הרגע שבו היא מבינה שזה לא חייל צה"ל – זה מחבל

(תיעוד: רגע חדירת המחבלים מהים בזיקים)

השעה הייתה 4:00 לפנות בוקר, באזור שבין כרם שלום לקיבוץ סופה, ממזרח לרצועת עזה. מבצע צוק איתן. הסמלת רוני הייתה בחמ"ל התצפיות של אוגדת עזה וזיהתה ראש של אדם מבצבץ מהקרקע. הוא הביט ימינה ושמאלה, סרק את השטח. רוני לא התבלבלה ולא התמהמה, והכריזה על חדירת מחבלים. מפקד חיל האיסוף הקרבי, תא"ל גיא בר לב, התגאה והסביר שבאירוע הזה הפגינה התצפיתנית את רמת המקצועיות הגבוהה ביותר במהלך המבצע. "היכולת שלה לבוא ולזהות את האיתור הזה כמקרה חריג - זה העניין. היא הכריזה על האדם הראשון שיצא. היא זיהתה משהו מבצבץ מהאדמה. היא הבינה שיוצאים לה מחבלים מתוך האדמה. אני לא יודע אם אני הייתי מצליח להבין את זה מהר כל כך. זה נשמע פשוט, אבל זה באמת מורכב".

מבצע "צוק איתן" היה שעתו היפה של חיל האיסוף הקרבי, אחרי שנות השקעה באמצעים ובכוח אדם. לאורך השנים עלה החיל לכותרות בעיקר בשל תלונות על תנאי שירות קשים במקומות נידחים, עומס במשמרות בשל מחוסר בכוח אדם, וחבטות מכלי התקשורת השונים שנתנו גיבוי לתצפיתניות ולבני משפחותיהן שהתלוננו על אטימות המפקדים. היקף הקבילות נגד המפקדים שהלך וגדל לא הביא לשינוי המיוחל. התפנית החלה כשנחשפו מקרים של תצפיתניות שהחליטו לכבות מסך באמצע משמרת כי היו עייפות והמפקדים הענישו אותן בחומרה. בזרוע היבשה ובאגף כוח האדם הבינו כי נדרש שינוי משמעותי בעניין, וכי יש לתת תשומת לב ראויה לתצפיתניות, שהן ליבת כוח האדם של החיל. כפי הנראה, אף שהמשימה לא הושלמה, השינוי כבר מתחולל.

תא"ל גיא בר לב, שריונר בנשמה, בוגר חטיבה 7 האגדית, הוא מפקד חיל האיסוף הקרבי הראשון שלא צמח במודיעין. בריאיון מיוחד לסיכום המבצע הוא סיפר על העשייה מאחורי הקלעים. "הפעלנו סוגי איסוף שונים: כלי רכב, בלונים ואמצעים נוספים לגילוי ולאיתור האויב במבצע. זה בא לידי ביטוי בכמה רבדים: הגדוד, החטיבה והאוגדה. היו גם אירועים שלא פורסמו. לא רק מהגדר צפונה או מזרחה, אלא גם מערבה ודרומה (איסוף מודיעין בעומק השטח הפלסטיני - א"ב). לא רק התצפיתניות, אלא גם מערך הלוחמים, תוך שימוש באמצעים נוספים לגילוי ואיתור אויב שאני לא יכול לדבר עליהם. התוצאה בקצה הן סגירות המעגלים הרבים", כלומר זיהוי מחבל או פעילות טרור.

העובדה שמנהרות נחשפו בשטח ישראל משנה את תפיסת ההפעלה של התצפיתניות שרגילות לחפש אחר אויב והתרחשות חריגה ממערב לגדר המערכת?

"אני קורא לזה איום כדורי. לא רק מכל הצדדים, אלא מלמעלה ומלמטה. ההכשרה שלנו עסקה בזה הרבה לפני המבצע. הקושי הוא לדעת מי הוא לוחם צה"ל ומי הוא אויב, לכן זה יורד לרזולוציה הנמוכה ביותר. מה הלבוש, מה סוג הנשק שלו, אם יש עליו דברים אחרים, ואז להפליל אותו. להגיד לך שבכל המקרים ידענו על הדקה הראשונה מי זה? לא. אבל לכן יש לך נוהל שלם שאתה עושה, כדי לדעת אם זה כוחותינו או לא".

"בכל המקרים בשלב כזה או אחר אמרנו שזה מחבלים ולא כוחותינו. קח את האירוע של ה-13 (אירוע שבו זוהו 13 מחבלים פלסטינים חודרים לשטח ישראל, ואלה נמלטו חזרה – א"ב). זה אירוע שבו פתאום אתה רואה משהו בשטח שלך. זה מתנהג כמו לוחם. אחרי כמה פעולות פשוטות, התפציתנית הבינה שזה אויב. אם מסתכלים על האירוע בזיקים (שבו חדרו צוללנים של החמאס לשטח ישראל דרך הים – א"ב), רואים איך התצפיתנית הפעילה את כל הגלגלים כשהאירוע קרה בשטחנו. זה מתחיל בהכשרה. מדברים ומראים איך נראה האויב. מתרגלים את זה בקורסים. אחר כך בגזרה עושים תרגולים".

מדברים הרבה על התצפיתניות, אך בחיל משרתים גם לוחמים בשטח. איך באה לידי ביטוי התרומה שלהם?

"הכוחות הרגליים עבדו בסגירת מעגלים עבור האוגדה. הם מסתכלים לעומק בשטח ומחפשים את האיומים. ככלל, גדוד האיסוף של אוגדת עזה עסק בין היתר במשימות ההגנה על המרחב. השקענו סדר כוחות של איסוף על הקרקע ובשמים כדי להגן לא רק באיתור בשטח הפלסטיני".

האיום שעליו דיבר הפיקוד הבכיר הוא חדירה ליישובים ומסע הרג אפשרי. בפועל חמאס חיפש חיילים והסתער על יעדים צבאיים.

"באירוע חדירת המחבלים בסופה, למשל, לא יודעים להגיד את זה. גם בזיקים לא יודעים להגיד את זה, ולכן אני לא בטוח שהמטרה שלהם לא הייתה רק פגיעה בחיילים אלא גם פגיעה ביישובים. אני חושב שהם נתקלו במערך הגנה חזק סביב היישובים ושינו את אופן הפעולה".

לחיל האיסוף הקרבי היו פצועים או הרוגים במבצע?

"לא, אבל רקטות ופצצות רבות נפלו על החמ"לים כשהתצפיתניות היו בפנים. נכון שהחמ"לים ברובם ממוגנים, למעט הכוחות הניידים, אבל התצפיתניות היו תחת אש מאסיבית. היו כמה חמ"לים שחטפו אש והמשיכו לתפקד ולהביא הישגים. האויב יודע איפה הבסיסים שלנו".

דובר רבות על מערכת "רואה יורה", שבמסגרתה תצפיתנית מהחמ"ל שיודעת באמצעות המערכת לראות מה קורה בשטח, מסוגלת גם לירות באמצעות מקלע בשלט רחוק על האיום. המערכת הופעלה במבצע? פגעה?

"כן. ראו, ירו ופגעו. גם הרגו מחבלים. רוני, זו שזיהתה את 13 המחבלים, היא זיהתה את המחבלים עם המערכת 'הרואה יורה'. היא לא פתחה באש, אבל כיוונה את כל הכוחות לשם כדי להביא לשם אש יותר מאסיבית".

מה היה החלק שלכם באיתור מנהרות?

"בעיקר עסקו בזה הצוותים שמסתכלים לטווחים רחוקים".

לפני המבצע? או רק במהלכו?

"גם וגם. חלק מהפירים נבנו בתוך בתים. אני לא יודע להסתכל לתוך בית, אלא על מרחב. יש לנו איתורים רגישים ואנחנו אוספים עליהם מידע. ברגע שמזהים חשוד, זה עובר מאותו חמ"ל או צוות איסוף למפקדים, ובסוף זה נכנס לבנק המטרות".

יש מנהרות שהזיהוי שלהם החל בחמ"לי האיסוף של אוגדת בעזה?

"יש איתורים רגישים שהתחילו בעבודה של החמ"לים או של צוותי האיסוף. חשוב להבין שמרבית ההכשרה שלנו מתבצעת על סימולטורים. אתה יכול 'לתרחש' הרבה דברים. זה גם מנהרות, כולל זיהוי כוח. איך להכווין כוח למטרה. איך לא יורים על כוחותינו".

בהשוואה לעבר לא היו אירועים רבים של ירי דו-צדדי.

"במלחמה זה תמיד יקרה. צריך להקטין את זה למינימום. לא היה אסון גדול, אבל היו אירועים שנמנעו. צוותי איסוף זיהו שזה כוחותינו ומנעו ירי עליהם".

בסופו של דבר יושבת תצפיתנית בחמ"ל ורואה את המלחמה בשידור חי. איך היא מתמודדת עם הרוגים או עם תמונות קשות?

"בעזה, כמו בצפון, רואים תמונות שלא רואים כל יום. רואים התקפות, כיבושים, פצועים והרוגים, וצריך להתמודד עם זה".

מה עושים ביום שאחרי?

"מדברים, מתייעצים".

יש כאלה שביקשו לסיים את הלחימה כי היה קשה?

"לא".

לא כי תמכתם או לא כי לא ביקשו?

"אני לא אשקר לך. היה קשה בחלק מהמקומות".

אילו רגעים קשים?

"תצפיתנית שיש לה חבר בפנים. היא שומעת שיש הרוגים, והיא לא יודעת אם זה החבר שלה או לא, אבל היא יודעת שזו היחידה שלו. יש מפקדים מקדימה שמטפלים באירועים כאלה. יש לי קצינות ששישה שבועות לא היו בבית, קצינה שלא הייתה מוכנה לעזוב את החמ"ל. היא אמרה לי: 'לא מוכנה ללכת, שחלילה יהיה אירוע, ואני לא אהיה פה'. אחת הקצינות, למשל, סבא שלה נפטר. היא יצאה להלוויה וחזרה, אבל בשעתיים-שלוש שבהן נעדרה, התרחש אירוע החדירה בזיקים".

מה הקושי הגדול ביותר עבור התצפיתנית?

"לעשות את המעבר הזה, למצב שבו שקורה אצלך משהו בגזרה. אתה נמצא במצב חירום. זו הפעם הראשונה שבה יצאו מחבלים ממנהרות בשטח מדינת ישראל, והיא מזהה את זה. אני מסתכל על 'גלגלים בוערים' (אירוע חדירת הנגמ"ש המצרי לשטח ישראל לפני כמה שנים - א"ב), נדרש לאנשים זמן להבין שיש חדירה, וכולם היו דרוכים. רוני הסמלת הבינה שמשהו פה לא בסדר".

היו טעויות?

"כן. יש טעויות. לפעמים אתה חושב שמשהו מתרחש אצלך וזה לא תמיד מה שהתצפיתנית אמרה, ויש תצפיתניות שלא זיהו נכון. טעויות שאנחנו מתחקרים. זו טעות מקצועית. לא כתוצאה מחוסר אחריות או חוסר מוטיבציה. אני לא אגיד 90% מהמקרים, אבל מרבית האירועים בגזרות, מי שמחולל אותן זה מערך האיסוף. אם מסתכלים על השגרה היום-יומית, על מרבית האירועים שקורים במרחב, מי שמחולל את האירוע היא התצפיתנית".

יהיו המלצות לצל"שים בחיל האיסוף הקרבי?

"לא שאני מכיר, אבל אם רוני לא הייתה מזהה את 13 המחבלים, מה היינו עושים? מי יודע לאן הם היו הולכים? יש פעולות שראויות להוקרה רבה למערך האיסוף. זה עולה בתחקירים. מערך האיסוף היבשתי הביא את המצופה ממנו. הם הביאו אפקטיביות ללחימה".