה לא שאלו יותר מדי. ככה זה בישראל, זיכרון קצר, ישר עוברים לנושא החם הבא. בינתיים עברו כמה חודשים והכנסת חזרה לעבוד. מושב חדש נפתח, ואיתו הבטחות חדשות מפוזרות לכל עבר. אבל עכשיו הממשלה מתחילה להשמיע קולות של בחירות. העיתונות מהמרת. "אחרי פסח" מישהו זורק, "אפילו לפני" מהמר עיתונאי אחר. ופתאום כולם מדברים על בחירות. בקרוב. עוד רגע. עוד מעט. ומועמדים ישנים-חדשים מתחילים לצאת לתקשורת, ונתניהו מתחיל לחזר אחרי קולות החרדים, ולא ברור מה יהיה בגורל מפלגת "יש לפיד (ואין עתיד)". ואתם יודעים מה? בא לי להקיא. ונמאס לי. נמאס לי מהאנשים האלו בחליפות שאפילו לא מנסים לעבוד עלינו יותר. הם פשוט לא רואים אותנו בעיניים בכלל.

בחירות? בשביל מה בדיוק? בשביל להקדים משחק כיסאות עם אותם שחקנים? זה מה שאנחנו צריכים עכשיו? תרשו לי להזכיר שאנחנו עדיין במצב חירום. מבצע או מלחמה לא נגמרים כשהאזעקות נגמרות. התוצאות מגיעות רק אחר כך, כשהערפל מתפזר ועסקים קטנים מתחילים ללקק את הפצעים וסטודנטים צריכים להשלים קורסים שנכשלו בהם כי היו במילואים או במקלטים וכדומה. אנחנו עדיין במצב חירום בגלל שיש כאן אוכלוסייה ענייה עצומה ויוקר מחיה שחונק כל אדם שאין לו קשרים במקומות הנכונים. אנחנו עדיין במצב חירום בגלל שהמערכות הציבוריות בקריסה והשכר רק נשחק עוד ועוד.

שייקחו אחריות, היהירים בחליפות. הקדמת בחירות יש לה השלכות. היא מביאה חודשים ארוכים של קיפאון, של כלכלת בחירות ממיטב כספי המסים, הכסף שלנו. היא מביאה עוד הבטחות ואפס מעשה. למה אנחנו צריכים את זה עכשיו? עבור מה נצביע לאנשים האלה בפעם הבאה? עבור פרישה מוקדמת מהתפקיד והאחריות שלהם?

ההיסטוריה לא סופרת תכסיסים

"איזו חברה אנחנו אם אלו שמנהלים את המדינה בוחרים להתכונן לבחירות מוקדמות כשאנחנו במשבר וחוזרים בסבב הבא לבקש שוב משכורת וכבוד ותמיכה?"

אולי כדאי להזכיר לממשלת ישראל שלבחירות לא ראוי לצאת בגלל מהלכים פוליטיים אסטרטגיים. שר האוצר לפיד דרש זמן. זמן על מנת להוציא לפועל תכניות. אז שיוציא לפועל. אז שיקדם את טובת האנשים. שיסיים קדנציה. שר הכלכלה בנט לא יכול להרשות לעצמו להקפיא פעילות בתקופה בה המשרד שלו נדרש לשיקום כלכלה שחטפה מכה חזקה בקיץ האחרון, בייחוד אם הכרזתו לאהבת הארץ נכונה. ושר החינוך פירון, גם לו יש אחריות. איזו דוגמה הוא ייתן לתלמידים בישראל על למידה ועשייה משמעותית אם יפסיק את זו שלו באמצע (ורק יוכיח יותר שאינה משמעותית). וראש הממשלה נתניהו, הוד רוממותו, שכל הזמן מדבר על מנהיגות חזקה, על העשייה שלו, על הארץ הנהדרת. לא הגיע הזמן שיפסיק לדאוג לכיסא ויתחיל לדאוג למורשת שלו כמנהיג? ספרי ההיסטוריה ממש לא סופרים מהלכים פוליטיים ערמומיים בשביל שימור של כוח. את אלו מעניינים יותר האנשים שאחראים לתהליכים משמעותיים באמת. באלו נכתבים שמות מנהיגים שהרסו מדינות או לחילופין בנו אותן מחדש.

ואנחנו, שעובדים בשביל כיסוי חובות וכיבוד קל עבור שרים בממשלה, אנחנו פשוט לא מעריכים את עצמנו. אם היינו מעריכים את עצמנו כאזרחים לא היינו מוכנים לקבל את המצב הקיים. אם היינו מעריכים את עצמנו לא היינו מוכנים לקבל מצב שבו ממשלה מתחילה לדבר על הקדמת בחירות בשביל שאותם אנשים בדיוק ירכיבו ממשלה קצת אחרת ויתנערו מאחריות על הנזק שגרמו בסיבוב הקודם.

אם מנהל בחברה פרטית היה עוזב באמצע החוזה, בדיוק ברגע שיש גירעון וצריך לפטר עובדים, רוב הסיכויים שלא היה מעז לחזור שנה אחר כך ולבקש שוב משרת ניהול באותו המקום. אבל גם אם נמצא האחד שהיה מעז, אף חברה שמכבדת את עצמה לא הייתה טורחת להזמין את האיש הזה אפילו לא לראיון עבודה. הרי, איזה מנהל בדיוק יהיה שנה אחר כך, אחרי שהסיר אחריות ובגד בתפקידו בפעם הקודמת?

ועל אותו משקל בדיוק - איזו חברה אנחנו אם אלו שמנהלים את המדינה בוחרים להתכונן לבחירות מוקדמות כשאנחנו במשבר וחוזרים בסבב הבא לבקש שוב משכורת וכבוד ותמיכה? ומה בכלל יגידו במסע הבחירות? שהם שונים מקודמיהם? אבל אלו אותם אנשים.

אם לא ברור עדיין, אני ממש מתנגדת להקדמת הבחירות. ואין לי שום כוונה להמר על המועד שבו אולי הן יתרחשו. האנשים האלו ביקשו תפקיד וכוח וכסף לפעול. אז שיפעלו. ושיהיו אחראים למעשים שלהם. שיתנו את הדין בסוף ארבע שנים של עשייה לכולנו ושיבינו שהם לא החשובים במשוואה, אנחנו, כולנו, החשובים בה.

מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו למייל op-ed@walla.net.il

המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully